פרשנות: פרץ הופך למצנע

לעמיר פרץ זה לא אמור היה לקרות. הוא הרי לא איזה מצנע שנחת פתאום מחיפה ומנסה ללמד את הפוליטיקאים איך עושים זאת אחרת. הוא הרי צמח מהכי למטה שרק אפשר. עשרות שנות עסקנות ותככים אמורות היו להכין אותו טוב יותר לרגע השיא בקרירה הפוליטית שלו.

על אריאל שרון אומרים, שמה שמייחד אותו מקודמיו זה הניסיון הפוליטי. יותר מרבין ופרס, בוודאי שיותר מנתניהו וברק – אריאל שרון הוא קודם כל פוליטיקאי נבון. הרי זה מה שמחזיק אותו כבר כמעט חמש שנים במשרד ראש הממשלה.

"פוליטיקה זה מקצוע" שב ומדקלם חיים רמון. אם אכן כך, עמיר פרץ ראוי וודאי לתואר מקצוען. רק מקצוען יצליח בתוך עשור לזנק קדימה כפי שעשה זאת פרץ, תוך שהוא מותיר מאחור את כל בני דורו במפלגה.

אלא שהמקצוען הזה מתקשה בינתיים לעמוד בקריטריונים הנדרשים, ממי שנושא את התואר מועמד לראשות ממשלה. הבעיה המרכזית בפרץ לא קשורה רק למסרים שהוא מנסה להעביר או לרעיונות שהוא מאמין בהם, הבעיה מתחילה קודם כל באריזה. דמותו המשופמת של פרץ, חיוכו החביב, חולצות הפסטל פתוחות הצווארון וכל שאר המחוות העממיות שלו, הפכו את עמיר פרץ לפוליטיקאי שהוא היום. אלא שכעת, משהגיע לפסגת הקרירה עליו להיפטר מכל אותן מניירות של מנהיג עובדים. זה הפרדוקס, התכונות שהביאו אותו לנקודה הנוכחית, עומדות לו כעת לרועץ.

אחד מיועציו של אריאל שרון צפה לא מזמן בפגישה פוליטית של פרץ, שתועדה בטלוויזיה: "הייתי בשוק" מספר היועץ כאשר הוא מתאר כיצד פרץ הסתחבק עם אחד הצלמים שהמשיך לצלם אותו גם לאחר שהתבקש לצאת מהחדר: "יא אללה, שגעת אותי" פנה פרץ לצלם בנזיפה מבודחת וקולנית. "באותו רגע הבנתי שהאיש עדיין לא הבין איפה הוא נמצא", אומר היועץ. "הציבור מעוניין שראש הממשלה שלו ייצג מכובדות, ופרץ לא מייצג את זה". גם האנשים שמקיפים את יושב ראש מפלגת העבודה מודעים לבעיה הזו. עד כמה שהסוגיות הללו נתפסות כתפלות בדיון הציבורי הישראלי, יש להן משמעות בשעה שהבוחר מתבקש להצביע עבור מי שמתאים ביותר לכהן כראש ממשלה. כמה מהאנשים שעובדים עם פרץ בטוחים שהוא חייב לשדרג את ההופעה שלו. עניבה הרי אף פעם לא הזיקה למי שמעוניין להיות ראש ממשלה, אלא שיו"ר העבודה מתעקש להשאר נאמן לצו האופנה של בית ארלוזורוב.

ויש כמובן את המסרים. שכר מינימום זה יפה, והדרישה להעלות אותו בוודאי מגבירה את הפופולריות של פרץ בקרב העשירונים הנמוכים. אבל מי שמצפה לנהירה מזרחית מסורתית, שתציף את מפלגת העבודה ייאלץ להתאכזב. מרגע שנבחר לעמוד בראש העבודה כיוון פרץ את המסר שלו לשכבות החלשות. הרי מה זה "העלאת שכר מינימום"? אם לא קריצה לעשירונים הנמוכים, והתעלמות ממעמד הביינים שמוטרד מנושאים אחרים ומשכורתו ממילא עולה על שכר המינימום. פרץ זנח את האלקטורט הטבעי של מפלגת העבודה, וכעת הוא מאבד אותו לטובת קדימה.

יש משהו בקמפיין בחירות כושל שמזכיר רכב שנקלע לחול טובעני. ככל שאתה נותר יותר גז בניסיון לצאת מהבוץ, כך מחמיר מצבך. גם בקמפיין: ככל שתירה ליותר כיוונים, תשנה מסרים ותחליף יועצים כך תלך ותטבע בחול המייאש. עמיר פרץ כבר נמצא בנקודה הזו, והוא חייב לאתר בדחיפות רכב גרר שיחלץ אותו עגלתו התקועה.

קצת תמוהה העובדה שהאיש שבנה מסביבו מטה יעיל ומשומן בהתמודדות על הנהגת העבודה, מתקשה כבר כמעט חודשיים למצוא הגדרת תפקיד למוטי מורל. שורה ארוכה של טעויות מובילה את עמיר פרץ לנקודה הקריטית שבה הוא נמצא כעת. לפני חודש הוא נתפס כמרענן הרשמי של הבחירות וכעת הוא כבר כמעט מועמד קש. לעמרם מצנע עוד היו נסיבות מקלות. בכל זאת, אאוט-סיידר חסר ניסיון. אם עמיר פרץ לא יתעשת הוא עלול למצוא את עצמו מהר משחשב במשבצת של מצנע, רק ללא הנסיבות המקילות.