בשעת ערב התיישב יורם לוי ליד המחשב והחל להקליד. שעתיים אחר כך קרא את הטקסט בפעם האחרונה. בבוקר גיליתי את מכתבו בתיבת הדוא"ל שלי. זה היה טקסט פתלתל, פרוש על שלושה עמודים, המכתב הארוך ביותר שקיבלתי מקוראים מאז שהתחלתי לכתוב את הטור. את הפיסקה הראשונה הקדיש למחמאות, ואחריה גולל את סיפור היכרותו והתנהלותו עם ס', דוגמנית ורקדנית חובבת סאדו.
השניים הכירו בפורום יוצרים באחד מאתרי האינטרנט, התכתבו תקופה במסנג'ר ולבסוף קבעו פגישה בבית קפה. בהמשך כתב שלא הצליח ליצור איתה אינטימיות, בפגישה שקיימו דיברו בעיקר על עניינים שקשורים לפורום, והוא יצא ממנה מתוסכל ובעיקר מחורמן. "היא באה לפגישה בטייטס שחורים, יש לה גוף מדהים, חזה מטרף, פנים של בובה," תיאר את חיצוניותה. "היו לי שאיפות רומנטיות ומיניות, אבל לא הצלחתי להביא את זה לידי מימוש. נפרדנו על תקן של ידידים."
כאן, פחות או יותר, חתם את הסיפור. לא הבנתי מה הוא רצה ממני, אבל הסתקרנתי להכיר את חובבת הסאדו. כתבתי לו בחזרה וביקשתי את מספר הטלפון שלה, כמובן לא לפני שתאשר זאת העלמה העלומה. אחרי יומיים שלח לי מייל נוסף. "היא לא מוכנה שאמסור לך את מספר הטלפון שלה, אבל ביקשה שתמסור לה את שלך," כתב. מסרתי.
אף פעם לא עשיתי מין סאדו מזוכיסטי. ידעתי דברים פרוורטים אחרים, אבל בזה עוד לא התנסיתי. ראיתי כמה סרטים פורנוגרפיים מהז'אנר, וזה לא עורר בי חשק רב. אבל החיצוניות של ס, כפי שיורם תיאר אותה, גירתה את דמיוני ויצריי. ס' התקשרה שלושה ימים אחר כך. היא נשמעה צעירה מאוד והיתה מלאת ביטחון עצמי. חיש קל ניתבה את השיחה לענייני תשמיש. "אני רואה שאת מאסכולת הדו?ך ולא מהסיבוב," אמרתי במבוכה. "כן, לא סובלת זיוני שכל, מעדיפה זיונים אחרים," השיבה השרלילה. "אז מה אתה אומר, מעוניין להיפגש?. "את לא תרצי לראות תמונה שלי? אולי אני לא הסגנון שלך?" "זה בסדר, ראיתי את התמונה שלך באינטרנט, אתה עובר. לא אגרוייסע מציאה, אבל עובר."
התפעלתי מהישירות שלה. "אני מבין שאת בעמדת השולטת?" שאלתי ובלעתי את רוקי. "תמיד שולטת מותק, אני מלכה, ואם אתה רוצה להיות העבד שלי אתה מוזמן אלי עכשיו הביתה, אני חמה ומתה לזיין לך את הצורה." כל העסק הריח לי קצת מתיחה, וחוץ מזה הפה הגדול שלה די הרתיע אותי. לכן הצבתי תנאי שהיא קיבלה: קודם שאכנס לדירתה נתוודע זה לזו בבר או בבית קפה. קבענו להיפגש בבר המנזר. הגעתי למקום בשעה היעודה. הזמנתי בירה מחבית וצ'ייסר של ויסקי. הייתי נרגש קצת ומתוח, חיסלתי את המשקאות במהירות וחשתי נינוח יותר.
"אתה דודו?" שמעתי קול רפה מאחור. ציפיתי למישהי מאופרת בכבדות, לבושה כפאנקיסטית, מאובזרת במתכות, מסמרים ושאר מריעין, אבל הפתעתי היתה גורפת. הסתובבתי ופערתי את עיניי. נערה יפהפייה עמדה מולי: פני מלאך, כמעט נקייה מאיפור, מזכירה קצת את הדוגמנית ויק, אם כי נמוכה ממנה. נראתה הכי ילדה טובה כפר שמריהו. "זו, זו את ס'?" שאלתי. "כן, זאת אני. יאללה, אתה בא?" אמרה. "אבל את ילדה, בת כמה את?". הינוקא, שנראתה כל כך פגיעה ושברירית שלחה את ידה וצבטה אותי בזרועי, צביטה כל כך חזקה עד שנאקה הבליחה מגרוני. "אני לא ילדה," אמרה, ובעודה צובטת אותי קרבה את פיה לאוזני ולחשה בטון מרושע, "אני בת עשרים, יא שמוק".
