קצת מוזר להסתכל על ארבע האחרונות שנשארו ב-NFC. פילדלפיה לא נמצאת שם, גם לא גרין ביי או מינסוטה שהיו עושות תורנות בשנים האחרונות או מעפילות יחדיו מבית הצפון. מייקל ויק לא שרד את דצמבר, הג'איינטס עפו כבר בשלב המוקדם ועל היסטוריה שנראית היום רחוקה ומיתולוגית כמו הפורטי ניינרס אפשר רק לחלום.
סיאטל סיהוקס, וושינגטון רדסקינס, שיקגו ברס וקרוליינה פנת'רס. הסיהוקס והפנת'רס הן סוג של מכבי פתח תקוה, קבוצות שוק קטן במיוחד במונחי NFL שמצליחות לתקוע יתד דרך קבע בשנים האחרונות, הרדסקינס והברס נראו בדרך כלל בשנים האחרונות כמו קבוצות עם עבר מפואר, הווה פושר ובלי עתיד. והנה, כל הארבע האלה בפנים. אבל זו הרי הסיבה שאנחנו אוהבים פוטבול, בעיקר בעידן תקרת השכר.
סיאטל סיהוקס - וושינגטון רדסקינס (6-8 מעלות, מעונן חלקית)
הרצף של הרדסקינס מרשים. שישה נצחונות רצופים, כולל בשבוע שעבר בטמפה ביי. אבל המספר 120, בדרך כלל סגולה להצלחה אצלנו, היהודים, לא מבשר טובות. כי עם 120 יארדים כוללים בהתקפה, מאזן האימה מהניצחון בטמפה ביי, אדומי העור לא יצלחו את המשחק בסיאטל.
קודם כל, וושינגטון צריכה להיות מודעת לעובדה שהיא משאירה 17 נקודות כבר בטקומה. תהא הגנת הרדסקינס חזקה, ומדובר בהגנה טובה מאוד עד מעולה, את שון אלכסנדר היא לא תעצור. הרדסקינס ישאפו לעשות לאלכסנדר מה שעשו הפנת'רס לטיקי בארבר, הרץ הכי אקספלוסיבי בליגה אחרי הוטמייל, אבל מדובר בשני מקרים שונים. אלכסנדר משחק מאחורי קו התקפה טוב יותר וחשוב מכך - עם קוורטרבק מנוסה ובשלב זה הרבה יותר אמין מאיליי מאנינג. בנוסף, הוא מקבל גם את דארל ג'קסון, תופס שהיה חסר לסיהוקס במשחק האווירי, וגם בלעדיו הם הסתדרו לאורך העונה.
עם כל המעלות הללו, אפשר להגיע לנוסחה ההיפותטית שהסיהוקס יקבלו לפחות טאצ'דאון אחד מאלכסנדר, אולי שניים, יחד עם טאצ'דאון דרך האוויר. תוסיפו שלוש נקודות משער שדה ותקבלו 17 נקודות, הנחה לא בלתי מבוססת.
וכאן מתחילה הבעייה של וושינגטון. במשחק כזה, כדי לשלוט ולמנוע מהסיהוקס לשים נקודות על הלוח, היא צריכה כדור, והרבה. קלינטון פורטיס הוא רץ מצוין למשימה הזו, אלא שהוא ייתקל בהגנת ריצה שדורגה חמישית בעונה הסדירה. למעשה, הגנת הריצה של סיאטל הייתה כל כך טובה, שכדי להבקיע נגדה היה צריך ללכת דרך האוויר. אבל האוויר היא לא אופציה טובה עבור הרדסקינס. מארק ברונל וסנטנה מוס, צמד לוהט במיוחד בתחילת העונה, נרגעו. כרגע האיש החם של ברונל הוא הטייט אנד כריס קולי. קולי יצטרך להיות במיטבו גם במשחק הזה, כתופס למרחקים קצרים שמזיז את השרשראות. בשביל למסור לו יצטרך ברונל לברוח מלופא טאטופו ומגרנט וויסטרום, שועל פלייאוף מנוסה, ולא בטוח שבגילו וביכולתו הנוכחית הוא מסוגל.
