נאום רחבעם

"נאום הרצליה" של אהוד אולמרט הצביע על התנתקות מוחלטת מהשורשים. דווקא בעיר הקרויה על שם חוזה מדינת היהודים, מקימים ראשי ישראל מדינה למי שפועלים במרץ למען השמדתה. לפני שנתיים ניצל אריאל שרון את כנס הרצליה כדי לירות את יריית הפתיחה בתוכניתו לעקירת יהודים מבתיהם, ההפך הגמור מהרעיון הציוני. בכנס הרצליה השבוע היתה זו שרת החוץ, ציפי לבני - המזניחה בהתמדה את תפקידה החשוב כשרת הקליטה – שהגדירה את המדינה הפלסטינית כמקום שבו תיפתר בעיית הפליטים ושמדובר באינטרס ישראלי. למחרת חזר על הרעיון גם אולמרט.

אחד הנימוקים השקריים לבריחה החד-צדדית, זו שבוצעה וזו המתוכננת, הוא הבעיה הדמוגרפית ושחיקת הרוב היהודי בארץ ישראל המערבית. דובריה הבכירים של מדינת היהודים אינם קולטים שגם קליטת פליטים ביש"ע ולא רק בתחומי "הקו הירוק" מערערת את המאזן הדמוגרפי ממערב לירדן. כל הגירה ערבית למקום כלשהו ממערב לירדן מסכנת את קיומה של מדינת ישראל. ככלל, ממשלות ישראל לדורותיהן עוסקות מעל ומעבר בבעיה הפלסטינית (למרות שהתיימרו להתנתק ממנה) במקום לטפל בייעודן האמיתי: הבעיה היהודית, ובעיקר ריכוז עם ישראל בארץ ישראל.

נאומו המיליטנטי של אולמרט הזכיר יותר מכל את נאומו של רחבעם בן-שלמה, אשר ביוהרה ובאיוולת הביא לחלוקת מדינת היהודים: "קו?ט?נ??י ע?ב?ה מ?מ??ות?נ?י א?ב?י. ו?ע?ת??ה, א?ב?י ה?ע?מ?יס ע?ל?יכ?ם עו?ל כ??ב?ד, ו?א?נ?י, או?ס?יף ע?ל-ע?ול??כ?ם; א?ב?י, י?ס??ר א?ת?כ?ם ב??ש??ו?ט?ים, ו?א?נ?י, א?יי?ס??ר א?ת?כ?ם ב??ע?ק?ר?ב??ים". אולמרט אינו טוב ממנו, שוכח מי האויב ומאיים להפעיל את צה"ל והמשטרה נגד אזרחי ישראל.

אולמרט איננו בנו של החכם מכל אדם, והתבונה אמנם לא היתה המאפיין הבולט בנאומו רווי-הסתירות. בין השאר קבע ש"האתגר החשוב ביותר שניצב לפתחנו הוא עיצוב גבולות הקבע, כך שיובטח הרוב היהודי למדינה באמצעות גבול דמוגרפי ברור", ואף הוסיף: "קיום רוב יהודי במדינת ישראל אינו מתיישב עם המשך השליטה על האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון... כדי להבטיח את קיום העם היהודי, לא נוכל להמשיך ולשלוט על השטחים בהם יש רוב פלסטיני". לפי היגיון זה, לא רחוק היום שבו נתנתק גם מהגליל, שגם בו שולטת מדינת היהודים על שטח בעל רוב פלסטיני.

אולמרט פנה לרשות הפלסטינית, זו העוברת משליטת ארגון הטרור של אבו-מאזן לידיו של ארגון הטרור של החמאס, ואמר ש"אנחנו מעדיפים את תבונת הפשרה על-פני המיית הלב". היכן בדיוק התבונה וההיגיון שבבריחה המעודדת את האויב לזנב בישראל, והיכן הפשרה כאשר הפלסטינים הולכים מחיל אל חיל והישראלים נסוגים מדחי אל דחי? ומה פסול בהמיית הלב של נפש יהודי הומייה?

אולמרט, כמו האיש הנושא בתואר שר הביטחון, חזר על סיסמאות מהסוג של "יש לנו יכולת להגן על ישראל ולפגוע בטרור ובמחולליו כשם שעשינו עד היום ואף ביתר שאת", למרות שבמקום "להגן על ישראל ולפגוע בטרור ובמחולליו" מפעילה ישראל של שרון-אולמרט את צבאה כנגד אזרחיה במקום נגד האויב.

אולמרט הביע את תמיכתו במדינה פלסטינית דמוקרטית, והתעלם מכך שלמרות התמיכה הישראלית בשלטון אבו-מאזן – מעשה בלתי דמוקרטי שנועד לעוות את רצונו האמיתי של הבוחר הפלסטיני - לא הדמוקרטיה משגשגת ברשות הפלסטינית, אלא הטרור והשחיתות.

אולמרט סיים באמירה, שהוא רואה זיק תקווה בעיני האנשים ושהוא מאמין ביכולת להשיג את היעדים שהציב, כשאנו מאוחדים. העתיד המסוכן והמפולג שאליו מוביל אולמרט מזכיר את ההתפתחויות השליליות שאליהן הובילו האיוולת והיוהרה של רחבעם לפני כ-3000 שנים. נהירת הכבשים קדימה לצלילי החליל המזויף - אין בה תקווה וסופה להתפוצץ בפנינו.

* ד"ר רון בריימן היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005.