לאלברט הופמן, המדען השוויצרי שגילה את הסם הפסיכדלי [[LSD]]מלאו היום 100 שנה. הסם, המפורסם בשל ה"טריפים" ההזייתיים שהוא גורם, היה פופולרי בקרב דור ה[[היפים]] של שנות ה-60. אולם לפני שהוא הופקע על ידי תרבות הנגד, הוא היה תכשיר רפואי מכובד, ששימש לטיפול בשלל הפרעות נפשיות.
באתר האינטרנט השוויצרי "סוויסאינפו" דווח, כי לכבוד יום הולדתו של הופמן, יתקיים בסוף השבוע בבאזל סימפוזיון תחת הכותרת "LSD ילד בעייתי ותרופת פלא" ("הילד הבעייתי שלי" הוא הכינוי המפורסם שהעניק הופמן לסם שגילה). הופמן צפוי להשתתף בכנס. נשיא שווייץ, מוריץ לואנברגר, בירך את המדען לרגל יום הולדתו וכינה אותו "חוקר דגול של התודעה האנושית".
הופמן גילה את ה-LSD ב-1938 בעת שעבד עבור חברת התרופות השוויצרית סאנדוז (שמאז התמזגה עם חברת סיבא-גייג'י כדי ליצור את תאגיד נובארטיס). הופמן וחוקרים אחרים חופשי דרכים לזהות וליצור באופן מלאכותי את התרכובות הכימיות שמצאו בצמחים.
הומן בחר את הארגוט, פטרייה הצומחת על שעורה ודגנים אחרים, שבעבר שימשה מיילדות כדי לעצור את הדימום שלאחר הלידה. החומר הזה גם גורם לארגוטיזם, סוג של הרעלת פטרייה, שהיתה נפוצה בקרב עולי רגל בימי הביניים. הופמן הצליח לבודד כמה מהחומרים הפעילים בפטריה, כולל תרופה המשמשת לעצירת הדימום שלאחר הלידה.
"במקרה שאפתי מהחומר, ומיד הרגשתי התעלות חושים"
אולם הוא התפרסם יותר מכל בזכות גילויו המקרי את ה-LSD. על אף שעמיתיו פקפקו בערך התגלית, החליט הופמן לחקור אותה מחדש כעבור חמש שנים. במקור התכוון הופמן לחקור את תכונותיו משפרות מחזור הדם של החומר.
"במקרה שאפתי מהחומר ומיד הרגשתי התעלות חושים", נזכר הופמן בראיון עם סוויסאינפו שנערך לרגל יום הולדתו לפני חמש שנים. הוא המשיך במחקר שלו וסאנדוז ייצרה ומכרה את טבליות ה-LSD ב-1947. בתחילה נועדה התרופה לטיפול באלכוהוליזם ובהפרעות נפשיות אחרות.
ה-LSD נעשה פופולרי כסם לצרכי הנאה, במיוחד בארצות הברית. הוא היה סם מועדף בחוגי ההיפים והאמנים. ציירי ה"פופ-ארט" ג'ספר ג'והנס ו[[אנדי וורהול]], והסופרים טום וולף ו[[אלדוס האקסלי]], טענו שיצירותיהם הושפעו ממנו.
השימוש הנפוץ גרם לחברה השמרנית להזדעק, וזה מה שגרם להוצאת הסם מהחוק בסוף שנות ה-60. גם בעולם הרפואי איבד החומר את הפופלריות שלו, וסאנדוז חדלה לייצר אותו ב-1966.
בנוסף לתחושת "היי", שבה החושים והתפישות מועצמים ומשתנים, LSD עלול גם ליצור "טריפ רע", שבו סובל המשתמש מהתפקי חרדה ופרנויה. הופמן עצמו התנסה בכך, לאחר שהחליט להשתמש בעצמו כשפן ניסיונות ונטל 0.25 מיליגרם של הסם פי שלושה מהדרוש ליצירת טריפ. הוא רכב הביתה ממעבדתו על אופניים וחווה מה שהגדיר "טריפ מזוויע".
"כל מה שאנחנו צריכים טמון ביפי הטבע"
ה-LSD מוכר כחומר המחמיר בעיות נפשיות, אולם אינו נחשב לחומר ממכר. הופמן, שהתפרסם לאחר תגליתו כ"מר LSD", הזהיר כבר אז ש"לא מדובר בסם שעשועים", ושהוא עלול להיות מסוכן בשימוש לא מבוקר. עם זאת, הוא עדיין משוכנע בתועלת שבסם לטיפול נפשי.
הופמן חקר את השימוש בסמים מעוררים בתרבויות מסורתיות, וגילה עדויות לשימוש בחומרים טבעיים דמויי LSD על ידי הילידים המזאטקים במקסיקו, כמו גם על ידי היוונים הקדמונים בטקסי פריון.
הכימאי לשעבר מתגורר כעת עם אשתו בכפר הפסטורלי ליימנטל, סמוך לגבול שווייץ-צרפת. הקשיש הנמרץ, שכבר אינו משתמש בסם, עודנו נהנה מבריאות טובה. הוא מטייל ברגל מדי יום בחיק הטבע הסמוך לביתו.
הופמן אומר שסקרנותו בנוגע לעולם הטבע הובילה אותו לקריירה של כימאי, ומאוחר יותר לנסות את ה-LSD על עצמו. הוא המשיך לעבוד עבור חברת סאנדוז עד 1971, וכתב בהרחבה על LSD ועל סוגיות של רוחניות ותודעה. לאחרונה סיכם המדען את הפילוסופיה האישית שלו בראיון לתחנת טלוויזיה שוויצרית המשדרת בגרמנית:
"רוב בני האנוש חיים כיום בערים גדולות, בעולם מת", אמר. "הם הולכים לירח, אבל אינם יודעים אפילו הלביט ברקיע זרוע כוכבים. כל שאנו צריכים כדי להיות מאושרים אינו טמון ביפי ההמצאה האנושית, אלא ביפי הטבע".