ילדים בסיכון נשארים ברחוב בשל מצוקת מקום

במהלך שנת 2005 הוציאו בתי המשפט כ-8 צווי חירום בחודש, המורים על הוצאתם של קטינים בסיכון מביתם. בשל מחסור במרכזי חירום, שירותי הרווחה לא מוציאים לפועל את הצווים.

במעריב התפרסם היום, כי כ-260 ילדים טופלו במרכזי החירום בשנת 2004. על פי ההוראות, הילדים נשארים במרכז החירום תקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, אבל בפועל נשארו 83% מהילדים יותר מפרק זמן זה, ומספר המרכזים לא גדל.

במשרד הרווחה הסבירו כי כי הבעיות של הילדים הפכו למורכבות יותר, עד כדי כך שלא ניתן להוציא אותם מהמרכז לאחר שלושה חודשים בלבד. כיום פועלים שמונה מרכזים בלבד בכל הארץ, ובמשרד הרווחה טוענים כי יש צורך בעוד שלושה מרכזי חרום. בשל המצוקה, ישנם מקרים בהם הילדים מועברים למשפחות אומנות או מסגרות אחרות שאינן מתאימות לטיפול במצבם החמור, שבהם לא ניתן לספק לילד את צורכיהם.

יש הרבה יותר ילדים בסיכון, אשר אינם מופיעים בשום סטטיסטיקה, אבל פקידי הסעד חסרי אונים בשל מצוקת המקום במרכזי החרום. למשל במקרה של שני אחים, ממרכז הארץ, אשר בית המשפט קבע כי יש להעבירם מיד למרכז חירום. אבל במרכז החירום היה רק מקום פנוי אחד, ושירותי הרווחה נאלצו לבחור אחד מהשניים.

ההכרעה היתה בין הילד הגדול, שהיה במצב קשה יותר, לבין אחיו הקטן שחיקה אותו. לדברי פקידת הסעד, הוריהם של הילדים לא היו מסוגלים להציב להם גבולות, הם הוזנחו ועבריינים השתמשו בהם בפריצות תמורת סוכריה על מקל. בפועל הילד הבוגר נשלח למרכז חירום, ואחיו הקטן מחכה כבר שלושה חודשים למקום במקלט.

ילד נוסף שהמתין שלושה חודשים למקום במקלט הוא ילד בן 9 שהותקף מינית והפך לתוקף. השארתו מחוץ למרכז החירום סיכנה את הסביבה בה הוא נמצא, אך בכל זאת נשאר הילד בבית. פקיד סעד ממרכז הארץ הוסיף כי השאלה הנשאלת כאשר באים לקבוע סדר עדיפות היא האם הילד ימות או לא.

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, אמר בתגובה כי "האוכלוסייה המיועדת למקלטים היא ילדים הנמצאים ברמת סיכון גבוהה: סכנה לחיי הילד, שלומו המיידי, בריאותו והתפתחותו". לדבריו מרכזי החירום הם ניידות טיפול הנמרץ של הילדים בסיכון, וזו שאלה של חיים ומוות, וההמתנה עשויה לחסל את אפשרות לשיקומם.