ראש עיריית ניו אורלינס בממלכת השוקולדה

ראש העיר [[ניו אורלינס]], ריי נייגין, הסתבך השבוע ביציאה גזענית משהו, אבל יצא ממנה בזריזות די מרשימה. בשיחה על תוכניות השיקום של העיר, שנחרבה בהוריקן "קטרינה" בסתיו האחרון, תקף נייגין את התוכניות להפוך את ניו אורלינס לעיר "לבנה יותר", שהתושבים השחורים והעניים שברחו ממנה לא יוכלו להרשות לעצמם לגור בה, ואמר "העיר הזו תהיה שוקולד בסוף היום. היא תהיה אפרו-אמריקאית ברובה, ככה אלוהים רוצה את זה".

התגובות על היציאה, כמובן, היו קשות וגם ראש העיר עצמו הרגיש די מהר, שנכנס בדרך ללא מוצא, אבל לזכותו ייאמר שהוא גילה זריזות ויצירתיות בנסיגה הטקטית. בהתבקשו למחרת להסביר את הדברים, אמר נייגין: "איך מכינים שוקולד? לוקחים קקאו כהה, מערבבים אותו עם חלב לבן, ויוצא משהו טעים. זה השוקולד שעליו אני מדבר".

גם [[הילארי קלינטון]] הסתבכה בפליטת פה, שהיתה כנראה מכוונת מאד, כשנאמה באירוע שאירגן הפעיל השנוי במחלוקת, הכומר אל שרפטון, לכבוד "יום [[מרטין לותר קינג]]" בהארלם. במהלך נאומה אמרה הסנאטורית, שלוטשת עיניה לשדרוג אלקטורלי ב-2008, כי "תחת שלטון הרפובליקאים, הקונגרס מתנהל כמו מטע עבדים". וכדי שאיש לא יחשוד שהמלה "Plantation" היתה סתם יציאה חקלאית תמוהה, הוסיפה ואמרה לקהל, שהיה כאמור שחור ברובו המכריע, "אתם יודעים למה אני מתכוונת".

הילארי ומקורביה הבהירו לאחר מכן, שכוונתה היתה לכך ש"דעות מנוגדות אינן זוכות להישמע", אבל קשה להבין מה בדיוק הקשר בין מחוקקים עשירים ומפונקים, שכרגע מתוסכלים ממאזן הכוחות הפוליטי, לבין עבדים שנאלצים לעבוד 12 שעות ביום ויותר, בשמש הקופחת, בצל איומי השוט, ללא כל תמורה למעט די מזון לחיות וצריף לישון בו. בלוגרים בשמאל האדוק הגנו על הילארי, בעיקר באמירה שלקונגרס הרפובליקאי לא מגיעות התנצלויות, אבל קשה לראות עם איזה מגזר בדיוק מסייעת הילארי לעצמה ביציאות מעין אלה. הן הרי לא תגרומנה למתנגדי המלחמה לשכוח שהגברת קלינטון הצביעה "כן".

הכנסייה הקתולית החליטה לצאת במסע פרסום תקיף ביותר בנושא ההפלות. במודעות מופיעות תשע קוביות של חודשים בלוח שנה, ומתחת לכותרת "9 חודשים" באותיות ענקיות, נכתב: "בגלל (פסיקת ביהמ"ש העליון בתיק) [[רו נגד וייד]], זה משך הזמן שבו מותר לעשות הפלה". במודעה אחרת נכתב: "בית המשפט העליון אומר שאפשר לבחור: אחרי שהלב מתחיל לפעום, אחרי שהזרועות והרגליים מופיעות, אחרי שכל האיברים קיימים, אחרי שהמין ניכר, אחרי שהוא מוצץ אצבע, אחרי שהוא מגיב לצלילים, אחרי שהוא יכול לשרוד מחוץ לרחם".

מעבר לעובדה שדווקא יש הגבלות על הזכות לעשות הפלות בתנאים הנ"ל, הצליחה המודעה להרגיז מאד גם בגלל קהל היעד שנבחר לה: נוסעי התחבורה הציבורית ב[[סן פרנסיסקו]] – אולי העיר הליברלית בארצות הברית. רשות התחבורה הציבורית של אזור המפרץ התנצלה בפני הנוסעים הזועמים, והבהירה שאין ביכולתה לסרב לקבל את המודעות, בגלל זכות הכנסייה להביע את דעתה. הנוסעים החליטו להביע גם הם את דעתם: הם קורעים את המודעות, מציירים עליהם גרפיטי, סיסמאות נגדיות וניבולי פה. גם המודעות הנוספות ששמרה הכנסייה של אוקלנד (העיר שמעברו השני של מפרץ סן פרנסיסקו) כבר נגמרו, והכנסייה נאלצה להדפיס חדשות. עכשיו הכנסייה דורשת מרשות התחבורה שתעניק לה זמן פרסום נוסף בחינם, כפיצוי על הזמן שאיבדה עקב השחתת המודעות המקוריות.