כשהניחה לזרועי, הזמנתי אותה להתיישב לצדי. בשיא הנימוס שיכולתי לגייס ביקשתי ממנה להראות לי תעודת זהות. חשדתי שהיא קטינה המשקרת לגבי גילה. בתגובה שלחה לי שפיץ לשוק, לא ערה לעובדה - ואולי כן - שהפלטפורמה הכבדה שלרגלה יכולה לשבור עצמות. "איי, כוס אמק!", צווחתי והפניתי אלי את מבטיהם של יושבי הבר. ביקשתי את סליחתם והתבוננתי ב-ס' המחייכת בהיתממות. "כמה את יפה, ככה את מכשפה, מאיפה כל האלימות הזאת?" התעצבנתי. רציתי לשלם ולעזוב את היצור המטורף הזה לנפשו, אבל היופי והגוף המושלם שלה הדביקו אותי לכיסא. "אני אהיה מוכן לשחק את המשחקים שלך, אבל לא כאן!" אמרתי בתקיפות רבה, ושוב ביקשתי לראות את תעודת הזהות שלה. הפעם התרצתה. כנראה שמלכה צפונית, קשוחה ואלימה ככל שתהיה, מתמוססת ומאבדת מכוחה מול ערס דרומי, חרדתי ורגיש ככל שיהיה. היא שלפה את תעודת הזהות שלה. התבוננתי בתאריך הלידה ונרגעתי. היא בגיל שמותר. לי.
סיימנו לשתות וצעדנו לדירתה. היא הורתה לי לחכות בסלון המבולגן ונכנסה לחדרה. שעה קלה אחר כך יצאה בלבוש המתאים. היתה בחוטיני שחור וחזיית פוש אפ אדומה, ומעליהם בגד גוף מרושת ומגרה עד כאב. מסכה כיסתה את ראשה, לרגליה היו זוג מגפי עור גבוהים ובוהקים, בידה אחזה בשוט. "יאללה, סמרטוטון, 'כנס מהר לחדר השינה, 'כנס כבר, כלב!" פקדה עלי הקטנטונת הסקסית והקשוחה. התאפקתי לא לצחוק, אבל העליתי חיוך שהביא לה את הסעיף. "מה אתה מחייך?" נבחה עלי, אחזה בידי וגררה אותי לחדר השינה, שם דחפה אותי למיטה ורצתה לקשור את ידיי באזיקים. סירבתי. ראיתי יותר מדי סרטים בחיים שלי. בכלל, לכל אורך האקט לא הייתי עבד מוצלח כל כך. מדי פעם פקדתי עליה בטון שלא משתמע לשני פנים, שלא להכות אותי חזק מדי, אחרת אני קם ומסתלק.
אחרי כעשרים דקות התייאשה. היא זרקה את השוט הצידה והתיישבה על הרצפה. לפתע הליטה את עיניה בכפותיה ופרצה בבכי. נחרדתי לרגע. התקרבתי אליה וניסיתי להרגיעה. "אתה ידעת את הכללים לפני כן, אמרת שתשחק את המשחק, ולא עמדת במילה שלך," ייללה. "כי זה כואב ולא נעים, אני מצטער לאכזב אותך," אמרתי ברכות והתחלתי להתלבש. "אל תלך," דרשה מבעד לדמעות. "מה, לא ללכת?" השתוממתי וניגבתי את דמעותיה בשולי השמיכה. בכיה התעצם. די נלחצתי מהמחזה. "מה קרה, חמודה, למה את בוכה?" "אני לבד בעיר הזאת," געתה. "לא מכירה אף אחד, ההורים שלי סילקו אותי מהבית, אני מתפוררת, הבדידות מתישה אותי, קורעת אותי לחתיכות... אולי תישן איתי, בבקשה," הדהימה אותי והוסיפה בטון מתיילד, "בבוקר אני אעשה לך ארוחת בוקר ואפנק אותך, אני אלופה בשקשוקה... אבל לא נעשה סקס, וכדאי שתזכור את זה... אני, אני, אני בתולה."