חבר סיפר לי לפני מספר שבועות שבאחד הפורומים של וואלה! מדברים על גולף. ככתב גולף, וכמי שמכיר כמעט את כל הנפשות הפועלות בשלולית הגולף הישראלית, היה לי קשה להאמין. אחרי הכל, גולף אינו ענף ככל הענפים. מי שמבין משחק אותו (ולאו דווקא לפי סדר הפוך). ניקח את הכתבים לדוגמה. כל אחד מאלפי המומחים המסקרים את הספורט בעולם משתתף במשחק באופן פעיל, ולמעשה כתיבתם של הטובים ביניהם מעניינת רק משום האהבה למשחק שזולגת לתוך השורות. בכל מקרה, בגולף לא קיימת תופעת מומחי השלט המפרשנים ענפי ספורט ממעמקי הכורסה.
מסתבר שטעיתי. בפורום 'ספורט אמריקאי' שמתנהל מזה 5 שנים במסגרת 'וואלה קהילות', גיליתי קבוצה קטנה של מטורפים שעובדים קשה בימים על מנת לחיות בלילות וללקק כל עצם ש-ESPN ו-Fox Sports זורקים לעברם. החבר'ה האלה, הסתבר לי, בעידודו של אחד המכנה את עצמו dorfa המתגורר באטלנטה, ממש מתדיינים ברצינות על הספורט שלי. בשם דורפה כבר נתקלתי. הוא מין ספוג מהלך של פרטים וטריוויה שלא פספס בעבר שום הזדמנות לטקבק לי שטעיתי כשדיווחתי למשל שהסיבוב האחרון בטורניר מסוים שוחק בתנאי סערה, כי הוא, דורפה, גר לא רחוק משם, והוא דיבר עם אנשים שאמרו לו שהרוח הייתה במהירות של 35 קשר בלבד וירדו רק 72 מילימטר גשם, וזה לא מוגדר כסערה.
דורפה מסתבר, עשה עבורי את העבודה המיסיונרית בפורום. כשסקרתי את הדיונים שנגעו לגולף בשנה האחרונה, גיליתי כי הוא, בעזרתו של sidekick בשם גיל, מתווכח בלי סוף עם ג'אנקיז של פוטבול כמו אריאל גרייזס ודודי כפרי על השאלה הנצחית: האם אפשר בכלל להגדיר את הגולף כספורט. לי אישית זה לא אכפת, הגדירו את הפעילות איך שתרצו רק תנו לשחק. אצל דורפה זה אחרת. הוא עצמו לא משחק, אבל מטיף לספקנים שאם יפתחו קצת את הראש, וימצאו מישהו שידריך אותם, דרכם לנירוונה תהייה סלולה.
רק 8 מעל לתקן
הרעיון היה פשוט. למה לא לארגן לחבורה יום התנסות בגולף?
הביצוע היה פשוט אף יותר. הצעתי למנהל הפורום, משה 'אוסטלדו' יחזקאל, לבדוק אם יש 12 חברה שיהיו מעוניינים לבחון את השאלה לעומק. לאחר יומיים הייתה בידי רשימה של קרבנות. הלכתי עם הרעיון לגילי פלג, מנכ"לית מועדון הגולף בגעש. "אתה חושב שיש סכנה שמישהו מהם יתחיל לשחק גולף?" היא שאלה. "בטח שלא, אין סיכוי" אמרתי. "אם כך, אני מזמינה אותם".
סופת הברקים והרעמים שהעירה אותי בבוקר הסדנה ("ברעננה שחור כמו בית"ר ירושלים", כתב לורן גאווי לפני שיצא מהבית) השאירה במיטה 99% מהגולפאים בישראל. לא את החבר'ה האלו. אחד אחד הם הופיעו עם פנים חוששות למגרש רטוב ונטוש. אבל שוב, כמו אינספור פעמים בעבר, אלוהי הגולף עזר לי לקיים את הבטחתי ש"אף פעם לא יורד גשם על מגרש הגולף" והשמש הפציעה ברגע ששנים עשר הנועזים דרכו על הירוק.