סימן השאלה ממשיך לרחף על הסיהוקס. הם מזכירים מאוד את הפטריוטס של 2003, קבוצה שהחלה במאזן של 2:2 ומשם לא הביטה לאחור, תוך הרבה דיבורים ש"הם לא מסוגלים" (בואו לא נחשיב את ההפסד לגרין ביי). בנוסף, בניגוד לפטריוטס, הסיהוקס משחקים בפסיפי, אזור שבו כל מה שלא נמצא בקליפורניה לא קיים בתודעה התקשורתית. מהסיבה הזו הקבוצה היא עדיין תעלומה. היא צברה מספיק קרדיט כדי להפיג את תדמית האנדר אצ'יברית שעטתה בשנים הקודמות, ומצד שני עדיין לא מעריכים אותה מספיק. יהיה מעניין לראות לאיזה כיוון יקחו את זה החבר'ה של מייק הולמגרן.
ההימור: יש לי את ההרגשה שהרדסקינס לא ישימו על הלוח יותר משני טאצ'דאונים, ובמצב עניינים כזה אין ברירה אלא ללכת על הסיהוקס.
שיקגו ברס - קרוליינה פנת'רס (5-7 מעלות, מעונן חלקית)
טפי, אינעל רמבום, איזה משחק מוקש. שתי קבוצות שהן בבחינת אניגמה אמיתית. הדובים, קבוצה שקמה על הגנת ברזל, צריכים להצר את הצעדים של ג'ייק דלהום ודה שון פוסטר.
הם כבר עשו את זה העונה. במחזור ה-11 נפגשו השתיים בסולג'רס פילד, כשהדובים מחזיקים את חבורת דלהום על 3 נקודות. מאזנו של הקוורטרבק אז: 235 יארד ושני איבודים. פוסטר הגיח תשע פעמים ל-41 יארד.
קודם כל, קרוליינה צריכה לשים את הכדור בידיים של פוסטר, איש המאני שלה. ל-151 היארד שלו, ודודי כפרי נגע בזה במאמר קודם, לא היה מתחרה בשלב הויילד קארד. הפנת'רס שיחקו חכם ומחושב בג'איינטס סטדיום. דלהום, עם טבע של אקדוחן, היה מאופק ומרוסן מאוד. הפנת'רס צריכים לא ליפול למלכודות של הברס ולא להשתולל במשחק המסירה, כי מדובר בהגנה טובה מאוד, עם שני מגיני פינה, ניית'ן וואשר וצ'רלס טילמן, שרק תיתן להם את הפרצה והם יגנבו את הכדורים.
ההבדל הגדול בין שיקגו של אז לשיקגו של יום ראשון הוא רקס גרוסמן. מוחסין מוחמד הרגיש טוב מאוד כשגרוסמן חזר לשחק ואם יש מישהו שיודע מה מוחמד מסוגל לעשות ביום טוב, זו קרוליינה. עם המימד האווירי תומאס ג'ונס יוכל להשתחרר והברס ימקמו עצמם בעמדות טובות בשדה גם אם לא יבקיעו.
את הבשורה הרעה מקבלים הברס מהחזאים. החורף הזה בארה"ב קל, עד כה, במיוחד. טמפרטורה של מעל לאפס בלי שלג היא פרס עבור האורחים מקרוליינה. זה אומר שהמשחק האווירי הוא אופציה רצינית עבור הפנת'רס והדובים יצטרכו לשים עין נוספת על סטיב סמית'. אם הוא יצליח להשתחרר, שיקגו תהיה בבעייה קשה.
בצד ההגנתי, קרוליינה הגיעה לאיליי מאנינג בשבוע שעבר. זו קבוצה מנוסה, ואסור לזכור שאחרי הכל, לגרוסמן אין נסיון NFL מזהיר - רק שמונה משחקים בשלוש עונות בליגה. הוא קוורטרבק עם פוטנציאל, אבל פוטנציאל היה גם לבן רות'לסברגר בשנה שעברה והוא מימש אותו רק השנה מול סינסינטי. עם קו אחורי שכולל את ריקי מאנינג ומרלון מק'קרי ועם ג'וליוס פפרס, דן מורגן ומייק ראקר במרכז ההגנה, המשימה של רקסי (איך נותנים לבן אדם שם של כלב?) תהיה לא קלה בכלל, אפילו מול הגרונות המשולהבים באילינוי.
ההימור: זה משחק לא קל בכלל. במצב כזה עושים אן דן דינו והולכים עם הניסיון. וושינגטון הפסידה בטמפה ביי בעונה הרגילה וניצחה בפלייאוף, כנ"ל עם הפנת'רס. ניצחון לקרוליינה.