אפשר להמשיך קדימה

האפשרות ששרון לא ינהיג את מפלגת שרון לניצחון בבחירות 2006, יקים את קואליציית שרון ויישם את מדיניות שרון, די עברה מעל הראש של ציבור הבוחרים. גם האירוע המוחי המינורי ממנו סבל שרון לפני כשבועיים, לא ממש הצליח לטעת ספק בליבנו, שהאיש הכל יכול הזה לא יהיה במצב בריאותי תקין, על מנת להתל במערכת הפוליטית ולהכות יריבים שוק על ירך פעם אחר פעם, גם בארבע השנים הקרובות.

הסקרים המפתיעים לכאורה, הצופים ל"קדימה" את אותו מספר מנדטים שהיתה מקבלת לו שרון היה עדיין עומד בראשה, מצביעים על כך שזיהוי המפלגה ואנשיה עם שרון הוא מוחלט. כל מה שצריכים חברי המפלגה לעשות כרגע הוא להמנע מטעויות; קל לומר, קשה לעשות.

"קדימה" היתה מפלגה של איש אחד, לרגע לא היה ספק, ששרון הוא העיקר והשאר...נספחים שיודעים לעשות את העבודה. כשמצביעי "קדימה" הביטו שמאלה הם גילו פריץ חסר ניסיון ולוקה בהבנתו לגבי תהליכים פוליטיים וכלכליים עד כדי גיחוך. ומימין, מפלגת עם רב של פונקציונרים, מחלקי ג'ובים ואנשים, שלנצח יהיו מספר שתיים, כיוון שהמפלגה לא ראויה להם; וכמובן ראש מפלגה, נתניהו, יקיר נפשו של שישית מהציבור, ושנוא נפשם של השאר.

והנה נפל המנהיג הבלתי מעורער למשכב וכך"קדימה שרון" הפכה ל"קדימה-לאן?". האומנם? שרון השכיל להציב מאחוריו נבחרת ראוייה של פוליטיקאים מהמעלה הראשונה. כשמצביעיי שרון יתפכחו מההלם ויביטו ימינה ושמאלה בשנית, הם יגלו את אותם מפלגות ואנשים מהם הם סולדים ניצבים בהיכון, עם אותן תכונות מפוקפקות ואותם ח"כים שלא היית נותן להם לנהל פיצוציה. ומה בקדימה נטולת שרון?
אם יצליחו ליבני ורמון, אולמרט ומופז, שטרית ואיציק להסכים על מועמד (ככל הנראה אולמרט) ולהתוות, או לאשרר את הקווים של המפלגה, המפלגה תזכה בייצוג מכובד בכנסת החדשה. לו יעמידו כמספר שתיים את פרס ויקבעו את מעמדו הבכיר במפלגה החדשה, יוכלו להבטיח את ניצחונו של מועמדם ולשמור על מפלגתם כגדולה ביותר בכנסת הבאה.

פרדוקסלית, המפתח למידת ההצלחה של קדימה תלוייה בפרס, אותו פרס שכמו עוף החול הופך את עצמו לרלוונטי מחדש אחרי כל הספד. השאלה היא כמובן המחיר, כמה כבוד ומעמד ניתן להעניק לפרס תוך פגיעה מינימלית ככל האפשר במיקומם של שאר הראשים של "קדימה". ייתכן והמפתח לתסבוכת מצוי בעובדה שעוד שנה וחצי תמה כהונתו של הנשיא קצב. בהתמודדות העבר מול קצב לנשיאות נבגד ככל הנראה שמעון פרס על ידי חבריו למפלגה, "עבודה" שחששו מפעלתנות יתר שלו בבית הנשיא. והנה קצב מתעתד לחבוש שוב את ספסלי הכנסת ולמעשה להפוך מדמות ייצוגית מעוררת כבוד לעוד פוליטיקאי; ופרס יוכל לעשות את המסלול ההפוך והמתבקש לכס הנשיאות.

פרס יודע שנשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי הוא תואר הרבה פחות נחשב מנשיא מדינת ישראל, והעלבון שבהצעת פרץ עדיין צורב. ומה עד אז? לא יימצא אדם אחד שעינייו בראשו שלא יכיר ביתרונות של מינוי פרס לשר החוץ של ממשלת קואליציית "קדימה". עוד כשנה וחצי פרס ,כנשיא, יעשה פחות או יותר מה שעשה כשר החוץ, רק עם יותר יוקרה, ייצוגיות ורחוק ממחלוקת הנובעת משיוכו הפוליטי לשעבר לשמאל.

מעולם לא היה פרס בקונצנזוס הציבורי כפי שהוא נמצא כיום. הוא הדבר הכי קרוב לשרון מבחינת הגיל, הניסיון וההכרה הבינלאומית. יחד עם זאת, שרון הוא לא. מי כן "שרון"? ייתכן שגם כאן אפקט ההילה פועל את פעולתו; מי שיחפש את "מורשת שרון" יוכל למצוא אותה בציפי ליבני, אולמרט, רמון, שיטרית ומופז, אך מה שחסר להם הוא בדיוק מה שיש לפרס וההיפך. ספק אם תרומתו של פרס, לו יבחר לחזור למפלגת "העבודה" תחת מגפו של "כי הגיע הזמן" פרץ, תהיה משמעותית מבחינה אלקטורלית. יתרה מכך, לאור נסיון העבר, ייתכן שגם לו היה בידי העבודה להביא לבחירתו של פרס לנשיא בעתיד, ספק אם יבחר לסמוך על "ידידיו" מהמפלגה ששוב ושוב טרחה להבהיר לו עד כמה הוא נטל אלקטורלי, עד שלפתע התהפכו היוצרות.

ב"קדימה", לעומת זאת, ההילה של פרס תאפשר למפלגה להתהדר בנוצות הניסיון, המתינות המדינית והיוקרה הבינלאומית של פרס; אלו יקעקעו כל ניסיון של פרץ לזנב ב"קדימה" ולסחוב מצביעים הממוקמים בשמאל, שעד כה היו מוכנים לשים יהבם על שרון, אך לא על אולמרט. וכך גם עם הימין; נתניהו יתקשה לתקוף את אולמרט על חוסר ניסיון כשפרס נמצא לידו. ובשל הצורך לפנות למרכז כל התקפה של נתניהו על מעמדו של פרס "היונה" במפלגת קדימה רק יזכירו לבוחר ששילוב של אולמרט הימני ופרס השמאלני, היא בדיוק עסקת החבילה שעמישראל מלא הסתירות מעוניין בה. השאלה המתבקשת היא עד כמה הצדדים המעורבים מכירים בנחיצותה.