שאלת תם: לאן הולכים ההומלסים כשיורד גשם?

2,528 הומלסים, דרי רחוב בשפת הרווחה (כן, אתם גרים בבית, הם דרים ברחוב), טופלו בשנת 2004 במחלקות לשירותים חברתיים בישראל, ששייכות למשרד הרווחה. 346 הומלסים נוספים הוכרו, אך לא טופלו עקב חוסר תקציב או חוסר מוטיבציה מצידם לקבל טיפול. נחום עידו, דובר המשרד, שלבקשת וואלה! חדשות מסר את הנתונים האלה, מוסיף כי במשרד מעריכים, שישנם עוד כאלף הומלסים שאינם מוכרים, והמספרים נמצאים במגמת עליה.

מיהו ההומלס הישראלי? נחום עידו ובני אברהמי, מנהל הרשות להתמכרויות, דרי רחוב ושיקום אסירים בעירית תל אביב, בירת ההומלסים של ישראל, משרטטים את דמותו: קודם כל הוא עירוני - כמו בכל מקום בעולם, גם בישראל ריכוזי ההומלסים הם בערים הגדולות: 40% מהם בתל אביב וכ-20% בירושלים; הוא צעיר - בדרך כלל בין 18-50; הוא בדרך כלל גבר – היחס בין גברים לנשים מבין דרי הרחוב עומד על 8:2; הוא בדרך כלל מכור לסמים ואלכוהול – 70% מההומלסים מוגדרים כמכורים; הוא עולה חדש – 70% מכלל ההומלסים הם עולים חדשים מחבר העמים, אולם גם אברהמי וגם עידו מסכימים כי שיעור העולים בקרב ההומלסים הולך ויורד. לדברי עידו, ההומלס היה פעם כמוני כמוך: 40%-50% מדרי הרחוב היו בעבר "נורמטיביים" והפכו לדרי רחוב. יש לציין, ששיעור האנשים שהופכים מנורמטיביים להומלסים הולך וגדל בכל שנה, גם בקרב נשים.

בקיץ ישנים ההומלסים ברחובות ובבתים נטושים, אבל לאן יכולים ההומלסים ללכת ביום גשם? 10 יחידות מקומיות של השירותים החברתיים מטפלות בהומלסים בערים הגדולות ומסגרות ארציות פועלות בבי"ח קרית שלמה שבו יחידה לדרי רחוב במצבים ירודים במיוחד ובמצבי חירום. כמו כן קיים הוסטל שיקומי לדרי רחוב בפתח תקווה.

בת"א, מוכרים לעיריה 800 הומלסים, ולדברי אברהמי במחציתם היא מטפלת באופן אינטנסיבי או מזדמן, על ידי עובדת סוציאלית המוצמדת לכל אחד מהם. העיריה גם מפעילה שני "גגונים", בשיתוף עם עמותת גגון של עו"ד גלעד חריש, שהם הוסטלים להומלסים. בגגונים האלה יש מקום לכ-100-120 איש בכל פעם. ההומלסים מקבלים שם מקלחת חמה, ביגוד, מיטה וארוחה, ומשם מתחיל תהליך השיקום שלהם. הם יכולים להישאר במעון ככל שירצו, אך הזמן הממוצע להישארותם הוא חודש ומשם הם עוברים לדיור בשכירות. מאוקטובר 1991 ועד היום שוקמו 2,200 דרי רחוב. ממוצע של 160 אנשים בשנה. הבעיה היא שהגגונים הקיימים מאכלסים רק גברים. בקרוב ייפתח גגון שלישי ובו מקום ל-60 נשים. בתל אביב מפעילה עמותת גגון גם אולפן עברית לדרי רחוב ונגמלים, כחלק משיקומם.

חישוב קצר מראה, שללמעלה מ-600 איש לא נמצא סידור הולם, בהנחה והליכי הדיור לא צלחו. אותם תוכלו לפגוש על הספסלים והמדרכות גם בימי גשם.

כמו עידו, גם אברהמי מבהיר כי לא כל ההומלסים חפצים בשינוי מצבם. "הומלסיות אינה רק מצב טיפולי. לעיתים זו פתולוגיה שגורמת לחלק מהם לא לרצות לקבל טיפול". בעיה נוספת הקשורה לטיפול בהומלסים היא שבניגוד למצוקות אחרות, אין כל כך אפשרות סיוע מצד אזרחים שרוצים לעזור. "לא חסרים לנו בגדים וציוד", מסביר אברהמי, "אבל מי שרוצה יכול להתלות להומלס בתהליך מיצוי הזכויות שלו כדי שיוכל לקבל את המגיע לו ולחזור לחיים רגילים".