סכנה! מומחים בשטח!

ממשלת מומחים היא מה שמתכננות לנו המפלגות הגדולות בבחירות האלה. אם נסתכל על המועמדים, נגלה רשימות ארוכות של אנשי מקצוע. במבט ראשון רשימת הליכוד לא נמצאת במשוואה הזאת, אבל אם נסתכל היטב, נגלה גם שם מומחים, אפילו אם הם בכאילו. אלו הם השרים, שהיו להם לפחות 3 שנים להתמקצע במשרדים בראשם עמדו.

אבישי ברוורמן, עמי איילון, דן בן דוד, אבי דיכטר, אוריאל רייכמן ורחל אדטו-לוי. אלו חלק מהאנשים שמיועדים לכהן כנושאי תפקידים בכנסת הבאה בתחומי עיסוקם הקודמים. המצב הזה יכול לסכן את הדמוקרטיה בישראל. אמנם בגלל הראייה קצרת הטווח בה לוקים אזרחי ישראל, האיום הזה לא נראה ממשי, אלא להפך, בעיני רבים הרכב הרשימות נראה כברכה.

הסכנה הגלומה במומחיות עשויה להיות מסוכנת לאופן קיומנו בעתיד, באופן שאף אזרח בר דעת לא מצליח לחשוב אליו. על פי תרחיש אופטימי מאד (תגידו גם: הזוי), מה שנקרא החלום הורוד, יסתיים הסכסוך עם הפלסטינים, באמצעות איזה מפלגה שלא תיבחר. ואז יגיעו ימים יפים שבהם נתחיל לשקם את עצמנו. נשקיע פנימה, לתוך החברה, כספים ואנרגיות ונטפל בבעיות הבוערות שאינן מצריכות לבישת מדי צה"ל.

וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, זחוחים וטובי לבב. הרי זאת השאיפה. הממשל יהיה כל כך טוב, וכל כך יעיל, כי הרי בכל הנושאים מטפלים בעלי מקצוע: את הכלכלה ינהלו כלכלני על, בחינוך תיושם מדיניות של איש חינוך, שמכיר את המערכת מבפנים ויודע מה הצרכים. את הבריאות תנהל אחות, או רופא, את קשרי החוץ שלנו ינהל מומחה בתחום וכן הלאה. ובכן, עולה השאלה, אם הכל מתנהל כל כך טוב, וכל כך מקצועי, אז למה להחליף למשהו אחר?

ניהול המדינה על ידי צוותי מומחים יהפוך בסופו של תהליך לאיום משמעותי על הדמוקרטיה שלנו, על קלקוליה הרבים. נכון, אפשר תמיד לראות את הברכה שבהפקדת נושאים מיניסטריאלים בידי אנשי מקצוע מיומנים, שכל ימיהם עסקו אך ורק בדל"ת מקצועם, וזה אפילו לא מסובך. אבל שלטון מומחים יש בו אלמנטים טוטליטאריים שקשה להתעלם מהם.

שלטון מומחים משמעו שמיטב המוחות ינהלו את המדינה, ויעשו זאת על הצד הטוב ביותר. לא יהיה צורך (אמיתי) להחליף אותם, כי יהיה קשה למצוא מישהו בקיא כמותם ברזי המקצוע. ניסיונם בארבע השנים בהן יכהנו ויתקנו את הרעות החולות בחברה, יהיה בעל ערך רב לאין שיעור מכל מתמודד אחר שיציע עצמו לתפקיד. במצב זה המפלגה השלטת או העם עשויים "להחליט" שאין צורך בקיום מערכות בחירות, ואין צורך בשינוי והחלפת נושאי המשרות המקצועיים כל כך. בכך יישמט הבסיס הדמוקרטי, ההוויה ויישום האידאה הלכה למעשה. זיקוק הפעולה הדמוקרטית מתמצה בהצבעה בקלפי, אחת לארבע שנים (או שנתיים במחוזותינו). השמטת הצורך להחליף את הממשל באופן תיאורטי יביא לאובדן הפעולה הדמוקרטית היחידה לה זכאים כל הבוגרים בעלי זכות הבחירה. אבדן הצורך להצביע ולשנות יהפוך את התואר "דמוקרטית" למיותר בהגדרת המדינה שלנו, הבעייתית ממילא.

במקרה כזה מתקבל על הדעת ככל שמתבהרות רשימות המפלגות לבחירות בכנסת. מפלגה שתזכה במספר המנדטים הרב ביותר תוכל לבטל השלטון הדמוקרטי במדינה כהרף עין, בתואנה שאין תחליף לאנשיה המקצועיים כל כך. אז זאת אמנם עדיין לא מדינה טוטליטארית דוגמאת ברית המועצות דאז, אבל גם ממש לא רחוק מזה. נכון, לא אולמרט, לא נתניהו ולא פרץ (תגידו מה שתגידו) הם סטאלין, אבל אחד מהם, לפחות בתיאוריה, עלול להפוך ברבות הימים לרודן מקומי.