לאייר קייק

אני חובב (כמעט מושבע) של טלויזיה וקולנוע בריטיים. יש בהם לעיתים תחכום מסוים שמוציא אותם מהבנאליות האמריקאית, ולעיתים יש בהם הומור ירוד או איכויות טראשיות שלוקחות את זה לקיצון.

"לאייר קייק" (כן, אנחה קשה ומיוסרת, זה מה שכתוב על הדיסק בעברית) – "עוגת שכבות" לא הוקרן באופן מסחרי בארץ. אם להודות על האמת, עד לרגע שבו דרכה רגלי בווירג'ין מגאסטור במרכז לונדון ביוני האחרון, לא ידעתי כלל על קיומו, וזה מפתיע (כי אני כן מתעניין).

למה מפתיע? כי המפיק שלו (וגם הבמאי, עם כי זה הסרט הראשון אותו ביים) הוא מת'יו ווהן. מת'יו ווהן הוא המפיק הדי קבוע של גאי ריצ'י (בעלה של אסתר), ושיתף עימו פעולה בהפקת "לוק סטוק ושני קנים מעשנים" ו-"סנאץ'". הפרט החשוב הנ"ל מוזכר, כבדרך אגב, על עטיפת הסרט, ומיועד לשוכר/קונה הפוטנציאלי בבלוקבאסטר (מתוך הנחה שעד לרגע שראה את עטיפת הסרט על המדף, לא היה מודע כלל לקיומו). העובדה שווהן הוא הבמאי של הסרט הזה אינה מוזכרת בשום מקום. אין ספק שנעשה פה מעט שימוש ציני בשני הסרטים המוצלחים שווהן הפיק כדי למשוך את הקהל הישראלי אל הסרט הנ"ל.

הסרט עצמו מבוסס על ספר באותו שם ומתאר את עולם הפשע האנגלי המודרני, בעיקר מנקודת מבטם של מפיצי הסמים (לא אלה שמוכרים ברחוב אלא אלה שמוכרים להם). זהו סרט מתח מהוקצע, עשוי היטב, עם צילום איכותי ועלילה טובה. אמנם ישנן דמויות נלעגות, אך הסרט אינו מצחיק ברמה שהורגלנו בשני הסרטים האחרים של הבמאי – ההומור (בעיקר ציני, שחור ובריטי) הוא יותר נקודתי בסרט.
יש גם סיום חזק ומפתיע, ומספיק פיתולים בעלילה שמצריכים מידת עירנות לא מבוטלת מהצופה (אגב הסרט נשאר טוב ואף מצדיק צפייה שנייה).

גיבור הסרט, מר X (אחרי יותר מחצי סרט הצופה קולט שבעצם אין לו מושג איך קוראים לו) הוא סוחר סמים מהזן החדש: מתוחכם, שומר את עצמו נקי, רק עניין של כסף – זאת פשוט עוד עבודה. הוא מתכנן לפרוש בקרוב (למרות שאינו מבוגר) כי עשה לעצמו סכום נאה לקראת המשך חייו. אחד המפיצים שלו מטיל עליו שתי עבודות במקביל : לאתר מישהי ולהפטר ממשלוח "חם" של כדורי אקסטזי, שנגנבו מאיזה סרבי מטורף (בסרט משחק אותו שחקן רומני - כל השיחות בשפה זרה בסרט הן ברומנית ולא בסרבית).
כאן מתחילה רכבת הרים מפותלת של אינטריגות, תסבוכות ופרשיות הקשורות זו בזו בצורה הדוקה ולוקחות את הסרט לכיוונים שונים (כולל פלאשבקים שמאירים עוד פינות אפלות) עד לסופו.

בתפקיד מר X משחק דניאל קרייג (ג'יימס בונד הבא - לטעמי בחירה מעט מוזרה לתפקיד בונד (הבונד הבלונדיני הראשון) כיוון שקשה לי מעט לראות בו את השרמנטיות הנדרשת לתפקיד) שממלא היטב את נישת איש העסקים/סוחר הסמים המתוחכם והקולי. בתפקיד ברון הסמים הבכיר מופיע אושיית מסך בריטית - סר מייקל גמבון עטור הפרסים (אין אפשרות לתקצר כאן את עבודתו אז נציין רק את "הבלש המזמר", "גרסת בראונינג" ותפקיד דמבלדור בהארי פוטרים האחרונים). גם קולם מיני האירי השמנמן (צ'יף אוברייאן מ"מסע בין כוכבים" ועוד אינספור סרטים) נותן הופעה משובחת. מקשטת את הסרט (תרתי משמע ולצערי הרב לא מספיק) סיינה מילר בתפקיד האישה שנכנסת לחיי הגיבור (סיינה שיחקה ב"אלפי" עם ג'וד לאו, התארסה לו וביטלה את האירוסים כשהודה בפומבי כי שכב עם האומנת. בינתיים מאז היא הספיקה להיות בחיים האמיתיים עם דניאל קרייג (מר X) ולחזור לג'וד ממש בימים אלה – ממש אייטם ל"ציפורה").

הסרט מצולם ומבוים היטב. בחצי שעה הראשונה אנו בעיקר מתוודעים לדמויות (וקשה מאוד להסיק על הסרט מחצי השעה הזאת) אבל אח"כ זה הופך לסרט זורם וקולי למדי, עם פס קול משובח. ליפי הנפש שבינינו - קטעי האלימות בסרט אינם רבים ואינם בוטים.

הסרט מגיע (לפחות בגרסת המכירה) במהדורה של שני תקליטורים: אחד מכיל את הסרט, סיומות אלטרנטיביות (צפיה בהן ממחישה מדוע נבחרה הסיומת הרשמית של הסרט), סצינות שנחתכו וטרק פרשנות של הבמאי (ווהן) ושל דניאל קרייג כוכב הסרט. מה שמוזר הוא שחלק מהתוספות חוזרות על עצמן בדיסק השני, והמעט שיש בו בנוסף אינו ראוי להתייחסות מיוחדת. אם כך - למה שני דיסקים? אולי כי זה הפך הסטנדרט בתעשייה המקומית לסרט שמוכרים ב-99 עד 119 שקל, לא ברור למה.

ולסיכום – למה "לאייר קייק" ? כי החיים (כמו כל דבר בצבא) מחולקים לחלקים/שכבות: בהתחלה אוכלים הרבה חרא, אח"כ מתקדמים ואוכלים קצת פחות חרא. בסוף מגיעים לשכבה העליונה ושם לא מצליחים לזכור איזה טעם יש לחרא. עמוק. תחשבו על זה קצת....