פתאום נשמעות תפילות, הרבה תקוות נזרקות לאוויר. כולם מחבקים, כולם אוהבים - כולם שוכחים!
כולם רק נזכרים בימים רחוקים, שעד לפני כשנה נחשבו לזיכרונות רעים, ועכשיו "הו, היו ימים טובים". פתאום נצבע הכל ורוד ותמים. פתאום הפכו את הגנרל הפאשיסט, גוזל אדמות הערבים
לסבא טוב ואהוב.
איך צעד אחד יכול לגרום למציאות להתהפך על פיה. איך צעד אחד יכול להפוך בן-אדם שנוא למיתוס היסטורי.
עכשיו כולם מחפשים תפילות ותחנונים. אותם אלה שזלזלו לפני חמישה חודשים בכוחה של תפילה ואמונה, לא מתביישים להשתמש בה עכשיו.
למדתם דבר אחד או שניים מרצח רבין - תפילות ונרות מצטלמים טוב
לא, הרי אין כאן צביעות, מה פתאום! מדובר פה בסך הכל באנושיות...
אז נכון, כמו שאנחנו יכולים ברגע אחד, קצר וכואב, להפוך אוהב לאויב, כך גם אתם יכולים כנראה לשכוח ולשים מאחור את כל העוולות, אותן השחיתויות שרק שלשום תפסו את העמוד הראשון של העיתון.
שרון, כבוד ראש הממשלה, ככל הנראה שברגעים אלה לא תזכה לפרקי התהילים של אלה שעקרת באכזריות מבתיהם.
אך אל תדאג, יש מספיק מתפללים בשבילך. אומנם תפילה מהולה במעט התחסדות משהו, אך כפי שהמציאות מעידה לאחרונה היא כנראה עוזרת יותר מתפילה אמיתית וכנה.
כנראה שאיבדנו את הטאצ' שלנו בין הריסות הבתים בגוש קטיף...
שתהיה באמת רפואה שלמה מן השמים.
תפילה
מיכל כהן-ברט
7.1.2006 / 1:31