מגיל הזהב לגיל הרעב

במדור צרכנות בעיתון יומי פורסם שהשנה נרשמה עלייה בביקוש לבקבוקים חמים (ווארם פלאש – בגרמנית/יידיש), בנוסח 'סבתא', לחימום אישי בימי החורף הקרים. הקונים הם קשישים, ולאו דווקא משום ש"רטרו" זה אופנתי עבורם.

בעמודי החדשות בעיתון יומי אחר נכתב באותו היום כי השנה, לקשישים, קר יותר ואין ידם משגת לחמם את ביתם. ב"הארץ" שטח צבי זרחיה לעיני הקוראים, את מה שהפך בזמן קצר לשיחת היום: תנאי הפרישה של חברי הכנסת הנוכחית – קשישים וצעירים כאחד; כולל אלו שתיפקדו זמן קצר ביותר. אכן, סתירה מוחלטת בין מעמד הפנסיונרים השולטים בפוליטיקה, לאלמונים הנאבקים על קיומם היומיומי.

לאלו נוספו ממצאי מחקרים שפורסמו בראשית 2006 (ונטמעו בחדשות על מצב רוה"מ) הנוגעים בקשישים ומצביעים, חד משמעית, כי מי שאין לו כסף מת קודם.

בכנס חוקרי זיקנה – ערב תחילת השנה הנוכחית, סיפר הפרופ' יוחנן שטסמן, ראש המערך לשיקום וגריאטריה בבית החולים הדסה בהר הצופים, כי קיים קשר בין מצב כלכלי לבריאות הקשיש וקשישים החיים בדוחק - הם מתקשים ברכישת תרופות מונעות ומייצבות. זאת ועוד: מזונם דל ואינו מזין והם מתקשים לממן את חימום ביתם בחורף.

לא תשמעו על כך בתעמולת הבחירות הקרובה, למרות שרבים מהפוליטיקאים הנאבקים למקום ריאלי בבית הנבחרים חרטו את חזון המאבק החברתי על דגלם. בפועל, מעט מהמתמודדים יצאו לבתי האבות הלא זוהרים, שם מתגוררים אותם קשישי המצוקה שהמחקרים טוענים שימי חייהם קצובים בשל מצבם ותנאי המחייה והתזונה שלהם. דרכי הגישה לאותם בתי אבות, שנמצאים בסמטאות של שכונות בשולי העיר, אינן מרוצפות בשיש והכניסה אינה דרך לובי מפואר עם שומר סף שדורש מכל הבא לפתוח את התיק, ולא רק ע"מ לבדוק אם בידו המימון המתאים לשהות בהיכל הפאר לגיל הזהב. זה גם מצטלם גרוע ולא מביא רייטינג ממי שצריך ועוד מסוגל להשפיע.

יוצא איפוא שמצב הקשישים העניים, שלא בטוח שיוכלו ביום הבוחר להגיע לקלפי, נמצא הרחק מסדר היום המעשי של המתמודדים. הם גם אלו המוגדרים כמי שלא יממשו את זכותם, אלא אם יימצא מישהו ממפלגה כלשהי שיגיע לקחת אותו לקלפי, לא לאחר שצייד אותו בפתק המתאים והסביר לו מה לעשות.

הואיל וכך, חשוב שלפחות יקראו את השורות הללו, רק כדי שידעו כי חוץ מהקול הצף, הקול הבטוח וזה שיחליט ביום שלפני – יש קול שקט, כואב שלא מאמין שבבחירות הקרובות יש לו מי שיאבק למען זכויותיו ומחסורו.

דו"ח אחר, מטעם מכון "ברוקדייל", מספר גם הוא על מצב הקשישים בארץ וקובע שרבים מהם מזניחים את בריאותם, מוותרים על מזון ומים חמים ושיחות טלפוניות לבני המשפחה. הסיבה: מצוקה כלכלית ממשית דהיינו: 'חברות' במעגל העוני.

לפערים הללו יש גם ביטוי במצב הקוגניטיבי של בני גיל הזהב. רק רבע מהקשישים העשירים סובלים בירידה ברמתם המנטאלית, והעניים דיווחו על ירידה של 70 אחוזים בכושרם השכלי.

לנתונים הסטטיסטיים יש גם ביטוי לגבי יכולתם היומיומית. 20 אחוזים מהקשישים העשירים דיווחו על קשיים תפקודיים. בקרב הקשישים העניים, מחצית סובלים מקשיים תפקודיים. הבעיה היא שהעניים גם אינם יכולים לרכוש את הסיוע בכסף, בעוד שהעשירים ממלאים את החסר במימון עצמי.

הבעיה היותר קשה של הקשישים נוגעת בבדידותם. כמעט ממחצית הקשישים העניים סובלים מבדידות. העשירים שבהם פחות. אגב, לפן העדתי אין משמעות ומסתבר שדווקא המזרחיים, שהורגלו במהלך חייהם למבנה משפחתי תומך, סבלו מאוד בזקנתם מהתרופפותה של תמיכה זו. יוצא איפוא, שמצב הקשישים בקרב פולנים או ייקים עשירים לא שונה ממרוקאים עשירים, ולהיפך. השוני הוא בין עשירים לעניים בהגדרתם הכוללת ללא חתכים הנוגעים במוצא ועדה.

בעיה קשה נוספת היא בדידות הזקנים. לכך נוספו מחקרים המעידים כי יציאה של הקשישים מהבית, לפחות פעם ביום, יש לה חשיבות המאריכה את תוחלת חייהם. העובדות מדברות בעד עצמן: הקשישים מרבים להסתגר בבית, ממעטים לצאת בגפם ולעיתים מתקשים לעשות כך לבדם. לעיתים נובע הדבר מיכולת פיסית לקוייה ולעיתים מחשש ליפול קרבן לאלימות החברתית המשתוללת.

וגם בנו טמון לא פעם האשם ולו רק משום שאנו, לא פעם, מוותרים על ביקור אצל הדוד או ההורה הקשיש ומעדיפים את ההסתובבות עם החבר'ה. אל תיתממו, קשישים, בעיני רבים בחברה, הם לא "קולים" ולא בעניינים ויש הרואים בהם טרחנים, מטרידים ומשבשים את שגרת החיים הצעירים. אבל אסור לשכוח שגם אנחנו עוד מעט נהיה שם, ומה נאמר אז?

חשוב לזכור כי יכול שהמצב היה קצת יותר טוב אם כל אחד מאיתנו היה "מאמץ" קשיש, מדבר איתו פעם ביומיים, בא לבקרו בסוף שבוע עם חפיסת שוקולד חלב (ללא סוכר כמובן) ואפילו יוצא עימו לטיול קצר בחוץ, בתחושת גאווה. הם זקוקים לזה בעיקר בימים קרים ורטובים אלו.

לפנסיונרים החדשים מבית הנבחרים היוצא – מחכים לכם מחוץ לכנסת עשייה חברתית שאולי בסופו של יום תשיב אתכם לכיסא המיוחל והפעם עם קבלות מטעם גיל הזהב.

במקביל יש לחייב, אפילו בחקיקה, את הרשויות המקומיות להסב עובדים ולגייס מתנדבים שיאתרו את הישישים חסרי הישע באזורם ולטפל בהם כך שאת שארית חייהם יעבירו בכבוד הראוי.

אם לא ייעשה מעשה, תוחלת החיים תמשיך לעלות, מספר העניים גם כן ומדינת ישראל תצורף בעל כורחה לתחתית מעגל מדינות הרווחה. צריך לזכור כי האמירה 'והדרת פני זקן' שייכת לעם היהודי וחבל שמתרחקים מיישומה ושוכחים שגם אנחנו – עוד מעט נהיה שם.