הבלוק הדמוקרטי של אלון אבוטבול

שבת שלום

אנחנו יושבים אצל שולחן העבודה. השעה 12 וחצי בלילה חושך וכולם ישנים. אבל ככה זה תמיד איתנו. שורפים שעות לתוך הלילה. כבר חמש שנים שאני הולך איתו בדרך לפוליטיקה. 'איש מוזר' חשבתי לי בהתחלה. זכרתי אותו כילד, רכון מעל שולחן שחמט. שקט, מרוכז , נחוש, רזה! כשפגשתי אותו אחרי 20 שנה זיהיתי רק את אותו המבט מאז, עם ניצוץ שובב בעיניים. קרית אתא לפני אלף שנים. הבית. שם הייתה אש יוקדת של ילדות, של גיל העשרה, אז כשחלמנו, ונילחמנו נגד כל העולם, שהיינו ילדים בני 16 ו- 17. כשגילינו את העולם, ורצינו, ורצנו אחוזי תזזית לעבר העתיד, חסרי סבלנות.

לפני חמש שנים אמר לי: "אני רוצה להציל את המדינה" אמר בלי למצמץ, "המדינה במצב נורא. הכל פה הפוך. המדינה לא משרתת את האזרחים שלה. העסק מנוהל גרוע. צריך להחליף את ההנהלה, צריך", שחרר עשן שהיה אצור אצלו בחזה מהסיגריה, "שאנשים חדשים ייכנסו לפוליטיקה."
"אתה רציני"? שאלתי אותו.
"רציני לגמרי" ענה.
"למה לך"? שאלתי, "חרא נידבק" הזהרתי אותו.
הוא אמר: "מה אתה רוצה שאני אעשה? אני חייב. אין לי ברירה"
היה משהו הגיוני בדברים שאמר, הגיון פשוט: אם משהו מקולקל – אפשר וצריך לתקן. אי אפשר לא לעשות כלום. זה ברור. ואז כמו ברק הבזיקה מחשבה שהכי חשוב, לשמור על הלב.

היום חמש שנים אחרי, וארבעה ימים לפני הפריימריז, אצל עופר המתח בשיא. הוא נמצא כעת בישורת האחרונה, כשנדמה שכבר הכל הוכרע ובעצם שום דבר עוד לא סגור. נשארו עוד 4 ימים. הוא שם את כל מה שיש לו. עופר קורנפלד מס 12 ברשימה הארצית.

תראו, אני אוהב אותו ככה שזה טבעי בשבילי להמליץ לכם בחום, מכל הלב והנשמה גם יחד, להצביע עבורו בפריימריז, אבל כדי שלא תסמכו רק על המילה שלי, נסו לקלוט משהו על הבנאדם משיחה שניהלנו אתמול בלילה, כשהגשם דפק על הגג מעל החדר העבודה שלי, הסכיתו:

עופר אתה ניראה לי עייף
אני ישן שלוש שעות בלילה, מנהל את לוח הזמנים שלי עד יום שלישי, משקלל כמה שעות עבודה כמה שעות שינה.

אתה נכנס?
אני לא יודע. אני צריך שאחד מכל שניים יצביעו בשבילי.

למה לא?
אני לא מספיק מוכר. יש אלי התנגדות בגלל שאני מזוהה עם עמיר. אבל לא מספיק מזוהה איתו כדי לקבל תמיכה גורפת מאנשיו.

סיכויים?
לא יודע

מה התחושה?
שאני עייף.

עמיר עשה טעות שלא חיבק אותך מספיק?
נכון.

על מה אתה חושב?
איך לנצח, איך להיבחר. מה עוד אפשר לעשות, איך לפרוץ את מחסום האנונימיות, איזה חברים להיעזר, מה עוד אני יכול להפעיל.

מה?
יש את יום הבחירות. אני צריך לוודא שכל התומכים בי יבואו. לשים אנשים בשטח שיהיה מגע אחרון עם המצביעים. לשים שלטים בכבישים. אולי אשלח הודעה קולית בה אני 'אבקש באמת' שאנשים ייתמכו בי.

זה לא תמים?
לא, זה עובד. אני מחובר למשהו יותר גדול מאשר אני, ואני חושב שאנשים מזהים את זה, ועדיין זקוקים שאבקש מהם.

