חצי שנה לפרוייקט ויסקונסין - סיכום ביניים

בעיות קשות בהשמת פרויקט וינסקונסין בישראל, כך עולה מתוכנית המעקב של אירגון "ידיד" אחרי פרויקט מהל"ב, שמה הישראלי של [[תוכנית ויסקונסין]].

תוכנית וינסקונסין הוא פרויקט שנוסה בארה"ב באיזורים מוכי אבטלה. עיקרה של התוכנית הוא בהפרטת שרותי הרווחה, והעברתם לידי גופים פרטים מקצועיים על ידי שימוש בזכיינים. הפרויקט זכה לביקורת קשה בארה"ב, וגם בארץ ארגונים חברתים תוקפים את ישום התוכנית.

הארגונים טוענים כי אין המדינה צריכה להפקיר את שרותי הרווחה שלה בידי גורמים כלכלים אינרסנטים. הדו"ח שמפרסמת העמותה עוסק בשלושה סעיפים עיקריים.

הסעיף החשוב ביותר עוסק בחלופות המוצעות לעובדים במסגרת פרויקט מהל"ב. לפי "ידיד", מגוון העבודות מצומצם מאד ורבים מהמשתתפים מופנים לעבודות נקיון, שמירה ואבטחה, טיפול בקשישים ומוגבלים, זאת מבלי שנעשה כל נסיון להעניק הכשרה מקצועית אטרקטיבית. בעיקר לאלו שכבר רכשו השכלה גבוהה או שהם בעלי מקצוע כזה או אחר.

אך קודם שנמצאת עבודה עבור מטופלי תוכנית מהל"ב, מחויבים המובטלים כחלק מתהליך הטיפול, לעבוד בעבודה קהילתית התנדבותית, במהלכה לפי פרויקט מהל"ב, יזכו המשתתפים להכשרה מקצוועית. בפועל, גילו ב"ידיד" כי המציאות היא עגומה ביותר. רוב הארגונים תופסים את משתתפי הפרוייקט המגיעים אליהם כעובדים אשר צריכים לעבוד 30 שעות בשבוע עבור קצבתם.

מניתוח נתוני השטח של ניסוי זה, עולה כי עקב כך מתרחשות תופעות מעוותות. למשל: חלק גדול מהמופנים לשרות בקהילה כלל אינם יודעים כי אין מדובר בעבודה וכי הם אמורים לרכוש כישורי תעסוקה כלשהם בתמורה לשרות הקהילתי אותו הם מעניקים.

בעיה נוספת בסעיף זה היא שאין כמעט פיקוח על הארגונים בהם מתבצע השרות בקהילה וכתוצאה מכך משתמשים רוב הארגונים במשתתפים כעובדים לכל דבר. בחלק מן המקרים אף החליפו המובטלים עובדים בפועל וכתוצאה מכך הופסקה עבודתם של עובדים זמניים שהועסקו באמצעות חברות כח אדם.

זאת ועוד, ב"ידיד", טוענים כי במסגרת השרות בקהילה לא מוגשות למרכזי התעסוקה תכניות מפורטות המסבירות מהם כישורי העבודה אותם ירכוש המשתתף. ברוב המקרים מדובר ב"חינוך מחדש" ליציאה מהבית ועמידה בלוחות זמנים קשיחים. במסגרת השרות בקהילה נשלחו במקרים רבים משתתפים בעלי תואר אקדמי ומקצוע, עולים בעיקר, אשר כל קשר בין רכישת כישורי עבודה לבין יכולתם האמיתית הינו קלוש ביותר.

כואב מכל הוא סיפורם של אלה המחזיקים בעבודות חלקיות. במרכזי התעסוקה לחצו על לא מעט מהם לעזוב את עבודתם, לעיתים דובר בעבודה רבת שנים, באמתלה שתימצא להם עבודה טובה ומכניסה יותר, דבר שהתגלה כלא יותר מהבטחה עקרה, וכללה במקרים רבים, עבודות נקיון, טיפול בקשישים ומוגבלים.

סעיף חשוב במיוחד עליו התחיבו החברות המרוויחות מפרויקט מהל"ב הוא הסרת החסמים בפני עובדים ועובדות. החסמים הם גורמים המפריעים לאמהות חד הוריות להשתלב במשרות מלאות, כגון: מימון נסיעות, הכשרה מקצועית, הכשרות ייחודית וכיוב'.

למרכזי הזכויות של עמותת "ידיד" הגיעו עשרות ממשתתפי הפרוייקט ובפיהם תלונות על הזכיינים, בכל הנוגע לשבירת החסמים ובמיוחד בנושאי גנים לילדים ותשלום נסיעות. בין הבעיות שהועלו חזור ושנה: חוסר במעונות לילדים שאמהותיהן יוצאות לעבודה עד שעה מאוחרת, אי תשלום עבור נסיעות למרכזי התעסוקה, וחוסר בטיפול בילדים במרכזי התעסוקה בזמן שאמותיהן נמצאות בפעילות במרכז.

