כל שר והבגרות שלו

מאז ומתמיד היה ברור ש-100 הוא ציון מקסימום.

אין פלוס, יש מינוס, אבל מאה הוא התקרה.

לימים התברר, כי מדובר בתקרת זכוכית דקה ושבירה וכל יחידה נוספת מעל 4 יחידות בכמה שיותר מקצועות בחינה - תעניק בונוס, שיעלה, בהתאם לציון, את הממוצע, לעיתים גם מעל ל- 100.

אתמול נודע כי השיטה משתנה: לא עוד 3, 4 ו-5 יחידות, הבונוסים יבוטלו, אין הגרלות והנבחנים יצטרכו להוכיח ידע במקצועות כמו תורה שבעל פה, מדעים, אזרחות ואזרחות מעשית. הגשה לבחינות: מסוף כיתה י"א.

המטרה: הקלה בקבלת תלמידים ללימודים אקדמיים ויצירת תעודת בגרות אחידה לכל תלמיד מכל ובכל מקום בארץ ללא הבדלי גזע, מין, דת וכו'. מה שחסר היה לשמוע לצד הידיעה המקלה והחשובה הזו - האם הבחינה הפסיכומטרית תבוטל.

בשנים האחרונות, כל שר שהגיע למשרד החינוך הביא עימו רוח חדשה בתחומים רבים ובין היתר גם לגבי שיטת בחינות הבגרות והפסיכומטרי. היו, להזכירכם, גם מי ששלפו שפנים מן הכובע וקבעו כי הבחינות תקבענה בהגרלה בניצוחו של המאסטרו שאמון על המשרד.

הפעם - רוצים להשיב עטרה ליושנה: בגרות כמו פעם וביטול "הבחינה".

חייבים לזכור, כי לצד הבחינה האימתנית פועלת תעשיית ענק המגלגלת מיליוני שקלים בשנה וכוללת בתי הספר המכינים לבחינות פסיכומטריות.

השיטה הפסיכומטרית, לדעת רבים, הוכחה כמפלה על בסיס של הטייה תרבותית ומגדרית. יוצא איפוא שהיא מקטינה במקרים רבים את סיכויי הקבלה של תלמידים מעיירות פיתוח ושכונות מצוקה. היא גם מעניקה יותר הזדמנויות לגברים מאשר לנשים ופוגעת - פגיעה ממשית - בשל קשיי שפה, בתלמידים ערבים ובצעירים בני העדה האתיופית ועולי חבר המדינות המגיעים מאזורים אסיאתים.

לא פלא שמי שאין הפרוטה מצויה בכיסו תמיד יישאר בפריפריה, יחלום על האקדמיה וסיכוייו, אם היו נותנים לו צ'אנס, להיות מנתח לב בעל שם עולמי.

על פי המתרחש כיום, תמשיך הבחינה המתעתעת שכוללת הרבה שאלות – לעיתים מוזרות - לשמש פרמטר משמעותי ברף הכניסה לאוניברסיטה. חסרה לך נקודה – ואתה בחוץ או בחו"ל (ללימודים, ושיהיו בריאים וחזקים ההורים המסוגלים לממן זאת).

סוד גלוי הוא שראשי האוניברסיטאות טוענים שהציון הפסיכומטרי מנבא טוב יותר מציוני הבגרות, הצלחה אקדמית עתידית.

ותזכורת קטנה: יוסי שריד בהיותו שר חינוך, גרם לכך שהאוניברסיטאות הסכימו לבטל את חובת הצגת הציון הפסיכומטרי כתנאי לקבלה, בעל כורחן. האיום לכאורה נגע בהצעת חוק פרטית שהגיש, לביטול הבחינה.

לדידו, מדובר במדד שאינו יודע לנבא הצלחה בלימודים האקדמיים. שיתפו עימו פעולה: סילבן שלום ושרת החינוך כיום, לימור לבנת. הם הגדילו לעשות וביקשו לאפשר לכל בוגר תיכון להתקבל לשנה ראשונה באוניברסיטה. מה שנקרא: מבחן הברירה הטבעית. יוכל ויצליח – ישרוד.

וועד ראשי האוניברסיטאות זעק 'גוועלד' בנימוק שלפתיחת שערי האקדמיה לכל פועל, יש מחיר כלכלי ולבסוף הכל הבינו כי אין האוניברסיטאות מסוגלות לעמוד בכך.

בארה"ב אין בחינות בגרות. יש בחינות הישגים בנושאים שונים והם מהווים חלופה לבחינות בגרות. יש גם מעין בחינה פסיכומטרית והשילוב בין השניים – מהווה פרמטר כניסה לאקדמיה.

בבריטניה שוקלים בעצם ימים אלו לשלב בחינה הדומה לבחינה פסיכומטרית. אחת הטענות שם לגבי בחינות הבגרות נוגעת בהפליית מיעוטים. החשש העיקרי הוא מדרדור רמת האקדמיה בעצם השילוב של 'כל דיכפין' שם.

ברוסיה הקבלה למוסדות היא לפי ציוני הבגרות. כיום, בשל החשש לגבי טוהר הבחינות בוחנים את סוגיית הבחינה התומכת הנוספת כמו זו שבישראל. יוצא איפוא, שבכל מקום בעולם, המיון הוא אבן בוחן שאין לה חוקים. כל מדינה ושיטתה שלה. בנוסף, אין למעשה מענה חד משמעי בנוגע לדרך הטובה יותר לבחור סטודנטים בעלי פוטנציאל ואם בכלל ניתן ליצור פרמטר שכזה מבלי לפגוע בזכויות היסוד של כל מי שיכול/רוצה/מבקש ללמוד.

באקדמיה הישראלית משוכנעים שהכלי תוצרת הארץ, המשלב את ציוני הבגרות והפסיכומטרי הם מדד אידיאלי העומד במבחן התוצאה. חשוב לזכור כי אחת הטענות הממשיות כנגד הבחינה היא, שבעלי ממון יכולים להשיג ציונים יותר גבוהים בזכות קורסי הכנה פרטיים, המשפרים את הציונים.

חשוב ליצור מדד בסיסי ואלמנטרי שיביא בחשבון גם סוגיות סוציו אקונומיות של המתמודד על כיסא באוניברסיטה ויאפשר, גם לאלו שגורלם לא שפר לזכות בנקודות בשם האפליה המתקנת, להיכלל בין בוגריה.

אני משוכנעת שימים יוכיחו גם שהתכופפות כזו תשנה את מפת האקדמיה ותחדיר כוחות ומחקרים ממקומות אחרים ולא שגרתיים (דהיינו: לאו דווקא אליטות) ובסוף הדרך, הגשר שיבנה בשם האפליה המתקנת יחזק גם את המחקר האקדמי בדרך ליצירת חברה ותרבות טובה ונכונה יותר.