בשבועות האחרונים אנו עדים לגל אופנתי של אמירות בנושא סל הבריאות. פוליטיקאים, נזעקים לפתע "להציל" חיים של חולים. מחזה הצביעות הזה חוזר על עצמו מדי שנה, ולא ניתן פתרון ארוך טווח לסוגיה הזו, שבשונה מאחרות קובעת חיים. לכאורה, הנושא נפתר ביום שישי החולף, בהכרזת ראש הממשלה ושר האוצר, אך הפתרון הינו למראית עין בלבד.
ב 1985, אובחנתי כנער חולה סרטן. אחד מ 300 400 ילדים המאובחנים מדי שנה בישראל.
למרות שהורי היו כל חייהם שכירים, ולא צברו הון עתק, הם פרעו חסכונות אשר אפשרו לי להישכב על מיטת הניתוח בארה"ב, תחת סכינו של פרופסור אשר נחשב אז כאחד המנתחים המומחים. מכיוון שאני כאן עמכם, עשרים שנה אחרי, נראה שהורי לא זרקו לחינם את חסכונותיהם.
רק לאחר שסיימתי את הטיפולים בשנת 1987, נכנסתי לעובי הקורה של מערכת הבריאות, בתחילה במשך 7 שנים כיועץ משפטי בהתנדבות של עמותת "חיים", ולאחר מכן כיו"ר העמותה בהתנדבות במשך 4 שנים.
במהלך שנים אלו, למדתי לעומק את נושא חוק הבריאות אשר חוקק בשנת 1995. בשלהי שנת 1997 הובלתי מאבק ראשון מסוגו, בנושא סל התרופות, במסגרתו עליתי יחד עם 20 ילדים חולי סרטן לבית הנשיא ולכנסת. המאבק זכור לאנשים מהתמונות המרגשות של הילדה חולת הסרטן טל לוי, אשר עמדה אז קרחת יחד עם אשת הנשיא, הגברת ראומה ויצמן, כאשר הן בוכות יחדיו.
בסיומו של המאבק, הועברו 150 מיליון שקל נוספים לסל התרופות.
באותה עת הייתי משוכנע , כי מאבק חוזר בעניין לא ידרש, וכי הפוליטיקאים ישכילו להבין שבריאות, תרופות וסיכוי לחיות או לא לחיות, אינם עניין כלכלי, אלא משחק בחיים של אנשים.
אני מודה ומתוודה, שנדרשו לי מספר שנים להבין, שהשוק הפוליטי, הכלכלי, השוק של הון ושלטון משפיע גם על סל התרופות שלי, שלכם של כולנו.
מדוע כל שנה צריך למלא מחדש את סל התרופות? מדוע על מי שמחליט על מילוי סל התרופות מדי שנה, מופעלים לחצים אדירים של פוליטיקאים, חברות תרופות, ואחרים שנהנים מהחלטה כזו או אחרת?
מדוע צריך לחכות כל פעם לטובות ברגע האחרון של ראש הממשלה או שר האוצר?
מי נתן בידי אותם אנשים שמחליטים על סל התרופות, לגזור דינם של אנשים מי לחיים ומי למוות? מי הם שיקחו על עצמם את התפקיד הזה?
סל התרופות הפך להיות זירת התגוששות של חברות התרופות שמשקיעות מיליונים ביחצ"נים ובלוביסטים כדי לקדם את תרופותיהם. הכל הפך ציני ומי שמצליח ליחצ"ן את תרופתו בצורה טובה יותר זוכה "להיכנס" לסל. מי שלא עושה זאת נדחק לאחור ואיתו עשרות או מאות חולים קשים.
בריאות הנה זכות יסוד של כל אזרח במדינת ישראל. על מדינת ישראל לדאוג לבנותיה ובניה, בטוב וברע, ללא מקום לקומבינות, קשרים ומאכרים.
מדינת ישראל חייבת לערוך רפורמה מקיפה בתחום הבריאות, ולתת לחולים להיאבק כנגד מחלתם, להיאבק על חייהם ולא לגזול מזמנם כדי להתחנן על חייהם מדי שנה בפני שר הבריאות, הפוליטיקאים וחברי ועדת הסל או כדי להיאבק בבירוקרטיה ובמדינה שלהם.
* הכותב הוא שותף בכיר במשרד עו"ד נאמן המתמודד במחוז דן בפריימריס של העבודה.
אל תתנו לפוליטיקאים למלא את סל התרופות
עו"ד עופר אבן
10.1.2006 / 9:49