בחודשים שמיד לאחר [[פיגועי 11 בספטמבר]], החלה סוכנות הביטחון הלאומית של ארה"ב ([[NSA]]), המופקדת על קליטת תשדורות ופענוחן, לשלוח זרם גובר והולך של מספרי טלפון, כתבות אימייל ושמות לבולשת הפדרלית, ה-FBI, שעליה הוטל החיפוש אחר טרוריסטים אפשריים על אדמת ארה"ב. הזרם הפך עד מהרה לנחשול, שדרש את התייחסותם של מאות סוכנים, שנאלצו לבדוק אלפי רמזים בחודש.
אולם בעיתון "[[ניו יורק טיימס]]" דווח, כי לדברי בכירי מודיעין ואכיפת חוק בעבר ובהווה, כל "קצוות החוט" הללו הובילו למבוי סתום ולאמריקאים חפים מפשע. בכירי ה-[[FBI]] התלוננו שוב ושוב בפני סוכנות הביון כי המידע הלא-מסונן מציף את חוקריהם.
סוכנות הביון אספה את רוב המידע מציתות ללא צו שופט לתקשורת הבינלאומית של אזרחים אמריקאים ומחיפושים ממוחשבים של תנועת טלפון ואינטרנט. חלק מבכירי ה-FBI ומהתובעים שהיו מעורים בחקירות גם סברו שמדובר בחדירה חסרת תכלית לפרטיותם של אזרחים אמריקאים.
בעת שהבולשת עסקה במרדף אחרי הרמזים הללו, העלה ראש ה-FBI, רוברט מיולר השלישי, חששות בנוגע להגיון המשפטי שבתוכנית ההאזנות ללא צו. על פי מקור ממשלתי, מיולר שאל את בכירי הממשל "האם יש לתוכנית בסיס חוקי הולם", אולם בסופו של דבר קיבל את חוות הדעת של משרד המשפטים.
נשיא ארה"ב, [[ג'ורג' בוש]], תיאר את תוכנית הציתותים כ"כלי חיוני" במלחמה בטרור. סגן הנשיא, [[דיק צ'ייני]], טען שהיא "הצילה את חייהם של אלפים". אולם תוצאות התוכנית נראות שונות מאד בעיני בכירים המופקדים על המעקב אחרי טרוריסטים בתחומי ארצות הברית. יותר מתריסר בכירי אכיפת חוק ומלחמה בטרור, כולל כאלה שידעו על התוכנית הסודית, אומרים ששטף הרמזים לא הוביל אותם לאף איום טרור בתחומי ארצות הברית עליו לא ידעו כבר ממקורות אחרים. לדברי המקורות, המרדף אחר הרמזים שהופקו מהאזנות הסתר הטה את הסוכנים מעבודת אנטי-טרור מועילה יותר.
"עוד פעם צריך לטלפן לפיצה האט"
"היינו רודפים אחרי מספר טלפון, מגלים שהוא של מורה בבית ספר בלי שום סימן שהוא למעורבות בטרור, וסוגרים את התיק. אחרי אלף מספרים כאלה בלי למצוא שום דבר, אתה מתחיל להיות מתוסכל", אומר בכיר לשעבר ב-FBI.
ראש סוכנות הביטחון הלאומית, הגנרל מייקל וי. היידן, חולק על הערכה זו וטוען, כי "אני אומר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהשגנו באמצעות התוכנית הזו מידע שלא היינו משיגים אחרת". הבית הלבן וה-FBI סירבו להגיב רשמית על התוכניות או תוצאותיה.
אולם הבכירים שרואיינו על ידי ה"טיימס" טוענים שאף אחד מתיקי הטרור, שממשל בוש טען שהתגלו בזכות האזנות הסתר, לא היה קשור באמת לציתותים הללו לא חשיפת התוכנית לבצע פיגוע באמצעות פצצה מחומרי דשן בלונדון ב-2004, ולא התוכנית שבוטלה לחבל בגשר ברוקלין.
מנהל ה-NSA לשעבר, האדמירל בובי ריי אינמן, אומר שחילוקי הדעות באשר ליעילות תוכנית ההאזנות נובעת מהבדלי גישה בסיסיים בין סוכנויות ביון כמו ה-NSA לסוכנויות אכיפת חוק כמו ה-FBI. "לא מפתיע אותי שאנשים שלא מורגלים בזה יאמרו "שמע, זה לא המון עבודה כדי להשיג טיפה קטנה של מידע?", אבל לזה אני עונה: 'יש לכם רעיון יותר טוב?'"
בתגובה לתלונות ה-FBI על מבול הרמזים, החלו ב-NSA לדרג את החומר שהועבר ל-FBI בסולם מאחד עד שלוש. אולם גם זה לא גרם לסוכני ה-FBI לשנות את דעתם על יעילות התוכנית, ובכל פעם שקיבלו מקבץ חדש של מספרי טלפון לבדוק, נהגו להתבדח ולומר "עוד פעם צריך לטלפן לפיצה האט".