איפה היית היום?
התחלתי את היום בירושלים, פגישה עם פעילים של ירושלים. אחר כך בטירה שבמשולש. משם לכפר יפיע ליד נצרת, אחר כך בשפרעם, אחר כך בעפולה, משם לבית ברל וסיימתי בערב בקבוץ תמוז. קבוץ עירוני בבית שמש.

היה מעניין?
מאוד. היו אנשים גם מהקבוץ וגם מבית שמש הותיקה שמחזיקים באותו סדר יום. זה חזק. יש לזה עוצמה
שכולם מחוברים לסדר יום הכלכלי-חברתי החדש של המפלגה.

נשמע כמו סיסמא, לא?
זה לא סיסמא. פעם 'חברתי' היה שם קוד ל-'מזרחי'. לראשונה מזה הרבה שנים שהסדר השתנה מ-'חברתי' ל-'כלכלי-חברתי'. עד עכשיו היו במפלגת העבודה שתי ועדות: כלכלית - ניסחה את הכלכלה (בזמנו של מצנע יצא משהו מאוד דומה למשנתו של ביבי), וועדה חברתית שעסקה בסיסמאות.

עכשיו, לראשונה מזה הרבה זמן, יש סדר יום שבו הכלכלה נועדה לשרת את האנשים ולא את הכסף. לכן רוב הח"כים מדברים בסיסמאות. אבל אני לא. היום היה קשה במיוחד, כי אנשי קבוץ העירוני בבית שמש הם קבוצה מאוד אידאולוגית ודעתנית. הם רצו פרטי פרטים, אז נתתי להם פרטי פרטים, אבל גם הסברתי להם שקמפיין לא עוסק במקרו כלכלה (גירעון, ריבית, תקציב וכו') אלא עוסק בהשפעה של המדיניות הכלכלית
החדשה על החיים של האנשים.

יש אנשים שיגידו שהמשוואה "קיצוץ בבטחון מוריד עוני" היא צינית?
זה לא נכון. כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי צריך שינוי עצום שכולל: גם קיצוץ בבטחון, גם שינוי סדר עדיפויות, גם שינוי כללי השוק וגם ממשלה שהוא יותר יוזמת. בלי זה לא נפתור את המשבר הכלכלי.

איזה משבר כלכלי? המדינה צומחת...
הממשלה עשירה והאזרחים ענייים. יש % 40 עניים בישראל.

שוב סיסמא?
לא זאת עובדה. אנשים אלו אינם מצליחים, בכסף שלהם, לספק לעצמם אוכל, חינוך, בריאות ופנסיה. או בקיצור לא גומרים את החודש.

יש רוב , לפי הסקרים, שמעיד אחרת, אנשים רוצים כלכלת ביבי, לא רוצים סדר יום כלכלי חברתי חדש. רוב האנשים עוד לא הבינו שנולדה אלטרנטיבה אחרת.

בוא נחזור לפריימריז, כמה קולות היו בבית שמש?
30

כמה שלך?
כולם שם יצביעו בשבילי. יש מעט אנשים שפוגשים אותי ולא יצביעו בשבילי.

למה לבחור בך?
עופר כמעט נירדם הוא מפהק לפני שעונה: שאלה שאני עונה עליה כל יום. אני חכם. חרוץ. דובר אמת. ורוצה מאוד, להפוך את ישראל למקום שאני שמח לחיות בו.

מה הבעיות המרכזיות של ישראל?
הסכסוך, הגלובליזציה, שמפרקת את החברה, שקוברת את החלשים בישראל בתוך עולם שלישי, והשחתה של הפוליטיקה.

תפרט השחתה?
הרבה מדי אנשים מתפרנסים מפוליטיקה. הרבה מדי עסקנים מוכרים את התמיכה של חברים במפלגה תמורת טובות הנאה אישיות. הרבה מדי פעמים אני שומע :"אני חייב לתמוך בו הוא עזר לי", הרבה מדי פעמים ה"עזר לי" פירושו סידר לי עבודה, העביר לי מכרז, 'לי' יכול להיות לחבר, למשפחה, לא תמיד 'לי' פירושו לי באופן אישי מיידי. זה נכון בעיקר לגבי שרים לשעבר.


אתה רואה תקווה?
אני אדם אופטימי. אי אפשר הצליח בהיי טק בלי להיות אופטימי.

