עם בחירתו לתפקיד יו"ר הליכוד התחייב בנימין נתניהו לפעול נגד אותם גורמים, אשר דרדרו את תנועתו לתהום הנשייה הפוליטי-מוסרי בו היא מצויה כיום. זה טוב ויפה, אבל ביבי לא יכול לשדרג את הליכוד רק בכוחות עצמו. לשם כך הוא יזדקק לעזרתם של חברי המרכז. הרי ברור שלב הבעיה של הליכוד נעוץ בהרכב האנושי של נציגיה בכנסת. נראה כי "כוכבי" הסיעה בקדנציה הנוכחית שברו בהתנהגותם, בהתנהלותם ובהצהרותיהם את כל שיאי הגיחוך האפשריים.
את הטענות על האיכות האנושית הירודה אני לא יכול להפנות רק לח"כים עצמם. שכן לזה שגונב, לכאורה, "מוח" של מערכת הצבעה מאובקת, בה לכאורה, הצביע פעמיים, או לאלה הטסים לחו"ל על חשבון חברות פרטיות, שעניינן נידון בוועדה בה הם חברים, ו"שוכחים" לשלם בעבור השירות, או כנגד זו המתבטאת כמו אוהדת סהרורית ביציע המזרחי בטדי במשחק של בית"ר י-ם מול בני סכנין, אני לא יכול לבוא בטענות.
הם לא אשמים, הם פשוט לא מתאימים. הכתובת לטענות על המצב הנ"ל היא מרכז הליכוד וחבריו. לכן יש לקוות כי בשבוע הבא, ב-12 בינואר, היום בו יבחר מרכז הליכוד את מועמדיו לכנסת, יוכיחו חבריו כי הם לא יתנו לזוועות הכנסת ה-16 לחזור על עצמם.
חברי מרכז הליכוד סובלים מדימוי ציבורי מהגרועים והמזעזעים בתולדות הפוליטיקה הישראלית. אין ולא היה תקדים לעוצמת הבוז והשנאה שרוחש הציבור לגוף הזה. יש להודות בכנות, כי למוניטין הנ"ל זכו חברי המרכז במידה מסוימת של צדק. אבל למען האמת, לתדמית הזאת אחראי בעיקר גרעין רקוב של כמאה וחמישים, אולי מאתיים חברים (אותם נכנה מעתה "חבורת הזבל") בגוף שמונה לא פחות מ-3,300 חברים.
רוב רובם של חברי המרכז הינם אנשים ישרים והגונים העוסקים במקצועות חופשיים מגוונים, ותיקי המחתרות, בוגרי תנועת בית"ר ועוד. את פרנסתם הם לא חיפשו וגם לא מצאו במעורבותם הפוליטית. את חברותם הליכוד הם רואים כשליחות אידיאולוגית וככזו בלבד.
לפיכך, על הרוב הדומם הזה מוטלת החובה להתעלות מעל לכל הדילים של קבלני הקולות (שממילא לא מכבדים את הבטחתם) ולבחור בנציגים הראויים ביותר לכהן בכנסת ישראל. אם ירצה הליכוד לזכות באמון הבוחרים חובה עליו להוציא מתוכו את כל הליצנים שהסתננו לשורות סיעתו בכנסת ולהחליף את רוב ההנהגה המיושנת והמאובקת שלו.
עבר זמנכם
לא קל לי להגיד את הדברים הבאים, אבל בכל זאת: הדור של לימור לבנת, דני נווה, עוזי לנדאו וישראל כץ, סיים את תפקידו בהנהגת הליכוד והמדינה. הם איבדו, במשך השנים והשררה, את הקשר לצרכים הציבוריים הרחבים בשמם הם ביקשו לכהן כמחוקקים. הרביעייה הזאת איננה מייצגת עוד את בוחריה, אלא את המנגנונים הפוליטיים הפנים מפלגתיים המשרתים אותם.
לליכוד מאגר אנושי איכותי מן המעלה הראשונה שלא זכה לחשיפה של ממש בעידן הוולגריות הפוליטית השלטת של השנים האחרונות. הח"כים יובל שטייניץ, מיכאל איתן, גלעד ארדן וגדעון סער הם פרלמנטרים מצטיינים, אשר מאמינים בשליחותם ובעיקר מצדיקים את נוכחותם בכנסת. הגיע העת לראותם בהנהגת הליכוד לצד נתניהו ושלום.
לצידם ראוי שישבו אנשים דוגמת אלי מויאל, ראש עיריית שדרות, עו"ד יריב לוין, המשנה לנשיא לשכת עורכי הדין, שמואל סלבין, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, אליעזר חסדאי, ראש מועצת אלפי-מנשה ועוד רבים וטובים. רק גלריה כזו, של פנים רעננות ואיכותיות בהנהגת וברשימת הליכוד, הן שיחזירו למפלגה את אמון הבוחרים בה ולא פחות חשוב, יוסיפו לה מנדטים.
* יוני וולף עבד כעוזרו הפוליטי של בנימין נתניהו במשרד האוצר עד סוף שנת 2004, ומשמש כפרשן וואלה! חדשות במערכת הבחירות.