אופנת חורף 2005/6 - להיכנס בפרץ

קצת קשה ללמד סנגוריה על הקמפיין של עמיר פרץ, משום שבניגוד למקובל, מנהיג מפלגת העבודה לא טורח להביא את תוכנו לידיעת הציבור. זכורות לנו מספר אמירות חוצבות להבות מלפני מספר שבועות על אודות שכר המינימום והעניים, ואיזה משפט סתום מתחת לדיוקנו של האיש ברחובות הערים, אולם פרט לכך נדמה שפרץ ירד למחתרת. במילים אחרות, הוא פשוט ממשיך לומר את האמת המשמימה שלו, בלי לשקר לתקשורת בצורה בוטה ולהפריך סיסמאות נבובות, פעולות שזוכות בתגובה לביקורת נוקבת על "חוסר ניסיונו" של המועמד במערכות בחירות. שייצא וילמד מבנימין נתניהו, שיצא בשורה של אמירות הזויות ושמאלניות מאז שנבחר לראשות הליכוד, העומדות בסתירה מוחלטת לאמונותיו ולמעשיו, וכך שיקם במעט את מעמדה הרעוע של מפלגתו.

יש מידה רבה של צדק בביקורת על פרץ, אבל משתרבבים אליה גם סעיפים לא רלוונטיים. למשל, העובדה שלא מנע את עזיבתם של הנכסים האלקטורליים, שמעון "מגנט המנדטים" פרס ואהוד "הביטחוניסט" ברק. הזיכרון הישראלי תמיד היה קצר, אבל נדמה שבמקרה של שני הטאלנטים הללו ותפקידם המפואר בהידרדרותה של מפלגת העבודה אל עברי פי פחת, הוא התאדה כליל. רגע, הייתכן שאותו שמעון פרס, שאנשי קדימה טוענים כי הביא למפלגתם לבדו שמונה מנדטים, הוא אותו מגה לוזר, שהיה חבר בכיר ברשימת העבודה בבחירות הקודמות, בהן זכתה ב-19 מנדטים? יכול להיות שמדובר באיש שהזדחל פעמיים לממשלת אחדות מאז תחילת כהונתו של שרון כראש ממשלה, וגרם בכך לטשטוש מוחלט של האלטרנטיבה, שהציעה פעם מפלגת העבודה ולריסוק האמון של מצביעיה? האם זהו המנהיג הותיק, שדאג לקמילתו של כל כוח צעיר שאיים עליו במפלגה, התמודד על הנהגתה רק לפני שבועות ספורים ואז ערק ממנה בצעד מביש, שמעמיד בצל את התרגיל המסריח מ-1990? אלא שהכל נשכח, משום שפרס חוסה כעת בצלו הנוח של אתרוג ענק, שמשקלו נע בין 115 ל-142 ק"ג, ושכל ביקורת עליו או על חבריו תנועתו בתקשורת אסורה, ככל הנראה, כיוון שלא זכתה לאישור מראובן אדלר וחבריו לפורום החווה.

ואיך, איך יכול פרץ לוותר על שירותיו של ברק, אותו מנהיג דגול, שהצליח במו ידיו לדרדר את ישראל לאינתיפאדה השניה, ולהעניק את השלטון על מגש של כסף למתמודד מזדקן ולא רלוונטי בשם אריק שרון? כיצד הרהיב עוז לא ליישר את ההדורים עם אחד האנשים הפחות פופולריים בארץ? ואיך יוכל להציג נבחרת ביטחוניסטית ללא רמטכ"ל העבר המהולל, כשרשימתו דלה כל כך בגנרלים (מתן וילנאי, עמי איילון, אפרים סנה, בנימין בן אליעזר, אריה עמית ודני יתום שכזכור שוחררו מכוחות הביטחון כטוראים, בשל חוסר התאמה)? ולמה ויתר כה בקלות על שירותיו של אדם, שיספק לו אופוזיציה פנימית מתמדת, ויחכה בקוצר רוח לרגע בו יפול? אכן, קוצר הראות והיעדר הניסיון של פרץ נותנים שוב את אותותיהם.

אופנת הלגלוג על פרץ, שהחליפה במהירות שיא את ההתפעלות ממנו (שהיתה גם היא מוגזמת ונטולת פרופורציות), מקוממת במיוחד לאור הליטוף התקשורתי הבלתי פוסק לו זוכה שרון. בעוד שפרץ מבצע שגיאות בקמפיין בחירות, שאינו עולה בחיי אדם, המדיניות האחראית של שרון תביא,על פי כל הסימנים, להתלקחות מחודשת בשטחים וברחובות ישראל. השבוע גילו קברניטי המדינה כי תנועה אלמונית ואלימה בשם [["החמאס"]] צצה לה משום מקום ומאיימת להשתלט על הרשות הפלסטינית. במשך שנים זועקים מספר פרשנים סהרוריים מהשמאל, שריסוקה של הרשות יביא להגברת כוחם של כוחות קיצוניים, אבל זה לא הפריע לשרון להתנתק מעזה תוך התעלמות מוחלטת מאבו מאזן ולנקוט במדיניות אגרסיבית וכוחנית בשטחים. גם אותה התנתקות מפורסמת, שעליה יצאה תהילתו, היא לא שוס היסטרי בינתיים, והקסאמים עפים להם בלי הפסקה.

ראש הממשלה אינו קשור לאירועים הללו, ככל הנראה. אחרי הכל, הוא עסוק במציאת מתמודדים חדשים שימלאו את רשימתה המדולדלת של קדימה ויכנסו לכנסת מהמקום ה-50, עבודה שלא מותירה פנאי רב לניהול המדינה. ובכלל, למה ללכלך על שרון ולהסתכסך עם ראש הממשלה הבא? הנה האיש המצחיק עם השפם שוב צווח משהו חברתי. אם רק פרס וברק יכולים היו לעמוד לצידו, וללמד אותו איך מנהלים קמפיין מנצח.