כן אבל המגרש בהיי טק היה פתוח ליזמים וכוחות חדשים...
פריימריז מקום מאוד פתוח. צריך מוכרות. והיא מבוססת בדרך כלל על עשייה. בניגוד לדימוי, רוב האנשים מצביעים לפי מיטב שיקול דעתם ולא על פי מה שאומרים להם.

מה מתסכל אותך?
שאני עסוק בלהיבחר במקום להחליף את השלטון. דבר נוסף: בעסקים, אתה יכול לבחור את השותפים שלך, בפוליטיקה, אתה משחק עם כל מי שעולה על המגרש. עסקים אפשר שתבחר לעשות רק עם אנשים הגונים. בפוליטיקה, אתה עושה עסקים גם עם אנשים לא הגונים.

קשה?
אני לא באמת עושה איתם עסקים. אני לא משלם כסף תמורת קולות.

הציעו לך?
רומזים.

עצוב לא?
הם רומזים ואני לא מבין את הרמז.

במה אתה חזק?
בזה שאני לומד. פוליטיקה זה גם שליחות וגם מקצוע. חמש שנים שאני בפוליטיקה לומד את ה"קוד" הפוליטי. זה מסובך להסביר. לקח לי חמש שנים. בבסיס הדבר, זה היכולת ליצור קואליציה של אנשים שונים, בעלי אינטרסים שונים כדי להשיג מטרה משותפת. זהו לב הפוליטיקה. אומנות של פשרה. אומנות האפשרי.

נשמע כמו קולנוע. גם קולנוע זאת אומנות של פשרה.
מה החולשות שלך? מה מפריע לך להיבחר לדעתך?
לא מוכר?

למה?
באמת? כי לא עשיתי שום דבר חשוב עד עכשיו. מצד שני אני עושה הרבה דברים חשובים כל הזמן, שלא מגיעים לציבור בגלל שאת התקשורת מעניינים רק דברים צהובים: כסף. מין ואלימות.

בגלל זה חשפת שאתה מיליונר?
לא זה פשוט לא משהו שאפשר להסתיר.

זה הרגיז הרבה בוחרי עבודה שמרנים. אומרים שהם לא אוהבים שמנפנפים להם בכסף?
בחיים שלי לא נפנפתי בכסף. אני לא חושב שבכסף אפשר לקנות שום דבר חשוב. לא אהבה, לא חברים, לא בריאות, לא כבוד ובטח לא אמון של בוחרים או של אנשים.

גם אתה מיליונר סוציאליסט?
תגדיר סוציאליסט. אני לא סוציאליסט במובן הישן של המילה. אני סוציאל – מודרניסט, בוא, נמציא מילה. ברצינות: אני חושב שתיוגים כאלה הם "תיוגים תקשורתיים מגוחכים". סוציאליסט זה מושג שמשויך בתודעת האנשים לעולם ישן. כל ההגות הפוליטית שלי עוסקת בכלכלה מודרנית, שמתמודדת עם האתגרים של ההווה והמחר, עם השינויים המהירים של העולם, עם גלובליזציה. סוציאליזם כהשקפת עולם עסק בעולם ישן. שמע צריך לסדר את ישראל מחדש. כדי לפרוס משנה שלמה, חדשה ומנומקת למדינת ישראל, כתבתי בשנה האחרונה, פרסמתי, עשרות מאמרים בכל אמצעי התקשורת הכתובה, בנושאי כלכלה חברה וממשל. משנה פוליטית מודרנית אינה יכולה להיארז לתוך מילה.

בכל זאת זה הפוך בתקשורת, שם מדברים במסרים קצרים וקליטים.
המסרים שלי קצרים וקליטים. אבל מבוססים על עומק אידיאולוגי רחב. למדתי להגיד הכל ב-30 שניות.

מה הכי קשה?
שאי אפשר להגיע אל כל האנשים.

איפה כבר היית?
עשרות מקומות רק בשבוע האחרון. כמו כל פריימריסט. וזה טוב. כי אני לומד הרבה. מתל אביב אפשר לחשוב על הבדווים בתור מיקשה אחת. מקרוב רואים שישנם בדווים בעיר, בכפר לא מוכר, בפזורה וגם באקדמיה.

