במלטה דורשים גירושים והפלות "כמו באיחוד"

אמי בדזינה הוא אדם מתוסכל וזועם. הוא מתוסכל משום שאינו יכול להתגרש מאשתו, שאותה עזב לפני שנים רבות, והוא זועם על החוק האוסר עליו להתגרש - השם לדבריו את מלטה ללעג במדינות אירופה. בימים אלה ייסד הגבר בן ה-56 מפלגה שחותרת לאמץ חוקים ליברליים יותר באי ים-תיכוני זעיר זה - המדינה הקטנה ביותר באיחוד האירופי, והשמרנית מכולן.

כ-400 אלף בני אדם חיים במלטה - מדינה קתולית השוכנת על צוק סלעי מדרום לאיטליה. לאחר שהצטרפה בשנה שעברה לאיחוד האירופי, הפכה מלטה למדינה היחידה בו שלא מאפשרת לאזרחיה את הזכות להתגרש, ואוסרת בחוק על ביצוע הפלות מלאכותיות.

"חברות רבות באיחוד האירופי לא ידעו שאין גירושים והפלות במלטה", טוען בדזינה, שאומר כי מנהיגי המדינה נמנעים מלדבר על הנושא כשהם נפגשים עם עמיתיהם האירופאים. "הם היו הופכים ללעג ולקלס לו נאלצו לדבר על מה שקורה במלטה, ולכן הם מעדיפים לסתום את הפה", מוסיף עורך הדין בראיון במשרדו בבירה ואלטה.

מאז קיבלה את עצמאותה מבריטניה ב-1964, נמצא הכוח הפוליטי במלטה בידי שתי מפלגות בלבד - המפלגה הלאומנית השמרנית ומפלגת הלייבור. בסטטוס-קוו פוליטי זה, מפלגתו של בדזינה - "אלפא" שמה - בקושי מצליחה לפלס לה נתיב משלה, ומתקבלת על ידי הממשלה בנימה משועשעת.

"הוא לא חש את הדופק. אנשים פוחדים (מגירושים)", אומר קרמלו מיפסוד בוניצ'י, שר זוטר לענייני משפט ופנים, כשמאחוריו תלויים ציורי קיר ענקיים של ישו. "החשש הגדול באי הוא שנצטייר כקתולים קנאים, וזה ממש לא כך. לא קשה להבין זאת: רוב האנשים ברחבי מלטה גדלו כקתולים והם סבורים שגירושים אינם תורמים לתא המשפחתי".

בוניפיצ'י טוען עוד שהמלטזים מביטים צפונה, ליבשת, ורואים כיצד ערכי המשפחה נשחקים במדינות כצרפת, גרמניה ובריטניה, שבהן הגירושים הם נוהג שגור. "מלטה יוצאת דופן, כמובן, אך אין זה אומר שאנחנו צריכים ללכת בעקבות שאר מדינות האיחוד". בונפיצ'י סבור שדווקא ההפך הוא הנכון, וצופה שמדינות אירופה יחזרו בהן מהליברליות החברתית השוררת בהן.

בוניפיצ'י מסיק זאת מהעמדה השמרנית המתחזקת של ממשלת איטליה בנושא ההפלות, ומהסבירות שיש לדעתו בספרד לביטול החוק המתיר נישואי הומוסקסואלים בידי ממשלה מרכז-ימין עתידית. סוגיית הגירושים באירופה משתנה ממדינה למדינה: שיעור הגירושין בבריטניה הוא הגבוה במדינות האיחוד האירופי אך באירלנד, מדינה קתולית אדוקה, הגירושים הותרו בחוק רק ב-1997.

אפילו תומכי גירושים כמו בדזינה מודים שלו התקיים משאל עם, היו רוב המלטזים מתנגדים להנהיג גירושים במדינה. ואולם אין זה אומר שהאי מאוכלס רק במשפחות מאושרות. "קרוב לשליש מבני הזוג חיים בנפרד או עומדים להיפרד, או שוכבים עם בני זוג אחרים", אומר בדזינה.

לפני אלה שאינם מאושרים מחיי המשפחה שלהם עומדות שלוש ברירות במלטה: ראשית, הם יכולים לנהוג כבדזינה - להמשיך להישאר נשואים וללדת במקביל ילדים עם בני זוג אחרים; שנית, הם יכולים לבקש את ביטולם האזרחי או הדתי של הנישואים, ושלישית, להגיע למה שמכונה במלטה "פרידה". זהו הליך משפטי המגדיר פרטים מעשיים כגון חלוקת רכוש וזכות לבקר את הילדים, ואולם במסגרתו נשארים בני הזוג נשואים כחוק - כלומר, הם אינם יכולים להתחתן מחדש וחייבים להישאר נאמנים זה לזו.

"אפשר רק לחייך למשמע דברי השופט המזהיר את בני הזוג: 'הינכם פרודים חוקית כעת, אבל אין פירושו של דבר שמותר לכם לקחת לעצמכם בן זוג אחר, או לקיים יחסי מין עם אחר", אומר בדזינה.

המששלה, הטוענת שיש רק כ-400 פניות פרידה בשנה, אינה סבורה שהמערכת דו-פרצופית. "איננו מנפיקים חגורות צניעות", אומר בוניפיצ'י, ו"ניאוף איננו עבירה". "אם מישהו רוצה לקיים רומן מחוץ למסגרת הנישואים, זו לא בעיה של המדינה, זו בעיה שלו". בדזינה סבור שהאיסור לבצע הפלות במלטה, המאלץ נשים רבות לסיים את הריונן באיטליה ובבריטניה, מצביע עד כמה נתונה המדינה ל"מניפולציה ולמונופול של הכנסייה הקתולית".

הוא מקווה שיוזמת הליברליזציה החברתית שלו תמצא לה מקום במלטה בזכות מדיניות האיחוד האירופי, העשויות לדעתו לאלץ את מלטה לשנות את עמדותיה בסוגיות הגירושים וההפלות, שאינן עולות בקנה אחד עם חוקי זכויות האדם של האיחוד.

ואולם, בהסכם ההצטרפות שלה לאיחוד האירופי, הקפידה מלטה לכלול סעיף המבטיח שלא יחולו עליה חוקים בעניינים חברתיים פנימיים.