ראש ממשלה טוב. מנהל רע

אשפוזו של ראש הממשלה, אריאל שרון, מלמד את עם ישראל לקחים רבים אותם ידע למעשה כבר זמן רב: אדם בן 78, שעובד 19 שעות ביום, ושוקל 115 קילו על פי רופאיו, ויותר מ-140 קילו על פי המאזניים, אינו אדם בריא. ההפך הוא הנכון. על אף שזכה לטיפול רפואי קפדני וצמוד, נראה שראש הממשלה היה מועד לפורענות רפואית, שלמרות שכולם מקווים שייצא ממנה, רבים לא פחות תמהים כיצד תקפה אותו רק כעת.

ואולם, נראה שגם עכשיו, קל לכולנו הרבה יותר להתמקד בשרון האדם ולייחל להבראתו, ולהניח בצד לקח חשוב לא פחות, המצריך מאמץ גדול וניתוח עמוק משמעותית מאלה של הדרג הרפואי.

בחמש השנים לכהונתו, מוזכר שרון כאחד מראשי הממשלה הדומיננטיים ביותר שקמו לישראל מאז ימי בן גוריון. על פי רוב, מצוינת הערכה זו על מנת להאדיר את שמו של שרון ולהציגו כקברניט המוביל את העם בדרך הייסורים לעבר השלום המובטח. ואולם, עם עזיבתו את הזירה הפוליטית, משאיר אחריו שרון מערכת שלטונית המנסה להציג "עסקים כרגיל", אך כזו שלא ברור כמה זמן יעבור בטרם תתייצב באמת.

אחד הקריטריונים לבחינת תפקודו של מנהל הוא יכולתו של הגוף עליו הוא אחראי לתפקד בהיעדרו. בישראל היה אריאל שרון לא רק המנהל, אלא גם הגוף המנוהל עצמו. עם 12 תיקים, וכשהוא מעדיף להיוועץ ביועציו האישיים ולא בשריו (כשברוב המקרים מובן גם מדוע), הונחו כל הביצים בסל של שרון, והוצאו מן הסלים האחרים כולם: ממשלתו עמדה בימים שקדמו לאישפוזו בפני עזיבת שרי הליכוד, עזיבה אשר הייתה משאירה אותה עם שרים בודדים בלבד. הכנסת הוכתרה על ידי יושב הראש שלה כ"כנסת המושמצת ביותר בתולדות המדינה". נבחרי ציבור זכו ליותר כותרות בשל החשדות הפליליים שיוחסו להם, מאשר בשל נוכחותם בוועדות הכנסת, או הצעות החוק אשר עבור הצעתן נתן להם הציבור את קולו. כל אלה, ואפילו פרשיות שחיתות בהן נאשם שרון עצמו, הושמו בצד, לאור הידיעה שיש מי שעומד בראש הפירמידה ודואג שאף על פי כן, המדינה נוע תנוע.

לימוד הלקחים הרפואיים בלבד מן השבוע האחרון, לקחים חשובים ככל שיהיו, יהיה חלקי בלבד. האתגר בפניו ניצבת ישראל אינו רק ייצוב ה"לחץ התוך גולגולתי", אלא ייצוב המערכת השלטונית כולה.

אמנם, אין כיום אדם הנהנה מן הדומיננטיות ממנה נהנה שרון, אולם כהונתו, ונכונות הציבור להצביע עבור מפלגתו, ללא כל קשר למצעה העמום ולריבוי ה"כוכבים" המאיישים את רשימתה לכנסת, מלמדות רבות על הרע הטמון בפרסונליזציה של המערכת הפוליטית ושל הרעיונות המשווקים על ידי אותם נבחרים לציבור.

אם ימשיך הציבור לשים את הדגש על האדם אותו הוא בוחר ולהתעלם מן הדרך אותה מציע לו אותו אדם, תימשך התפוררות המערכת הפוליטית, תגדל תלותה בבריאותם ובמצבם המשפטי של הפרסונות המובילות אותה נכון לאותו הרגע, ובית החולים הדסה יהיה מלא באדם אחד שאין לו תחליף.