לגולפאים יש מידה של הנאה סדיסטית בצפייה בספקנים האוחזים מחבט בפעם הראשונה. צריך לראות את פניו של אמיר ציפורי, אנציקלופדיה מהלכת של פוטבול ובייסבול, מביטים בחוסר אמון מוחלט בכדור קטן ולבן שהחליט להישאר במקומו למרות הסווינג הירושלמי. או בהבעת האושר על פניו של דודי כפרי הצפוני כשגילה לאחר 20 דקות שיש חיים מעבר ל-30 יארד. לאורך פרק זמן זה אריאל גרייזס הגיע למסקנה שמובטח לו עתיד וורוד יותר בתיקון שעונים, ורועי פרידמן הידען קיבל המלצות ללהקת בת דור. בקשר לשאלה אם גולף הוא ספורט או לא, עיון קליל בתמונות הנלוות מוכיח ללא כל ספק שהתשובה היא שלילית.
הרבה מילים נכתבו על הלחץ האדיר המונח על גבם של המקצוענים בסבב. רוב רובו של הלחץ בא לידי ביטוי על משטחי הגרין החלקלקים כשמשמעותו של פאט מוחטא ברגעים המכריעים של אליפויות יכולה להתבטא בחסרון מאות אלפי דולרים במקרה הטוב, ובהדבקת דימוי של לוזר במקרה הגרוע. החיוכים של החבר'ה הטובים נמחקו ופינו מקום לארשת קרב של לוחמי זולו ברגע שהודעתי להם שהם עומדים להתחרות כזוגות ראש בראש על ספל קפה. זמן רב לא נצפו במועדון בגעש קריאות התלהבות רמות כאלו שבאו לאחר השחלת כדור בשני פאטים. גם השמחה לאיד למראה פאט שחוצה את כל אורך הגרין ומוצא מנוחה עמוק בראף הייתה נדירה. לורן גאווי ורז מיז הוכתרו בסופו של יום כאלופים עם תוצאה של 8 מעל לתקן בשש גומות.
והפסיקה היא:
אי אפשר לסיים מבלי לשמוע את גזר הדין של המומחים על הגולף.
אמיר (בירדי) ציפורי מתפייט: "אחרי היום הזה יש לי שתי אבחנות עיקריות:
1. דודי כליפא יודע לחזות את מזג האוויר.
2. חצי מחברי הפורום שהגיעו הם שמאליים.
"ולגבי גולף. לא ממש איכפת לי אם זה ספורט או לא, זה אחלה כיף שבעולם. הדשא הרטוב קמעה, האוויר הצלול, אור השמש הצהבהב, המרחבים הירוקים (עם ה-river שזורם באמצע), החברה המפרגנים... מה יכול להיות רע? המשחק עצמו לא פשוט בכלל ומאוד מאוד טכני. לא קל להפגיש בין ראש המחבט לכדור הקטנטן הזה, ואני לא מדבר בכלל על לגרום לכדור לעוף לכיוון ו/או למרחק הרצוי. תוסיפו לחץ של תחרות (לא סתם אריאל התפרק מנטלית במאני טיים), קהל והרבה מאוד כסף על הקו, וברור לגמרי למה כל כך קשה להיות מקצוען בענף הזה".
למרות הפוטנציאל הרב שעמית הניג הפגין, ואולי מכיוון ששמע שאיוון לנדל, פיט סמפראס ולייטון יואיט עברו לגולף, ורוצה לנצל את ההזדמנות, אומר: "אני אשאר בטניס. יש הרבה משותף בטכניקה אבל חסר לי בגולף הפעילות הפיזית. מכיוון שאני רוצה גם להזיע מפעילות של השרירים ולא של המוח. אחרי כל זה עדיין זה משחק אדיר וקשה לקלוט עד כמה הדברים שהמקצוענים עושים בטורנירים הם בלתי ניתנים להשגה."
