גיא עוני

נורית אמיתי, בניגוד לפוליטיקאים, מציעה מה לעשות כדי שלא נפגש פה בשנה הבאה עם נתונים דומים בדו"ח העוני

נורית אמיתי

אחרי קמפיין משולב ערוצים ועיתונות כתובה בסוף השבוע וראשיתו, יצא לאור דו"ח העוני ואחריו, איך לא? פסטיבל פרשנויות, תגובות, צילומים והתייחסויות, אך גם פוליטיקאים שניצלו את המומנטום והבטיחו הבטחות לבוקר שאחרי הבחירות.

מול המצלמה התייצבו, כתמיד – המחברים וההוגים: אנשי הביטוח הלאומי. בידם הם אוחזים בדו"ח עב נתונים ובפיהם בשורה לאומה הממוקדת בשני מושגים: עניים ועוני. מושגים שמאחוריהם הגדרות פילוסופיות כלכליות, חברתיות, סוציאליות ועוד.

אז מה יש לנו? רבע מאוכלוסיית מדינת ישראל מוגדרת ענייה.
המשמעות: 1.58 מיליון עניים חיים במדינת ישראל וזה כולל אוכלוסיה יהודית, ערבית ושאר מיעוטים. סטטיסטית: חל גידול של 3% במספר העניים לעומת אשתקד. שליש מהילדים בישראל עניים ומספרם גדל והגיע ל-714 אלף: הגבוה בעולם המערבי. מספר העניים גדל בכ-107 אלף מהשנה החולפת ועומד היום על 1.534 מיליון עניים.

את כל הנתונים שלעיל יש להציב אל מול הנתונים שפורסמו השבוע בכנס הרצליה, לפיהם מדינת ישראל נמצאת במקום ה-28 מתוך 30 מדינות בכל הנוגע למצב העוני. כנחמה ציינו כי למרות הכל, אנו מעל איראן וסוריה.

נתוני השנה אינם שונים בהרבה מקודמיהם. למדקדקי הנתונים הסטטיסטיים יהיה בוודאי מה לאמר בנדון, שהרי נתונים סטטיסטיים יכולים להיות כחומר ביד יוצרם. מכל מקום אין חדש תחת השמש. גם היום נחזה בתמונות של עניים מפשפשים בפחים, אמהות חד הוריות הפותחות את מקרר ביתם לרווחה ומראות כמה אור בוקע ממנו, משום שהוא פשוט ריק. נשמע ילדים המספרים, כשגבם אל המצלמה, שאין להם מה לאכול ולנעול. נראה מבוגרים וקשישים חרושי קמטים מביטים היישר לעדשת המצלמה, כשברקע נשקפים מגוריהם העלובים, תפאורת שארית ימיהם. תעלה בפעם המי יודע כמה סוגיית היעדר יכולתם לחיות מקצבת זקנה, קניית תרופות מצילות חיים וחימום הבית שהוא חלום הזוי לגביהם.

להוציא העובדה שחלה עלייה שולית במספר העניים, המשמעות היא שהנושא לא טופל היכן שהיה צריך ובמועד. הפתעה של ממש המופיעה בדו"ח ומעוררת פליאה, נוגעת לעובדה שלא כל עני הוא מובטל ולא כל רעב הוא בטלן וכי ראש המשפחה ב-41.5% מהמשפחות העניות, הינו אדם עובד. הוא לא חי מדמי אבטלה או הבטחת הכנסה, הוא לא מתקיים מכספי צדקה; הוא פשוט קם בבוקר והולך לעבודה. בסופו של יום הוא שב הביתה, אמנם עם פרוטה בכיס, אך זו אינה מגיעה בסופו של חודש לשכר מינימום.