אתה יודע שאני מתבטא בנושא המזרחי. מקבל תגובות נזעמות כאילו אני עושה שימוש פוליטי בשד העדתי, חברים אשכנזים נעלבים, אתה אשכנזי?
סוף סוף אפשר לדבר על זה. לכל אדם יש הרבה זהויות. חלק מהזהות של כל אדם היא הזהות העדתית שלו. לפעמים הוא בוחר להתעלם מזה. אבל הסטריאוטיפים עובדים וקיימים. הבעית קיימות ואם לא נעיז לדבר עליהם לא נוכל לפתור אותם.
אשכנזים בישראל נהנים מזכויות יתר. אני מרגיש את זה. זה לא נוח לי. לא ניראה לי צודק וצריך לשנות את זה. זכויות יתר זה דבר מאוד מתעתע. לכאורה אפשר להנות מזה. אבל בסופו של חשבון כולם מפסידים.

מה אתה חושב על הקמפיין הנוכחי של העבודה?
צריך קמפיין חדש כי המציאות הפוליטית, מאז שעמיר נבחר, השתנתה בצורה דרמטית: נולדה "קדימה" ושרון בבית חולים. שני אירועים פוליטיים ענקיים.

יש לך הסבר לירידה הדרסטית בסקרים?
אני חושב שמפלגת העבודה איבדה את המנדטים שלה לשרון בזמן ההתנהלות הכושלת של שמעון פרס בשלוש שנים בהן היה יו"ר. עד עכשיו, עד בחירתו של עמיר, מפלגת העבודה הייתה נטולת כוחות חיים, ללא סדר יום ובלי הנהגה. יש כוחות החדשים שבאו למפלגה, במיוחד צעירים שמחפשים שינוי. היום יש סדר יום חדש, ברור, ויש מנהיג.

יש עליו המון ביקורת ולחץ להחזיר את פרס, להתפייס עם ברק. מאשימים אותו בירידה בסקרים.
במקום להסתכל על הסקרים יש להתלכד סביב המנהיג ולעבוד כדי לרכוש את אמונו של הציבור.

אתה לא מרגיש קצת כמו דון קישוט?
לא.

תנצח?
לא יודע. אני מאמין שאני אבחר. בלי האמונה הזאת אי אפשר להתמודד. אני חושב שמפלגת העבודה זקוקה נואשות למנהיגים כמוני.

אתה יהיר?
לא, מפוכח... אם בוחרי מפלגת העבודה לא ישכילו לבנות הנהגה צעירה ודינמית, וחדשנית שקשובה לרוח הזמן, היא לא תוכל להתחבר לאנשים צעירים שמהווים רוב במדינת ישראל.

אתה נהנה?
רוב הזמן כן. אני אוהב לפגוש, לגעת באנשים חדשים. ללמוד על הבעיות שלהם, מה מטריד אותם ולחפש איתם ביחד פתרונות.

אם לא תבחר?
קשה להאמין אבל לא הקדשתי לזה דקה אחת בכל השלוש שנים האחרונות. אני מרגיש שהוטלה עלי שליחות, שזה ייעוד שלי בחיים. אני מאמין גדול באליטה שצריכה לשרת את הרוב

למה באת לפוליטיקה?
לא הייתה לי ברירה. לא רוצה להסתפק בישראל שורדת. רוצה מקום שאפשר לחיות בו ולהנות.

אתה רוצה לתקן את העולם?
אגלה לך סוד. כדור הארץ ימשיך להסתובב גם כשלא נהיה פה

ובכל זאת?
בינתיים, אני מרגיש בר מזל, זאת האמת, בורכתי בכישרונות רבים, בסביבה ומשפחה אוהבת, ואני רוצה לנצל את זה לטובת הכלל. מרגיש בעל חוב למקום שבו גדלתי, לאנשים שמסביבי ואני רוצה להחזיר את החוב.

תגיד להציל את המדינה זה לא קצת להציל את עצמך? נדמה לי שההחלטה לפנות לפוליטיקה הצילה לפחות בינתיים, עד שנציל את המדינה, אותך. זה נכון?
אני מרוצה ממה שקרה לי בפוליטיקה. פעם הייתי מאוד ביישן. מסתיר את היכולות שלי. עכשיו אני איש ציבור וככזה אני חשוף לגמרי וזה טוב לי. וגם לוחם הצדק הטבעי שבי יכול לבוא לידי מימוש. אני אוהב להיות פייטר.

א.א.

* גם אלון אבוטבול מתמודד על מקום ברשימה לכנסת בפריימריס של מפלגת העבודה