רומן ברונפמן

מדונה. אני מעריץ את היצירתיות שבה, את היכולת להתחדש כל הזמן, להישאר תמיד מעניינת, מפתיעה ורלוונטית.

אני מאוד אוהב קולנוע ורואה די הרבה סרטים בזמני הפנוי. הסרט האחרון שראיתי היה סרט קוריאני, "אביב קיץ חורף סתיו".

חוף הים של חיפה. מקום מושלם להירגע, לסדר מחשבות.

לא משהו מיוחד. אני חושב שכל התעשייה של הורדת רינגטונים ושאר החידושים שמספק לנו הדור השלישי הם מותרות. אני בטוח שאפשר להסתדר בלעדיהם ומקווה שלא נשלם כולנו מחיר בריאותי יקר מדי בעתיד, בגלל הסגידה לטכנולוגיה. זאת הסיבה שניהלתי בשנה האחרונה מאבק נגד חברות הסלולר שביקשו להפוך את ישראל ליער של אנטנות.

אני רוצה להמשיך ולקדם את התחום, אותו קידמתי בכנסת היוצאת – החברה האזרחית. לצערי, הנושאים האזרחיים נדחקים בישראל לשולי סדר היום הפוליטי ואני רואה את ייעודי להילחם בשינוי סדרי העדיפויות, כך שהאזרח יעמוד במרכז: איכות חייו וזכויותיו. כשאני מדבר על סדר יום אזרחי, אני מתכוון לנושאים כמו: זכויות הפרט, איכות הסביבה ואיכות החיים, בריאות הציבור, הגנת הצרכן, שינוי מדיניות הסמים ועוד.

כידוע, אני אחד ממובילי הצעת החוק לנישואים אזרחיים כחלק ממאבקי להפרדת דת מהמדינה. את ההצעה העמדנו כבר מספר פעמים להצבעה, אך בהתנגדות הממשלה והחרדים, היא נפלה פעם אחר פעם. אני מאמין כי בהיותה של ישראל בית לאומי ליהודים, ישראל הומאנית חייבת להבטיח מלוא זכויות אזרחיות לאזרחיה הלא יהודים, אשר הגיעו למדינה לפי עיקרון איחוד המשפחות, או מתוקף חוק השבות.

כל אזרח ישראלי צריך להיות זכאי להינשא ולהתגרש בנישואים אזרחיים, או בנישואים דתיים, ללא הבחנה בין זרמי היהדות המרכזיים. הצעת החוק שלי מציעה ארבעה מסלולים שווי-מעמד לנישואים וגירושים: אזרחי, אורתודוקסי, רפורמי וקונסרבטיבי. כשהחוק יתקבל, ואני מאמין שיום זה יגיע בקרוב, ישראל תהפוך ממדינה דתית, כפי שהיא היום, למדינה פתוחה ומתקדמת, כמו שאנחנו רוצים לראותה.

אין חיים בלי סביבה. לא פחות משמירה על חיינו, אנו רואים חשיבות גדולה במקום שבו אנחנו חיים, נקיונו, בריאותו ויופיו. איכות הסביבה אינה מותרות. בעיות איכות הסביבה גם פוגעות, בראש ובראשונה, באוכלוסיות מוחלשות ובבריאות כולנו. בעיות סביבתיות הן בעיות חברתיות ופוליטיות, ולכן גם הפתרונות להן קשורים קשר ישיר לפתרון בעיות של צדק חברתי. הפתרונות הללו יושגו במסגרת מאמץ פוליטי, במישור המקומי, הלאומי והאזורי.

גיבשתי סט של מהלכים לקידום הגנת הסביבה, אותם אני מקווה לקדם בכנסת הבאה. בכוונתי לפעול להנהגת אגרת גודש, או כלי דומה, להפחתת עומסי תנועה וזיהום אוויר הנלווה לעומס תנועה, בכל מקום שניתן.

בכנסת הבאה אמשיך בקידום תוכנית לאומית להגדלת השטחים הציבוריים הפתוחים והפארקים לרמה הבין-לאומית המומלצת (בערך פי שתים מהרמה בישראל). אקדם את "חוק אוויר נקי" שיטפל בגורמים השונים של זיהום האוויר. כמו כן, אפעל להנהיג כלים כלכליים כמו מס סביבתי על זיהום, על ייצור פסולת ועל שימוש באנרגיה, תוך הנהגת תעודות סחירות כדי להקטין את עלות העמידה בתקנים. באותה עת ניתן יהיה להפחית את המס על העבודה.

בכוונתי להמשיך ביוזמת חקיקת חוק אוויר נקי שיקבע תקנים, סנקציות ודרכים לשיפור איכות האוויר בישראל ובאימוץ מודלים אירופאים למחזור אשפה, להקטנת נפח האשפה והנחלת מודעות לצורך ביצירת פחות אשפה. אלחם כדי לאפשר גישה ציבורית לחופי הכנרת.

אני מאמין שמדיניות האיסור המוחלט, המקובלת כיום בישראל, נכשלה. כראיה, אנו רואים עלייה מתמדת בכמות המשתמשים בסמים משנה לשנה. אני מאמין שיש צורך אמיתי לאמץ מדיניות אלטרנטיבית שתהיה יעילה יותר - מדיניות של מזעור נזקי הסמים. משמעותה – הבחנה ברורה בין סמים קלים לסמים קשים, הסברה נכונה ואמיתית על נזקי הסמים מכל סוג. בעמדה זו אני מתבסס על מחקרים מדעיים שבדקו את השפעת סם הקנביס על אנשים מבוגרים, ומצאו כי הנזק הבריאותי הנובע מעישון קנביס הוא קטן יותר מזה הנגרם על-ידי שני סוגי הסמים החוקיים הנפוצים ביותר: טבק ואלכוהול. לכן, אני סבור כי אם אדם בוגר רוצה להנאתו לעשן מדי פעם ג'וינט, זוהי החלטה אישית שלו והיא לא צריכה להיות עבירה פלילית. לכן לפני מספר חודשים הנחתי הצעת חוק לאי הפללת משתמשי סמים קלים ובכוונתי לקדם את חקיקתה בכנסת הבאה.

אין העדפות מיוחדות, מליאה היא מקום עבודה ולא פאב שכונתי.

כן, כשיש לי זמן. אני חושב שטוקבקים, למרות היותם אנונימיים ולכן לפעמים מתלהמים ובלתי אחראים, הם מדד מעניין לתנודות בדעת הקהל וכלי יעיל בשבילי על מנת לבחון כיצד נתפשים בציבור יוזמה או רעיונות חדשים.