נתון זה חייב להדליק אור אדום אצל הרשויות: ראש המשפחה עובד, יש לו מוטיבציה לעבוד אך גם יש לו יותר משלושה או ארבעה ילדים ובכל זאת, למרות שכר המינימום שהוא מרוויח ותוספת קצבת הילדים שהוא מקבל, חייו אינם חיים בכבוד. בטוח שגם העלייה השולית בשכר המינימום שעליה התבשרנו בשבוע שעבר, לא תשנה את המצב: בשורה התחתונה - מיליון וחצי עניים במדינת ישראל – זה הנתון המציב אותנו על המפה ומחייב שינוס מותניים והתגייסות רבתי להקטנת שיעור העניים.

אז די עם דיבורים והבטחות, מקבלי ההחלטות ומבצעיהם חייבים להציב יעדים: האחד, יעד מופשט והשני - מוגדר. היעד המוגדר חייב לכלול תכנית עבודה בשלבים, הכוללת בדיקות ומחקרי ביניים מהותיים וסטטיסטיים. בחלק המופשט יש למקד את מאפייני העוני כתרבות ומושג כולל, מול מאפייני והגדרת העני – כפרט. יש לדון במושג "תרבות העוני" וגם למפות את התופעה כתופעה וכפרטים, לקבוע מפתח מיונים שיכלול: השכלה, מוצא, מקום מגורים, מספר ילדים, תעסוקה, עני 'חדש' או דור שני ושלישי לעוני וכו'.

בסיום יש להציע תרופות ודרכי ריפוי ולמי יש סיכויים לצאת מזה ואת מי ניתן להגדיר ולמקם כ"עני סופני" שחייב סיוע לכל ימי חייו, כספי ומנטאלי.

חייבים גם לדון בשאלה, האם קיים קשר בין כל הנתונים לבין התפתחותה של תרבות עוני ועד כמה המדינה, ביחסה, תגמולה והליכתה לקראת העניים, תורמת במובן המחדלי (בעצם אי העשייה) את תרומתה לעליה – השולית כמובן – בשיעור העניים במדינה.

במסגרת היעד המוגדר רצוי להכפיף את המאבק בעוני ללוח זמנים מוגדר וברור שבמהלכם – בשלבי ביניים - יבוצעו סקרים ומבחני מצב והכל על מנת לבחון האם הפעילות חופפת את היעדים והמטרות של הפחתת שיעורי העוני.

באוכלוסיה שמסוגלת להתאושש יש לטפל אחרת, להציב בפניה יעדים ולסייע בחינוך הילדים במסגרות כאלו שיאפשרו להם חינוך גבוה ותעסוקה עתידית והכל במטרה לצאת ממעגל העוני.

ובנתיים, אל תאמינו למי שמבטיח משהו בנוגע למיגור העוני. קחו הכל בהסתייגות. רוב המפלגות אימצו את האג'נדה החברתית. מבטיחים להעלות שכר מינימום, לשפר את נתוני האבטלה והעוני ועוד. אלא שמי שלא בחן את לוח השנה – כדאי שיעשה זאת בהקדם:
ב-28 במרץ יש בחירות במדינת ישראל. שבועיים אחר כך – פסח וחופשות החגים. אחרי החגים: ב-13 ביוני, אחרי חג השבועות.
אח"כ ישנו פסע בין אחרי החגים לקיץ של פגרת הכנסת ושאר סיבות טובות להעדר מאולם הדיונים כמו גם מהמשרד הממשלתי ומהארץ, בשל חום יולי אוגוסט והילדים. ומעט אחרי שחוזרים: שוב חגים. הרבה לא יוכלו לעשות בחודשים הקרובים.

מה שכן, אם ימונה שר רווחה במועד הסמוך שלאחר הבחירות ותהא לו תמיכה מקיר לקיר, הוא יוכל לקחת על עצמו את הטיפול בעוני ובעני ולהציב זאת כמטרה לאומית ללא הגבלת שבתות וחגים.

דרך צלחה ונתראה עם נתוני השנה הבאה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully