המפץ הגדול, או בשמו הפוליטי, קדימה, הוליד כמה הפתעות במערכת הבחירות הנוכחית. שינוי בחרה להתנער ממספר שניים, פורז, ותחתיו בירה את רון לוינטל. מסתבר שטומי, חסיד הדמוקרטיה, לא אהב את בחירתם של חברי תנועתו. גם העובדה שאותו טומי זכה לתמיכתם רק של חמישים ושלושה אחוזים מחברי מועצת שינוי בוודאי לא תרמה לאיזון הכימיקלי הדרוש במוחו, על מנת לשמור על קור רוח. טומי החליט שהוא לא מוכן לשחק ככה ועשה כמעשה שרון. משמע, לקח עמו כמה ממזדנביו זבי החוטם ואץ רץ לו להקים מפלגה חדשה.
קיימת רק בעיה אחת. את שרון עמישראל אוהב, אותו עמישראל שאוהב את שרון מוכן אפילו להצביע למפלגה של שרון, בלי שרון, כי הוא ממש אוהב את שרון. וטומי לפיד? עד כמה אוהב עמישראל את טומי לפיד? בערך רבע לעומת הבחירות הקודמות. אם חצי מחברי מועצת שינוי רוצים שלפיד יעוף להם מהרשתית, המצב בקרב כלל הציבור, מבחינתו של לפיד, הוא אף גרוע מזה. הביטו בסקרים המנבאים ארבעה מנדטים לתנועה, שאיכלסה 15 כיסאות בכנסת היוצאת, והבינו מה זו תעודת עניות.
אינני חסיד של לפיד, שינוי או מצעה, אך בהיותה בממשלה, הצליחה שינוי לא פעם לשנות מדיניות, בייחוד בכל הנוגע לכפל תקציבים וכספים ייחודיים המופנים למגזרים הלא יצרניים מבחירה בחברה, ולביטול משרד הדתות.כבכל מפלגה, גם כאן היה פער מובן בין הצהרות טרום בחירות לבין הצלחה בפועל. פער שכידוע נובע מאילוצים פוליטיים, הנובעים מפשרות קואליציוניות ומהכרה במגבלות הכח, וקיים אצל כל מפלגה גדולה. אם כך כיצד ניתן להסביר את ההדרדרות הזו באהדת הציבור את המפלגה? לאורך כל הקדנציה האחרונה לפיד הצליח להוכיח לכולם, ששינוי היא מפלגה אליטיסטית, המייצגת את בעלי האמצעים, שונאי יהדות ומסורת שאת כל פעילותם מנתב גורם אחד, השנאה. לפיד התנהג כמו קוזאק דורסני ולא כמו הראש של המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. הוא השאיר אדמה חרוכה של אנטגוניזם בכל מקום אותו חרכה לשונו שלא לצורך. התוצאות ניכרות כעת.
אני לא יודע על רון לוינטל יותר מדיי. הוא עורך דין, שדרן רדיו בעברו, וכרגע חבר מועצה ויו"ר ועדת ביקורת של עיריית תל אביב. והוא יודע להתבטא מבלי לירוק על המצלמה או על חרדים. וככל שאני חושב על זה, אם גילה גמליאל הייתה ראויה לכהן כסגנית שר החקלאות, אני בטוח שגם לוינטל יכול. ובכל הנוגע לשובו האפשרי של פריצקי לשינוי כראש המפלגה, אין לי סברה לכאן או לכאן. מלחמות הקקי-פיפי שלו עם לפיד לא תרמו לתדמיתם של אף אחד מהצדדים. אך בניגוד ללפיד, שהתנהגות זו מאפיינת אותו עוד קודם להבלחתו לפוליטיקה, פריצקי, בשאר התחומים, לא השניא את עצמו על אף אחד. לא שהוא הרשים יותר מדי אבל בכל זאת הוא פיגורה מוכרת.
הכל פתוח, עוד לא מאוחר
זה מה שחבורת אנשים צעירים, יחסית, משכילים, וייתכן שעדיין אידיאולוגיים ונקיי כפיים, צריכים על מנת לעבור את אחוז החסימה ולהוכיח את עצמם- פיגורה מוכרת שתעמוד בראש. אז זו לא תהיה סיעה של חמישה עשר מנדטים, או אפילו שמונה, אך גם סיעת ארבעה מנדטים יכולה להשפיע. ההתפלגות הזו בשינוי בין הישן לחדש עלולה לגרום לשינוי להיעלם כליל, אך היא גם עשויה לגרום ללידתה המחודשת של מפלגה הנלחמת את מלחמתו של מעמד הביניים (ולא העשירון העליון), ההשכלה ולקדם את הפרדת הדת מהפוליטיקה ובכך לאפשר קירוב היהדות לכלל אזרחי ישראל. מציאת פתרונות לנושאי סטטוס קוו שלא מנסים להגחיך את הדת והדתיים על שאר הציבור תוך הכנסתם למשבצת פרימיטיבית. אלא בדרך של פשרה מוסכמת מתוך הכרה בתפקיד החשוב אותו ממלאת היהדות בעם ישראל. לדוגמא, החכרת התחבורה הציבורית לידי ידיים פרטיות (ולא תאגידים ציבוריים או ממשלתיים) בשבתות, על מנת לאפשר הפעלה במתכונת מצומצמת יותר, עידוד תעסוקה במגזר החרדי במקום הכפשה ושלילת אמצעי קיום מינימלים. יצירת מנגנון בין דתי המאפשר שהן יהדות אורתודוקסית והן קונסרבטיבית ורפורמית יפעלו בנושאים מסויימים תוך שמירה על אותם קריטריונים (בגיור למשל), ברית הזוגיות כהסכם משפטי ללא נגיעה דתית ורישום כנישואין.
עמישראל צעד לתוך מערכת הבחירות הזו כשהכל היה ידוע מראש ועתה נדמה שדבר אינו ידוע. התנתקות שרון מהליכוד, בחירתו ההזויה של פרץ, פריצת קדימה, קריסת הליכוד והצטמקות העבודה בסקרים, אשפוזו של שרון והצבתו של פרס כמספר שניים בקדימה. עתה גם שינוי בחרה לתרום תרומתה לאי הבהירות הפוליטית. במערכת הבנוייה על איזונים, כדאי בכל זאת שיהיו כוחות שיקזזו את ש"ס, ולכן יש מקום לשינוי במפה הפוליטית, אך לשינוי אחרת, שינוי שונה. לפיד לא רצה לשנות דבר כיוון שהוא, כידוע, מושלם; ככל הנראה צעירי המפלגה בכל זאת הבינו את הצורך בשינוי, עכשיו נראה אם יש בידם את היכולת.