אריאל גרייזס הספקן כתב: "היה יום באמת נהדר ולהרגיש מה זה גולף היה חוויה אמיתית. עכשיו למסקנות שלי מהיום הזה: כמו שציפיתי, לחבוט בכדור גולף זה הרבה יותר קשה ממה שזה נראה. למעשה, העובדה שהצלחתי מדי פעם כן לפגוע בכדור, הפתיעה אותי לטובה. בתור אחד שבסנוקר מחטיא את הכדור (הלבן, לא את זה שאני צריך להכניס לכיס) הופתעתי מאוד מזה שמדי פעם הצלחתי לשלוח את הכדור מעבר לשלט (זה של ה 50 מטר כמובן). קשה לי לומר ששיניתי את התחושה הכללית שלי לגבי גולף. כמו שציפורי הגדיר את זה - זה ספורט בלי ספורט. מעט מאוד מאמץ גופני (רבאק, החימום שלנו היה להזיז את הצוואר), הרבה מאוד טכניקה. נשמע כמו סנוקר, לא? לטעמי, ספורט שבן אדם בן 80 יכול לשחק יותר טוב מכזה בן 20 הוא עדיין בעייתי".
לורן גאווי שזכה מיידית לכינוי "דוגמן גולף" עונה: "ספורט שבו קשיש יכול להתחרות בצעיר וטייגר וודס יכול להתחרות בי (עם ההאנדיקפ הזה), חייב להיות משהו יוצא מגדר הרגיל ".
דודי כפרי, שהקריב קרבן רגשי כשחצה דרומה (לבוש בטי שירט) את קו הרוחב של נתניה סיכם: " היה ברור שיהיה קשה לחבוט, ושזה דורש הרבה טכניקה ואימונים. עדיין, מדי פעם הצלחתי ממש להרים את הכדור ולהעיף אותו באוויר, ונשבע שלפחות פעמיים הוא עבר את ה 50 מטר. מעבר להסתלבטויות על דורפה, גם גולף זה ספורט, אבל כמו שלבייסבול אני עדיין לא התחברתי, גם לזה לא. בפירוש שייך לקבוצה של משחקים שאם משחקים אותם זה יכול להיות ממש סבבה, אבל לראות אותם זה לא עושה לי את זה. צטערת."
רועי פרידמן הוא הידען של הפורום. פשוט אין ענף ספורט שהבחור לא דוחף את הראש לתוכו. על גולף הוא אומר: "אין ספק, שהחלק הכי קשה בגולף זה לחבוט את ה"דרייב", ולשלוט בכדור, במיוחד כשאתה מנסה "פאט" של 3 מטר, והכדור מסיים 10 מטר מהצד השני של הגומה. אח"כ" הבאתי פאט יפה משלושה מטר. אין ספק, כמו הכל ספורט, וגולף זה ספורט, בכל זאת, אתה מסתכל עליו אחרת ברגע שאתה מנסה לשחק אותו מול צפייה בטלוויזיה.
אוסטלדו מסכם: "גולף בסופו של דבר זה משחק שאתה משחק לבד.אתה עם השדה והכדור שאתה צריך להביא לגומה. כמה פשוט. רק שלפני זה צריך ללמוד איך עושים סווינג... כשהחזקתי את המחבט ביד וניסיתי נואשות לפגוע בכדור הבנתי שזה מסוג הדברים האלו שאחרי שלומדים אותם כבר לא חושבים עליהם יותר, פשוט עושים אותם. כמו ללמוד לרכב על אופניים לנסוע על רולר-בליידס או לגלוש על גלשן רוח - בהתחלה האינסטינקטים עובדים נגדך ואתה כל הזמן נופל, עד שאתה לומד איך עושים את זה נכון. רוב הזמן ניסיתי לחפור את הכדור או לחטוב אותו עד בסופו של דבר הצלחתי לעשות סווינג ועדיין ברוב הפעמים שהצלחתי לא פגעתי בכדור... אבל אני עוד אלמד."