גילוי גורמים אצל האם יסייע למניעת מוות בעריסה

גורמים מסויימים הנמצאים אצל ההורים, יכולים לעזור במניעת תסמונת המוות בעריסה (SIDS). כך דווח בגיליון האחרון של כתב העת לרפואת ילדים בבריטניה.

לדבריו של ד"ר גורדון סמית' מאוניברסיטת קיימברידג', בחקר תסמונת המוות בעריסה, יש מידע מפורט המסייע להערכת הגורמים המצויים בתינוק עצמו, אשר שגרמו למותו. לעומת זאת, הגורמים המצויים אצל הורי התינוק עדיין גולמיים והמחקר מנסה לפשט אותם, על מנת שיהיה ניתן להסיק מהם מסקנות וליצור תכנית מניעה של התסמונת.

סמית' ושותפיו למחקר, פיתחו מודל פשוט הנועד לחזות את מידת הסיכון לתסמונת זו, בהתבסס על אפיונים לידתיים. במחקר לחיזוי הסיכון שנערך בקרב 252,506 נשים, נמצא קשר משמעותי בין תסמונת מוות בעריסה לבין מספר הילדים שהאם ילדה. כמו כן, נמצא קשר בין גיל היולדת, המשקל בו נולדה, הסטטוס המשפחתי שלה, הרגלי העישון של היולדת ומין העובר שילדה.

"נשים, שהיה להן בעבר ילד שלקה בתסמונת זו, הן בעלות סיכון של פי חמישה שהמקרה יישנה, בהשוואה לשאר האוכלוסיה", כתוב בממצאי המחקר. באנגליה, מוצעת לנשים אלה תכנית מיוחדת לטיפול בצאצא הבא שלהן. התכנית כוללת ניהול יומן של סימפטומים, שימוש במוניטור נשימה ומאזניים וביקורים שבועיים של מומחים לרפואה.

גם לנשים שעוד לא חוו אובדן עקב התסמונת, אך מוגדרות בקבוצת הסיכון, מציעה בריטניה תכנית התערבות דומה. "יש לציין, שגם בקבוצת הסיכון המדוברת, הסיכון השרירותי הינו חצי אחוז", מסביר ד"ר סמית'. "לומר לאשה שלעובר שלה או לצאצא שלה יש סיכוי גבוה למות מוות בעריסה, יוצר אצלה אוטומטית פאניקה, שאולי תימנע מהתכנית לעזור", מוסיף סמית'.

ד"ר סמית' מציין, כי תסמונת המוות בעריסה הינה נדירה ביותר אצל מרבית האוכלוסיה. בקרב האוכלוסיה עם הסיכוי הנמוך ביותר לתסמונת, התסמונת מתרחשת בתדירות של אחד ל-10,000 לידות.