עד מתי הפוליטיקאים יתעללו בסטודנטים?

השר אהוד אולמרט בפגישתו עמנו, מנהיגי הסטודנטים, "זרק" סיסמאות לאוויר. סיסמאות כגון "לא יכול להיות שאזרח משדרות לא ירכוש השכלה גבוהה בגלל שאין לו כסף". קל להסכים עם סיסמאות ועוד יותר קל לזרוק אותן לאוויר. אני משתדל לא לעשות זאת אלא לדבר על אידיאולוגיה וביסוסה בשטח הלכה למעשה.

אז הנה מה שקורה בת'כלס בשטח:

סטודנט ממוצע נמצא באמצע שנות העשרים שלו, שוכר דירה או מעונות, משלם שכר לימוד ממוצע של כ-9,000 שקלים (סטודנט מתוקצב), עובד, מבלה ולומד. להערכתי, וזו הערכה שלי בלבד מתוך היכרותי עם מאות סטודנטים, מעל 80% מהסטודנטים משלמים את רוב שכר הלימוד בעצמם. שאר ה-20% מקבלים מימון לשכר הלימוד או ע"י הלוואות או ע"י הוריהם. כלומר, סטודנט ממוצע משלם את שכר הלימוד מכיסו. מבחינה אידיאולוגית אני מאמין שמדינה צריכה לדאוג לכמה אספקטים בחיי אזרחיה. אחד מהאספקטים הללו הוא החינוך - ממעון ועד תואר ראשון. זהו אינטרס מובהק של המדינה.

הדאגה להשכלה הגבוהה (כנגזרת של החינוך בכלל) צריכה להתבטא בשני אלמנטים: האחד, השכלה גבוהה ומחקר ברמה הגבוהה ביותר בעולם. השני, נגישות להשכלה גבוהה לכל אזרח הזכאי לה. יש הטוענים, כי השני בא על חשבון האחד, מכיוון שאם תקבל את כל הזכאים להשכלה גבוהה הרי תמיד יהיו כאלו בעלי יכולת אינטלקטואלית נמוכה מאחרים, ואלו יגררו את רמת ההוראה למטה. מדובר בהבל הבלים וההוכחה לכך נמצאת באוניברסיטה שאני סטודנט בה, תל-אביב, שבשביל להתקבל ללימודי הפיזיקה צריך ציונים נמוכים יחסית בבגרות ובפסיכומטרי. עם זאת, רמת ההוראה והסגל בחוג לפיזיקה היא גבוהה והסטודנטים החלשים פשוט נושרים ועוברים למקצועות אחרים. לכן, כל עוד רמת סגל ההוראה והמחקר גבוהה, הרי שהנ"ל ימשכו את החלשים למעלה ולא להפך.

בשביל שסטודנט ימצה את הפוטנציאל הטמון בו הוא צריך להשקיע מקסימום זמן בלימודים ולקבל את סביבת הלימודים האופטימאלית. המצב היום הוא שסטודנט משקיע מינימום זמן בלימודים, מקסימום זמן בעבודה ותנאיו מורעים, מכיוון שתקציב המוסדות להשכלה גבוהה קוצץ פעמיים (פעם אחת נומינאלית – קיצוץ ע"י האוצר ופעם שניה ריאלית - הרי עלו מספר הזכאים להשכלה הגבוהה, כך שבשביל לשמור על התקצוב צריך היה להעלות את התקציב נומינאלית).

* לקיים את מסקנות ועדת וינוגרד, שהחליטה על הורדת שכר הלימוד ב-50% באופן מדורג (לא יכול להיות שממשלה לא עומדת בהתחייבויותיה).

* לאפשר הלוואה לכל סטודנט שיחפוץ בכך לתשלום שכר הלימוד, שאותה יחזיר לכשיוכל מבחינה כלכלית, וההתחייבות תהיה אל מול המדינה ובהתאם לכושר ההשתכרות (בסגנון המודל האוסטרלי, שמספק פתרונות מימון למדינה, אך שלא כמוהו, שהעלה את שכר הלימוד ויצר דיפרנציאליות).


* לספק למי שיחפוץ הלוואה (באותו סגנון כמו הקודמת) למימון מחייה – כך יתפנה לסטודנט זמן לעסוק בלימודים ולא בעבודה.

* לקבוע בתכנית הלימודים חובת מעורבות חברתית הקשורה לתחום הלימודים - כך ייווצר מצב בו כולם מרוויחים: הסטודנט מתמקצע בתחום הלימודים שלו ומקבל על כך נקודות אקדמיות (והאוניברסיטה מקבלת על כך שכר לימוד) והחברה מרוויחה מכך, שכל הסטודנטים מעורבים בה.

כך גם ישבר המחסום העיקרי המונע מאוכלוסיות שונות, מבכלל לחשוב על אפשרות של רכישת השכלה גבוהה - המחסום הפסיכולוגי, שזו בעיה חמורה אף יותר מנושא שכר הלימוד. סטודנט שיגיע לתלמיד תיכון או חטיבה, ויגרום לו להבין כי האוניברסיטה היא בהישג ידו - שווה כל סובסידיה אחרת.

* הנושא האחרון הוא תוספת תקציב למחקר ולקליטת דוקטורנטים- זו השקעה שמחזירה את עצמה עשרות מונים בטווח הארוך וזה סם החיים של מדינת ישראל.

אסור לדבר על העלאת שכר הלימוד וקביעת שכר לימוד דיפרנציאלי. העלאת שכר לימוד תגרום לכך, שרק מי שיוכל להרשות לעצמו ירכוש השכלה גבוהה, ומי שלא יוכל במקרה הטוב יקבל השכלה גבוהה ברמה נמוכה, ובמקרה הסביר פשוט לא ירכוש השכלה גבוהה והדבר הוכח בעולם (ארה"ב, למשל).

שכר לימוד דיפרנציאלי בין עניים לעשירים אינו ישים, הרי שכר לימוד איננו מס. שכר לימוד דיפרנציאלי בין מקצועות שונים לפי פוטנציאל ההשתכרות במקצועות יגדיל את הפערים בחברה (כי הרי עשיר יוכל לרכוש מקצוע בו מתעשרים ועני לא), ייצור מעמדות בין חוגים (חוג עם שכר לימוד גבוה ייחשב טוב יותר מחוג עם שכר לימוד נמוך), וייצור מצב בו חוגים עם שכר לימוד גבוה ולעיתים ערך אקדמי נמוך יחסית (כמו מנהל עסקים) יתפתחו (יהיה יותר כסף בחוג, כיתות יותר מרווחות, תנאים יותר טובים, מורים טובים יותר), בעוד חוגים עם שכר לימוד נמוך וערך אקדמי גבוה (כמו פילוסופיה) יתדרדרו (מאותן בחינות) והטובים לא ילמדו אותם.

כל הטענות על כך שההכנסות יחולקו באופן שוויוני וכי תהיינה הלוואות לסטודנטים מאוכלוסיות סוציו-אקונומיות נמוכות, שמשמיע שר האוצר, כל אלה גם הן הבל הבלים ובכל מקום בעולם בו נעשה הדבר הפערים רק גדלו.

* בועז טופורובסקי הוא יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב.