מי באמת יחלק את ירושלים?

אחת הפרות הקדושות ביותר בתולדות המדינה עומדת להישחט במערכת הבחירות הנוכחית. קוראים לה [[ירושלים]], וככל שמתקדם ה-28 במרץ, כך מתלהט הוויכוח על עתידה. [[נתניהו]] ואנשי [[הליכוד]] אמנם משתלחים בכל מי שיעז "לחלק את ירושלים", אך ככל שחולף הזמן מתגלה הדמגוגיה הזו כמנותקת מהמציאות. כמו שזה נראה כעת, גם אם קשה לחלקים מאיתנו לקבל זאת, כל תוכנית מדינית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני חייבת לכלול גם שינויים בגבולות ירושלים – על כל השטחים המסופחים לה.

בטרם נבחן את מצע המפלגות השונות ביחס לעיר, קצת היסטוריה. לאחר [[מלחמת ששת הימים]], ב-1967, נקבעו מחדש גבולותיה של ירושלים, בעקבות כיבוש הגדה המערבית. במסגרת זו, סופחו לעיר שטחים גדולים, בהם גרים מאות אלפי פלסטינים. מאז ועד היום ישראל בנתה שכונות יהודיות באזורים האלה, וטישטשה בכך את גבולותיה המקוריים של העיר.

התפתחות נוספת ביחס לגבולותיה של העיר, המתרחשת בימים אלה ממש, היא בנייתה של גדר ההפרדה, חומה גבוהה של בטון שמשרטטת, למעשה, את הגבול בין ירושלים לגדה.

המפלגות הגדולות נמנעות מלדרוך על המוקש הירושלמי, ומסתפקות בסיסמאות ובהצהרות כלליות בדבר ירושלים המאוחדת. מועמד שמכבד עצמו, צריך להידרש, כאן ועכשיו, לסוגיית עתידם של 200 אלף ערביי מזרח העיר, למעמדן של השכונות היהודיות הצמודות לירושלים, אשר נבנו (ועדיין נבנות) בשטחי הגדה, וכן לעתיד השליטה במקומות הקדושים.

הליכוד, מפלגת השלטון, מתגאה בהצהרה לפיה "ירושלים היא בירתו הניצחית של העם היהודי, עיר אחת מאוחדת שאינה ניתנת לחלוקה". במצע התנועה, כפי שמפורט באתר האינטרנט שלה, נכתב כי ישראל, "לא תנהל כל משא ומתן על עתידה של העיר".

התוכנית של "[[קדימה]]" לעתיד ירושלים לא שונה בהרבה. "ירושלים המאוחדת, בירת ישראל", נכתב במצע שלה, ניצבת בראש רשימת העקרונות לקביעת הגבולות העתידיים של המדינה. שתי המפלגות לא מתייחסות באופן פרטני לשום סוגיה של הפרק.

ממפלגת [[העבודה]] לא הצלחנו לקבל תשובה ברורה ביחס לעמדתה לגבי עתידה של העיר. יו"ר מטה ההסברה של המפלגה, ח"כ יולי תמיר, הסבירה בשיחה עם וואלה! חדשות, שהמפלגה מגבשת בימים אלה את המצע שלה בנושא. דוברו של היו"ר, עמיר פרץ, הפנה אותנו לנאום שנשא פרץ בפני ועידת המפלגה, לפיו "יש לחזק את ירושלים, ולהדגיש כי היא הבירה שלנו". עם זאת, מקורביו של פרץ מסרו, כי אף שהוא תומך ב"ירושלים המאוחדת", הוא סבור כי יש לבחון האם הכפרים הערביים, המוגדרים כיום כחלק משטחה המוניציפלי של העיר, הם באמת חלק מ"ירושלים האמיתית".

כפי שראינו אתמול (קישור מצורף), דווקא המפלגות הקטנות הן שמציעות פתרונות מציאותיים, מורכבים וכואבים, לפתרון הסכסוך. כך המצב גם בנושא ירושלים. מי שמוביל את הקו הקיצוני ביותר הוא, ככל הנראה, יו"ר מרצ-יחד, [[יוסי ביילין]], תחת הסלוגן "ביילין יחלק את ירושלים".

מבלי להיכנע לדמגוגיה השלטת בשיח הציבורי, ביילין מצהיר במפורש על ירושלים כבירת שתי המדינות - ישראל ופלסטין. השליטה בעיר, לפי תוכניתו, תחולק בין ישראל לרשות הפלסטינית, כאשר הרובע היהודי, ובכללו הכותל המערבי, יישארו בשליטת ישראל. שאר חלקי העיר העתיקה יהיו בשליטה פלסטינית, כולל מתחם הר הבית. אחת הנקודות המסתמנת כבעייתית ביותר בתוכנית, היא הימצאותם של שוטרים פלסטינים חמושים במתחם הר הבית, כחלק ממנגנון פיקוח בינלאומי שיוצב בעיר העתיקה. ביילין מודע לכך שמתנגדיו ישתמשו בסעיף זה כדי לנגח את תוכניתו. עם זאת, בשיחה עם וואלה! חדשות הוא דבק בעמדתו, לפיה על הריבונות הפלסטינית בהר הבית להיות מלאה – ולכלול גם את האחריות הביטחונית. אי אפשר להעביר את השליטה במתחם בלי לאפשר להם להחזיק שם שוטרים, הוא מסביר.

לפי התוכנית של ביילין, 200 אלף ערביי מזרח ירושלים יועברו לשליטת הרשות הפלסטינית, ויאבדו את הזכויות שמעניקה להם ישראל. מדובר בשכונות ג'בל מוכבר, קלנדיה, שועפאת, א-טור וא-ראם. במקביל, השכונות היהודיות במזרח ירושלים, אשר סופחו לריבונותה, ונמצאות, בחלקן, מחוץ לקו הירוק - יישארו בריבונות ישראלית. מדובר ביישובים פסגת זאב, גילה, מודיעין עילית ובית"ר עילית. יישובים נוספים הקרובים לירושלים – בהם גבעת זאב, מעלה אדומים וגוש עציון – ייכללו אף הם בריבונות ישראלית.

המצע שגיבשו עמי איילון וסרי נוסייבה, במסגרת "המפקד הלאומי", מציע פיתרון גם לסוגיית ירושלים. בדומה לתוכנית של ביילין, ירושלים תוגדר כבירת שתי המדינות, השכונות הערביות יועברו לריבונות פלסטינית – והשכונות היהודיות יסופחו לישראל.

עם זאת, ביחס לסוגיית הריבונות במקומות הקדושים, קובעת התוכנית כי לשום צד לא תהיה ריבונות עליהם. המשמעות, בפועל, תהיה שהכותל המערבי לא יוגדר כשטח הנמצא בריבונות ישראלית. במקום "ריבונות" מגדיר "המפקד" את ישראל ואת הרשות הפלסטינית כ"שומרות" על המתחמים - כל אחת בתחומה. גם התוכנית הזו מבטיחה חופש פולחן וגישה מלאה למקומות הקדושים לכל הצדדים.

תוכניתה המדינית של ישראל ביתנו מגדירה את ירושלים כבירתה של ישראל בלבד. בהתאם לכך, גם השליטה בכל תחומי העיר העתיקה, כולל בכותל ובמתחם הר הבית, תישאר בידי ישראל בלבד.

[[אביגדור ליברמן]], יושב ראש המפלגה, לא מתייחס לתוכניתו כאל "חלוקה" של העיר, אף שבפועל היא משנה את גבולה המוניציפלי. בכל הקשור לשליטה בשכונות הערביות, הולך ליברמן בקו אחד עם ביילין. כך, במסגרת תוכנית חילופי השטחים והאוכלוסין, יועברו שכונות ערביות דוגמת ג'בל מוכאבר, עיסאוויה וא-רם, לריבונות פלסטינית.

ליברמן תקיף יותר ברציונל שעומד מאחורי תוכניתו, ומסביר כי הסיבה לשינוי נעוצה בכך שהזיקה היחידה של התושבים האלה לישראל היא בקבלת ההטבות מהביטוח הלאומי, מדי חודש. שכונות יהודיות באזור ירושלים - בהן נווה יעקב, פסגת זאב, תלפיות וגילה - יישארו בריבונות ישראלית.