מברוק לחמאס ולאסמעיל הניה

תכירו, אסמעיל הנייה. זה האיש אליו צריך להתקשר היום ולהגיד "מזל טוב, כל הכבוד על ההישג". אחרי מערכת בחירות ארוכה, אחרי שניסו לפסול את הרשימה שבראשותו בכל דרך אפשרית, אחרי שכל מיני גורמים הביעו חשש מעלייתו לשלטון, הכריזו הלילה הפלסטינים על מהפך. אבו עלא וממשלתו התפטרו. דמוקרטיה.

הניה ותנועת החמאס שבראשה הוא עומד, אחרי שכל קודמיו חוסלו על ידי ישראל, עשו את דרכם לצמרת השלטון באמצעות בחירות, כמו אלו שיתקיימו כאן עוד 61 יום. זהו רצונו של המצביע הפלסטיני והוא קיבל אותו. זו דרכו של החמאס לתוך המיין-סטרים הפוליטי. זו תשובת הפלסטינים ל-5 שנות צריבה תודעתית.

אין מה להיבהל ואין צורך להתלהם, כמו שמרבית הפוליטיקאים כבר הספיקו לעשות מאז שעות הבוקר. גם ככה אין להם להלין אלא על עצמם. מי שריסק את התשתיות של הרשות היתה ישראל, מי שלא נתן למשטרה הפלסטינית לפעול היתה ישראל, מי שמירר את חייהם של האזרחים הפלסטינים היתה ישראל, מי שהביא לעוני ורעב היתה ישראל, מי שטען שאבו מאזן הוא אפרוח בלי נוצות היתה ישראל, מי שדחף את הפלסטינים לידי החמאס היתה ישראל, מי שיצא מעזה בלי הסכם עם הרשות היתה ישראל. ומי שישב לנהל משא ומתן עם החמאס גם כן תהיה ישראל.

נכון, הם לא חסידי אומות העולם והם גם לא מסכימים לכל מה שכתוב ב"אלטנוילנד". הם אפילו אויבים. אבל מה לעשות, עם אויבים עושים שלום. אחרי שרעיון שתי מדינות לשני עמים חדל מלהיות אופציה הזויה של 20 איש בהפגנה של שלום עכשיו, והפך למדיניות הרשמית של ממשלת ישראל והטוענים המרכזיים לכתר, סיסמאות כמו "לא נדבר עם החמאס" לא שוות את הביפר עליו הן נשלחות לעיתונאים. כי במוקדם או במאוחר, כן ישבו לדבר עם החמאס. בדיוק כמו שבסוף ישבו לדבר עם אש"פ, לא לפני שהתגלגלו במסדרונות מדריד וושינגטון אנשי המשלחת "הירדנית פלסטינית".

לחמאס, כמפלגת שלטון, רצוי לקחת את תיקי הרווחה והאוצר בממשלה החדשה. שידאג לאזרחים שלו, בדיוק כמו שעשה כל השנים, כארגון סיוע חוץ פרלמנטרי, שיכריז על הנחת הנשק והפסקת הפיגועים ויתרגל לחליפה הדיפלומטית שהוא צריך לעטות על עצמו. הרי מה שרואים מכאן לא רואים משם וכו'.

תתרגלו לרעיון. החמאס ניצח, הם השכנים שלנו, ואיתם בסוף נעשה שלום.