תחילת סופה של אומה מופלאה

בשנת 560 לפני הספירה התמודד אדם בשם פיסיסטראטוס על הנהגת עיר-המדינה אתונה שביוון. כדי להבטיח את זכייתו בשלטון, הגה פיסיסטראטוס תוכנית פקחית: הוא ביים ניסיון להתנקש בחייו, ואז השתמש בתקרית זו כדי לשכנע את אזרחי העיר להתיר לו להסתובב בעיר, כשהוא מלווה בשומרי ראש חמושים. כעבור זמן קצר, הוא השתמש בשומרי הראש האלה כדי לבצע השתלטות מזויינת על מבני השלטון שבאקרופוליס, והפך בדרך זו לרודן העיר.

ג'ורג' וו. בוש לא ביים את התקפות ה-11 בספטמבר, והם לא כוונו נגדו אישית, אבל האופן שבו הוא משתמש באירועי אותו היום מאד מזכיר את הדרך בה נהגו רודנים ודיקטטורים מאז פיסיסטראטוס ועד ימינו. השימוש במצב חירום, כדי לעקוף את הנהלים המקובלים לטובת החלטותיו של שליט יחיד, הוא תרגיל ישן, אבל השימוש שעושה בו ג'ורג' וו. בוש, הוא חסר תקדים בהיסטוריה האמריקאית.

המקרה האחרון, והחמור ביותר, נחשף בסוף השבוע האחרון בניו יורק טיימס. מסתבר שנשיא ארה"ב לקח על עצמו להורות על ביצוע האזנות לאלפי אזרחים אמריקאים, מבלי לקבל לצורך כך צו של בית משפט. הדבר נוגד לא רק את התיקון הרביעי לחוקה, הקובע במפורש את הצורך בצו כדי לפגוע בפרטיותו של אדם, אלא גם את "חוק המודיעין הזר הפדרלי" משנת 1978, שקובע במפורש שעל הרשות המבצעת לקבל צו של שופט, בכדי לבצע ציתות לשיחות או תקשורת אלקטרונית אחרת בתוך תחומי ארה"ב. החוק גם הסדיר את הקמתו של "בית הדין המיוחד למודיעין זר" - גוף חשאי, בראשו עומד שופט בעל סיווג ביטחוני גבוה, שבמהלך 27 השנים בהם הוא פועל, דחה רק קומץ בקשות לציתות מתוך אלפים רבים שהוגשו לו.

כך שטענתו של הנשיא בוש, לפיה "הציתותים היו הכרחיים להגנה על ביטחון ארה"ב", אינה רלוונטית כלל ובמקביל גם לא שנויה במחלוקת. איש אינו אומר לו שלא לצותת. אלא רק שהוא היה צריך לקבל צו. ובימים שאחרי ה-11 בספטמבר, באמת שלא היה קשה לקבל צווים כאלה. החוק מקל כל-כך עם נשיא הרוצה לצותת, עד שהוא קובע שמותר להתחיל לצותת בלי צו, בתנאי שמקבלים צו בדיעבד תוך 72 שעות.

כך שהעניין אינו ביטחון, העניין הוא כרסום המגבלות ומנגנוני הבקרה על פעילותו של הנשיא. הנשיא מבקש להבהיר שלא יסבול אפילו את המגבלות הקלות ביותר על פעולותיו. בוש טוען שמנגנוני האיזון והבקרה עומדים בעינם, משום שהוא הודיע למנהיגי הרוב והמיעוט בקונגרס על פעולותיו. אלא שלהודיע למישהו שאתה עובר על החוק, כשאותו מישהו חסר כל יכולת למנוע ממך להמשיך בכך, זה לא איזון ולא בקרה.

זו אינה הפעם הראשונה שבוש מחליט, על סמך היותו המפקד העליון של הכוחות המזויינים, שמותר לו פשוט להתעלם מההגנות החוקתיות של אזרחי ארה"ב. פעם אחת זה עבד במידה מסוימת, שכשבית המשפט העליון פסק שהממשל יכול להחזיק אזרח בו הוא חושד כחבר בארגון טרור עוין ללא הגבלת זמן (אם כי בתנאים מסוימים, שגם להם לא הסכים הממשל), מבלי להגיש נגדו כתב אישום. אולם רבים מעריכים שהפעם ידחה בית המשפט את ניסיונו של הממשל להגדיר את סמכויותיו "בעת מלחמה" במונחים אימפריאלים. אם לא יקרה כך, יש סיכוי טוב שהיסטוריונים עתידיים ימתחו קו על נקודת הזמן של הפרשה הזו ויגידו, "כאן החלה גסיסתה של הרפובליקה האמריקאית".