הבעיה החמורה ביותר בסעיף זה הוא המחסור במערכות הכשרה מקצועית זמינות והמיועדות לאלו מבין המשתתפים, שאינו מוכן להסתפק בעבודות נקיון, קטיף, שמירה, וטיפול בקשישים, שהם כצפוי הרוב.

הסעיף האחרון והמדאיג ביותר, נוגע לחוסר השקיפות בה נוקטים הזכיינים באשר לתיפקודם. היכולת האמיתית לקבוע האם נכשל הפרוייקט הנסיוני או הצליח, תלוייה רבות במידע אשר יועבר לגורמי ההערכה והבדיקה השונים.

בשלב זה של התכנית, רוב הנתונים מרוכזים בידי מינהלת הפרוייקט ומספר מצומצם של מקורבים כאשר, למרות העובדה שהחומר ראוי שיהיה גלוי, על פי כל מידה של חופש המידע, רק מעטים יכולים לשזוף את עיניהם במידע העדכני. מתמיהה במיוחד סרובם של הזכיינים להעביר מידע תקופתי על הנעשה במרכזי התעסוקה לארגונים החברתיים המנטרים את הפרוייקט למרות בקשותיהם החוזרות ונשנות.

חוסר השקיפות אינו קיים רק כלפי הגורמים המעריכים. הוא קיים, בעיקר, בקרב עובדי מרכזי התעסוקה וחברי ההנהלה שלהם העושים הכל על מנת לספק את מינימום השרות במקסימום המחיר. כך למשל במקרים רבים התלוננו משתתפים כי מנהלי התעסוקה שלהם לא שיתפו אותם במערכת ההחלטות הנוגעת אליהם.

יועצת התקשורת של תוכנית ויסקונסין, בהירה ברדוגו, דוחה את מרבית הטענות, ומסבירה כי "חוקי המשחק השתנו". לדבריה, התוכנית מאלצת את משתתפיה, אשר חלקם התרגלו "לשבת בבית", להתאמץ כדי לחזור לעבוד.

לדבריה, המנהלת פתוחה לשמוע תלונות ספיציפיות לגבי בעיות שנתגלו בטיפול במשתתפים בתוכנית, אם יועבר אליה מידע הכולל את שמותיהם של המתלוננים.

בהתייחסה לטענות כלפי היצע העבודות, אומרת ברדוגו, כי מגוון העבודות הקיים במאגרי החברה זהה לזה שקיים במשק. "אי אפשר ליצור עבודות יש מאין, מה שיש בשוק זה מה שיש בשוק. בטח שאי אפשר ליצור צורך לאסטרונאוטים או למהנדסי אוניות".

לדבריה, המרכזים "עושים מאמץ אטומי" למצוא עבודה למשתתפי התוכנית. "אין מחסור בעבודות, יש מחסור בידיים עובדות", היא מציינת. לדבריה, ישנן קרוב לאלף משרות פנויות בכל מרכז.

באשר לביקורת שנשמעה ביחס לשילוב המשתתפים בעבודות התנדבותיות למען הקהילה, מסבירה הדוברת, כי ההתנדבות בשום פנים אינה מהווה תחליף לעבודה, ונועדה לשמש פיתרון זמני, כדי להחזיר למשתתפים את הרגלי העבודה הנדרשים. ביחס לטענות לפיהן משתתפי התוכנית מחליפים עובדים קיימים וגורמים לפיטוריהם, אומרת הדוברת כי הדבר אינו חוקי, ומבטיחה להפסיק את ההתקשרות עם כל מקום אליו מופנים מתנדבים, אם יוכח כי פיטר עובדים קיימים.

באשר לטענות כלפי הטיפול בבעיות הקשורות בצרכים מיוחדים של אמהות חד הוריות או משתתפים הנזקקים לטיפול רפואי, מציינת הדוברת, כי קרוב ל-11 אלף משתתפים קיבלו "שירותים תומכי עבודה", ונהנים ממעונות, הסעות או טיפולים רפואיים. לדבריה, המרכזים לא מרוויחים או מפסידים ממתן שירותים אלה, שכן עלותם מכוסה על ידי המדינה, ולכן אין להם אינטרס לצמצם אותם.

ביחס לטענות על חוסר שקיפות, אומרת הדוברת שהמנהלת שקופה בכ-80% מפעילותה, וכי אין שום מידע שהיא מסתירה מהציבור. לדבריה, מי שטוען שהמנהלת לא מספקת מידע נדרש, מוזמן לתבוע אותה בהתאם לחוק חופש המידע.