בפרבר של העיר האיטלקית נאפולי, בו הקצב היומיומי מוכתב על ידי הסחר בסמים, הרכב ראפ אחד משתמש במילות השירים שלו כדי להילחם כנגד הפחד, והחוק הלא-כתוב המכונה חוק המאפיה "הכוח צודק". בסוכנות AFP דווח, כי בסוף השבוע האחרון, חמשת חברי להקת A67 הופיעו בעיירת מגוריהם, סקאמפיה, לראשונה. מאות מתושבי הפרבר הגיעו לשמוע את הסגנון היחודי שלהם, המשלב את הדיאלקט המקומי עם פאנק-רוק ורגאי.
"מעולם לא הופענו בסקאמפיה קודם, וזה ממש מרגש להופיע סוף סוף בשביל האנשים שנתנו לנו את ההשראה למילים", אמר הבסיסט של ההרכב, אלפונסו מאוראס (30). סקמפיה, עיירה של בניינים רעועים ושדרות נטושות, מצדיקה את הכינוי שהודבק לה כ"עיר המעונות". כמו בפרברים רבים בדרום איטליה, המצב הכלכלי הקשה בסקמפיה מוחרף על ידי המאפיה המקומית, שאורבת ל-60,000 המובטלים בעיר.
"הכיסים של הילדים כאן מלאים במריחואנה, ובחלק מהאיזורים בעיר עומדות מכוניות בתור לסוחרי הסמים, לעיני כולם", תיאר מאוראס. בתוך המציאות העירונית הזו הוקם ההרכב לפני 10 שנים. שם הלהקה, A67, היה שמה של תוכנית הבראה כושלת באזור בשנות ה-60.
אתה גבר רק אם ראית כלא מבפנים
"כולנו חלקנו את התאווה למוסיקה, אבל גם חיפשנו דרך לשחרר קיטור", הסביר דניאל סנזוני, סולן הלהקה. "דרך כתיבת השירים רציתי להראות את הסתירה בין הערכים שלמדנו בבית לבית חוק הג'ונגל האכזרי ברחוב, שבו אתה צריך להשתחוות בפני הבן של הבוס". באחד משיריו, לדוגמא, כתב "זה מקום מטורף, שבו אתה גבר רק אם ראית את קירות הכלא מבפנים".
לאחר שנים של חזרות במקומות קטנים ודחוסים ופרסום מפה לאוזן, הלהקה צברה לה שם באיזור נאפולי, והקליטה את אלבומה הראשון. בנובמבר 2004 הראפרים זכו בפרס "הלהקה החדשה הטובה ביותר", שמחלקת הוועדה האיטלקית לזכויות הכותבים. הפרס הגיע באמצע שנה בה מאבקי שטח רוויי דם של המאפיה הקיפו את שכונותיה של נאפולי, והרגו 120 בני אדם. מאז, סקאמפיה נהנית משקט זמני ויחסי. "הדם התייבש, אבל כלום לא השתנה", זועק אחד השירים, שמגנה את נטישת מוסדות העיירה.
בעזרת המוסיקה שלנו, אנחנו מנסים להגיד שאתה לא חייה להרוג או למכור סמים כדי להיות חלק מהפשע של המאפיה", אמר סאנזוני. "גם אם אתה קונה רכוש גנוב או מבקש ממישהו לסדר לך עבודה אתה חלק מזה. אבל אם המדינה לא מציעה שום אפשרות אחרת, סקאמפיה לעולם לא תשתנה".