נו, בשעה טובה ומוצלחת ירד מצבו הרפואי של ראש הממשלה (לשעבר?) מהכותרת הראשית, ואפשר אולי להתמקד בפוטבול בלי הסחות דעת.
זה היה שבוע מאד מוזר של פוטבול. בדרך כלל החדשות השוטפות יכולות ללכת קיביני צ'ורט וייד חולירע במהלך מחזור NFL, אבל הפעם זה היה שונה. גם המשחקים עצמם היו מוזרים, ולא נותר אלא לבדוק מה היה לנו שם, ועד כמה זה רלוונטי לסיבוב הבא עלינו לטובה.
וושינגטון משולה למי שהצליח לא רק לתפוס דייט עם אשה נחשקת, אלא גם לספק אותה ללא זקפה. מי צריך התקפה כשגם לצד השני אין מי יודע מה, ולנקודות שלך דואגת ההגנה? אלא שזה פטנט שאי אפשר להסתמך עליו. מצד שני, ההגנה של טמפה היתה טובה בהרבה נגד המסירה מאשר זו של היריבה הבאה, סיאטל. אולי מול ציפורי הים יצליח מארק ברונל למצוא את התופסים שלו ליותר מ-41 יארד מביכים. בטמפה מקווים שבפעם הבאה שכריס סימס יהיה בפלייאוף, הוא כבר יהיה פחות צעיר פעור לח ודביק, ולא יזרוק במו ידיו את הסיכוי לקאמבק היישר לידי היריב. קוראים לזה דמי לימוד.
ואם בדמי לימוד עסקינן, הניו יורק ג'איינטס בוודאי מרגישים שהשקיעו מספיק לדוקטורט. בפלייאוף גם טיקי בארבר לא יכול היה עוד לחפות על כושרו המפוקפק של איליי מאנינג, שנפרם במחצית השנייה כמו סוודר על המסרגות שמשכו לו בחוט. כפי שכבר נכתב במדור מצוין וחינוכי זה, עצם העלייה של הענקים לפייאוף השנה מהווה בונוס מבחינת תוכנית האב לבניית הקבוצה סביב איליי, ומבחינת גרף ההתקדמות של הינוקא. עכשיו, הכחולים עוד היו מסוגלים לעשות קצת רעש בפלייאוף, אבל בפוטבול יש עמדה ששמה ליינבקר, ואי אפשר באמת לשחק בלי. כלומר, אפשר, אבל אז מקבלים 0:23 בראש בבית. המצב של הענקים בעמדת ההגנה האמצעית כל-כך מזעזע עד שאנשים בריאי גוף נחטפו ערב המשחק באקראי ברחובות התפוח הגדול ונבחנו ביכולות התיקול שלהם בטרם שוחררו בתסכול. אבל עכשיו, שלא משחקים יותר פוטבול בניו יורק עד הסתיו הבא, יוכלו אנטוניו פירס, קרלוס אמונס ושאר החוליה השבורה של הג'איינטס להבריא ולנסות שוב.
להעלים את בריידי
יוזמה של כותבי וואלה! פוטבול, לשגר לעיר בוסטון חוליית חיסול שתטפל בטום בריידי, ביל בליצ'יק ועבריינים נוספים, ובכך תפתח פעם אחת ולתמיד את התחרות בשוק הפוטבול מוכה המונופול, נחסמה ברגע האחרון על ידי עורך המדור והשיקולים הזרים שלו. האלופים נראו במלוא כוח הפלייאוף המרושע שלהם בעת שנפנפו מדרכם את הג'קסונוויל ג'אגוארס. היגוארים אמנם חסרו שלושה שחקני הרכב בהגנה, אבל זה לא מסביר את חוסר האונים המוחלט שלהם גם בהתקפה.
ולמשחק המהנה של הסיבוב. קימו ואן אולהופן יכול להגיד עד מחר שהוא לא התכוון ליפול בצורה כזו על הברך של קרסון פאלמר ואני גם מאמין לו אבל זה לא משנה את העובדה שזו היתה כניסה מאוחרת. סביר להניח שגם אילו היו הנמרים מקבלים עוד 15 יארד בהתקפה ההיא, ואפילו מבקיעים טאצ'דאון במקום להסתפק בשער שדה, הם בכל זאת היו מפסידים, אבל אין לדעת. מה שבטוח, זה היה מה שהתבקש מהחוק. קיטנה עשה יופי של עבודה כמחליף, עד המחצית. במחצית השנייה נגמר לסינסי האוויר ושום דבר לא הלך לה לא שער שדה שלא נבעט כי המחזיק שמט את הכדור ולא כלום. קיטנה נחטף פעמיים ואנשי הפלדה שמו 17 נקודות ללא מענה. אבל קיטנה (וגם פאלמר, במסירה היחידה שהספיק לשחרר, שהיתה פצצה של 66 יארד) הוכיחו שהסטילרס פגיעים מאד בהגנה האחורית. אם מרווין האריסון התאושש מהפציעה שלו, אינדיאנפוליס אמורים לחגוג עליהם.
זהו, נקווה שהשבוע יהיה יותר שמייח ושדודי כפרי ושאר הברונקואידים יוכלו לחגוג בתום המשחק, ואז נצטרף אליהם כולנו בשירה אדירה של "hey ho, hey ho, the witch is dead, hey ho".