דובר [[הבית הלבן]] הצליח השבוע, בפעם המי-יודע-כמה, להרגיז את כתבי הבית הלבן, כשסירב לענות לשאלות בנוגע לפגישות שקיים הלוביסט המושחת, ג'ק אברמוף, בבית הלבן. בתחילה ביקש אברמוף שאלות ספציפיות, ושקיבל כאלה (לדוגמא: "האם אברמוף נפגש עם קארל רוב") ענה ש"איננו עונים לשאלות על פגישות ברמת הסגל".

בעל הטור המצוין ג'ו קונאסון תהה, מדוע לא שאל איש מהכתבים "שאלה ספציפית" לגבי פגישה בת 15 דקות שקיים אברמוף, יחד עם צ'יף אינדיאני, שהיה אחד מלקוחותיו, עם הנשיא בתשעה במאי, 2001. בכל מקרה, גם אם כרגע מצליח סקוט מקל'לן להתחמק, ניסיון העבר מלמד שהפרשות האלה לא מתות, וכי עוד נשמע שאלות – גם אם לא תשובות – בנוגע לאותה פגישה.

הוושינגטון פוסט מצא דרך מעניינת להתמודד עם פניות הציבור שהוא עצמו הזמין – לחסום אותן. זה קרה כשנציבת פניות הציבור של העיתון, דברה האוול, כתבה שאברמוף תרם גם לדמוקרטים. האמירה גררה מבול של תגובות נזעמות משום שהיא, מה לעשות, לא נכונה. אברמוף מעולם לא תרם למועמדים דמוקרטים.

בתגובה לסערה אמרה האוול, שאולי היתה צריכה לכתוב שאברמוף "הפנה" תרומות גם לדמוקרטים, אבל גם זה לא נכון. יש בין לקוחותיו של אברמוף כאלה שתרמו, על דעת עצמם, גם לדמוקרטים, אבל אין כל הוכחה שאברמוף "הפנה" אותם לעשות זאת. לעומת זאת, יש שפע של הוכחות, כולל ציטוטים של אברמוף עצמו, לפיהן הוא היה מסור לבניית רוב רפובליקאי קבוע ובלתי הפיך בכל זרועות השלטון. כעבור יומיים זרם המכתבים – מתומכי דמוקרטים שזעמו על כך שהעיתון הופך שקר שהפריחו הרפובליקאים לעובדה – לא שכך. אז מה עשה הוושינגטון פוסט? חסם את האפשרות להגיב בפורום שהוא עצמו הקים כדי שהגולשים יוכלו להגיב על תכני העיתון.

אל גור, שלא מכחיש שמועות על כוונה אפשרית מצידו להתמודד שוב על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות ב-2008, נאם השבוע באירוע של ארגון האקטיביזם "מוב-און" באוניברסיטת ניו יורק, ותקף במלים חריפות את הנשיא בוש ואת ממשלו. [[אל גור]] טען שהנשיא מפר את החוק באופן עקבי ונשנה, וכי בכך הוא מהווה סכנה ליסודות הממשל האמריקאי.

באותו עניין: השבוע דווח כי ממשלת איטליה הודיעה לממשל בוש כבר בתחילת ינואר 2003 כי המסמכים, עליהם התבססה הטענה כי עיראק ניסתה כביכול לרכוש אורניום מניז'ר, הם בעצם מזויפים. בכך נוסף עוד נדבך לטענה כי בוש ואנשים שיקרו ביודעין, כשניסו להשתמש בבדותא הזו לצורך חיזוק הטענה כי סדאם מנסה לייצר נשק להשמדה המונית.


ולסיום: בסוף השבוע פסל בוש על הסף כל אפשרות שאשתו, שמאד מרבה לאחרונה להגיב על כל נושא תחת השמש (שחיתות רפובליקאית? – "זה לא ככה!" היציאה של הילארי והמטעים? – "זה לא במקום!" וכו' וכו'), תלך בדרכה של גברת ראשונה אחרת ותרוץ לסנאט. "היא לא מעוניינת להתמודד על תפקיד פוליטי. היא מעוניינת בעידוד הקריאה", אמר בוש כשנשאל על הנושא. הוא הדגיש שוב ושוב את תשובתו ואמר כי "אני די בטוח שכשפגשתי אותה, היא בכלל לא אהבה פוליטיקה או פוליטיקאים".