ישראל משקיעה בחינוך את האחוז הגבוה ביותר מהתוצר המקומי הגולמי שלה, בהשוואה ל-26 מדינות ברחבי העולם. הנתונים מתייחסים לשנת 1997: בשנה זו השקיעה ישראל עשרה אחוזים מהתמ"ג שלה בחינוך, בשנת 1997 היתה ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל היא הגבוהה ביותר, באופן יחסי, מבין 26 מדינות המשתתפות בסקר.
בשנת 1999 השקיעה המדינה כ-40 מיליארד שקל, המהווים 9.8 אחוזים מההכנסה הלאומית הגולמית. בשנת 1997 עמדה ישראל בראש טבלת ההוצאות לחינוך, שדירגה 26 מדינות. כאמור, ישראל השקיעה בחינוך כעשרה אחוזים מסך התוצר המקומי הגולמי. ההוצאה כוללת את כל מוסדות החינוך הציבוריים והפרטיים, מהמוסדות הקדם יסודיים עד למוסדות ההשכלה הגבוהה, וכן את הוצאות משקי הבית לשיעורים פרטיים ולספרי לימוד וההשקעות בבניית מוסדות חינוך חדשים ורכישת ציוד. לעומתה השקיעה גרמניה 5.9 אחוזים, הולנד 5.3 אחוזים ארצות הברית 7.2 אחוזים ושבדיה 8.5 אחוזים.
גם מבחינת ההשקעה בפועל בכל תלמיד, ישראל נמצאת במקום טוב באמצע. בכל תלמיד תיכון ישראלי מושקע 4,972 דולר, לעומת ארצות הברית המשקיעה בתיכוניסטים שלה 7,230 דולר כל אחד, גרמניה - 6,149 דולר הולנד - 4,992 דולר ושבדיה 5,437 דולר.
במוסדות להשכלה גבוהה מצבה של ישראל טוב יותר והיא משקיעה 11,737 דולר לסטודנט. גרמניה משקיעה 10,083 דולר בכל סטודנט, הולנד 10,028 דולר, צרפת 7,040 דולר וקוריאה 8,512 דולר.
עלות סטודנט - פי 2 מתלמיד תיכון
חלקן של הממשלה והרשויות המקומיות במימון הוא 79 אחוזים. יתרת ההוצאה מומנה ישירות על ידי משקי הבית באמצעות שכר לימוד, קניית ספרי לימוד וכן תרומות ומענקים למוסדות החינוך שהתקבלו מגורמים פרטיים בארץ ובחו"ל. רוב שירותי החינוך, 89 אחוזים, סופקו לאוכלוסיה במוסדות החינוך של הממשלה האוניברסיטאות, רשת אורט, רשת עמל וכו'.
עלות לימודיו של סטודנט בשנת 97' הסתכמה ב-11.7 אלף דולר, והיתה גבוהה פי 2.2 מעלות לימודיו של תלמיד תיכון. עלות לימודיו של תלמיד תיכון גבוהה ב-33 אחוזים מעלות לימודיו של תלמיד בבית ספר יסודי וזו גבוהה ב-22 אחוזים מעלות ילד בחינוך הקדם-יסודי.
ההשקעה הכוללת בחינוך בשנת 1999 עלתה בשני אחוזים לעומת 1998, אך למעשה, ההוצאה לנפש ירדה באחוז אחד. ההשקעה בנכסים קבועים, ככיתות לימוד, ירדה ב-8 אחוזים. שיא ההשקעה בחינוך, כעשרה אחוזים מכלל ההכנסה הלאומית הגולמית, היה בשנים 1996-1997. בשנת 1962 השקיעה המדינה כשישה אחוזים בלבד.