ורק לעובדים לא נשאר

מיליון שקל. זוהי עלות החגיגה בת היומיים לרגל פרישתו של עמיר פרץ מראשות ההסתדרות. בנוסף לאותם מיליון שקלים מתכוונת ההסתדרות לממן עלויות עקיפות כגון הסעות של מוזמנים לחינגה הגדולה במעל לחצי מיליון שקלים חדשים. פרץ, אביר הצדק החברתי, פיטר כרבע מעובדי ההסתדרות בסיבוב האחרון, ומאז 1994, כשיחד עם חיים רמון השתלט על הארגון (בבחירות), ההסתדרות דאגה לכך ששני שליש מעובדיה יזכו להינות מדמי אבטלה במקום משכר.

ואם בשכר עסקינן, מה מספר העובדים בהסתדרות בראשות פרץ, שנאלצו ועדיין נאלצים להסתפק בשכר מינימום, בה בעת שפרץ מלהג על חוסר האנושיות ברמת השכר הזו? לכמה עובדי הסתדרות הוא הקפיץ את השכר משכר מינימום ל4,700 ש"ח כי ככה מוסרי לעשות? לאף אחד. כמה משכורות מינימום חודשיות, שהעובדים המפוטרים היו שמחים לקבל, ניתן לשלם במיליון וחצי ש"ח? מעל 400. אבל מה זה כבר פיטורין לעומת בורקסים, שתייה ומוניות לחברים של עמיר פרץ, הגביר של העבודה, האיש והמצוקה.

ההיסטוריה של ההסתדרות בראשות פרץ עמוסה במקרים בהם הוחזקו זכויות עובדים מנוצלים באמת, כגון, עובדי קבלן, כבני ערובה בידי ההסתדרות. זכויותיהם של העובדים הבילתי מאוגדים נסחרו על מנת להבטיח את רווחתם המופלגת של עובדי הוועדים החזקים, מהם שואב פרץ את כוחו הפוליטי. אך האביר החברתי הדגול פרץ ימשיך לזרוק סיסמאות חברתיות, על מנת להגיע כמה שיותר קרוב לכיסא ראש הממשלה. ואם אפשר לסחוט את טיפת הדם האחרונה מהאירגון אותו הוא אנס על מנת להוציא את שאיפותיו הפוליטיות אל הפועל, אז אדרבה. אחרי הכל, מה זה כבר חובות של מיליארד וחצי שקל, בשביל מישהו שמצהיר השכם והערב שאיזון תקציבי זה לא ממש מעניין אותו.

הבעיה אינה תפיסה חברתית את הכלכלה; כן צריך לדאוג למרקם החברתי, יש להוריד את המע"מ, שהוא מס רגרסיבי בעליל, על מוצרי יסוד, ולהעלותו על מוצרי יוקרה, יש מקום לבטל את מדרגת המס התחתונה. יש לשמור על המרקם החברתי לא פחות משיש לדאוג לצמיחה הכלכלית, אך פרץ הוא לא בדיוק אות ומופת לכך. העלאת שכר המינימום לרמות מגוכחות, כפי שמציע פרץ היא מתכון לאסון. אבל זה נשמע הכי חברתי, אולטרה חברתי, חברתי עם שפם שלא דופק חשבון, אבל לא כל הנוצץ זהב ולא כל המתיימר, חברתי.

ובכל זאת, לאור העובדה שפרץ נקט בהסתדרות בצעדים שאף נתניהו היה חותם עליהם במישור הכלכלי הלאומי, האם זה לא מצביע על פרגמטיות מבורכת? ייתכן שפרץ מבין, שקיצוצים הם לעיתים כן הכרח כשהארגון נמצא בגירעון עמוק, וכשאין כסף אז גם אין כסף לחלק. ייתכן שמאחורי החזות הביריונית, הצעקנית, המתריסה והלוחמנית קיים גם פרץ שמודע לאילוצים, למגבלות ולנחיצותו של הגיון כלכלי? ייתכן מאוד.

אסור להתעלם מכך, שלמרות שהמצב רחוק מלהיות מושלם, צעדי ההבראה במשק הישראלי שהנהיג נתניהו, יצרו מעל למאתיים אלף מקומות עבודה חדשים חדשים והביאו את הממשלה למצב של עודף תקציבי צמיחה והשקעות; זאת בעוד שפרץ גם פיטר עובדים, גם הותיר את גירעון ההסתדרות העצום על כנו וגם חוגג ברוב פאר והדר את כשלונו המהדהד בחאפלה מטורפת. חברתי כבר אמרנו?

מסתבר שפרץ הוא חברתי בעיקר כשזה מועיל לפרץ. המאבק ה"חברתי" הבלתי פוסק שלו בכלכלה הישראלית הניב בעיקר שביתות, אבדן תל"ג, ביטול עסקאות מחו"ל ופגיעה בהשקעות במשק. למזלנו החברה והמשק הישראלים כנראה לא ייאלצו להיות שפני הניסיון של פרץ לאור העובדה, ש"משב הרוח המרענן" אותו הביא למפלגת העבודה מסתמן יותר כנפיחה קולנית. לכל היותר תוכל ה"עבודה" למצוא עצמה כשותפה קואליציונית ל"קדימה" ומפלגות נוספות. הידממות קולה החברתי של מרץ עקב השתלטות ביילין על התנועה מותיר את פרץ כאופציה החברתית לכאורה היחידה. אך לו הייתי אחד מאותם אנשים ששוקלים להצביע לפרץ בשל תפיסותיו הכלכליות-חברתיות התנהלותו הייתה בוודאי מרתיעה אותי.

לא שאני מוצא פסול בעובדה שפרץ רוצה בורקסים, כיבוד עשיר, הופעות וזמרים בכדי להעצים עוד יותר את פולחן האישיות שלו בהסתדרות, אך אני לא חושב שעל הסתדרות העובדים לשאת בנטל המגאלומניות של העומד בראשה. גם הדרקוניות בחיוב עובדי ההסתדרות, שפרץ לא הספיק לפטר בגלל התייעלות וקיצוצים למיניהם, להגיע לאירוע פרידה של מתמודד לראשות הממשלה, נראית לי תמוהה. מדוע שלא יזמין את החברים החדשים שלו; אותם "סוציאליסטים-מיליונרים" שמשמנים לו את הגלגלים ומראים לנו שהחיבור של שילטון והון אינו נחלתו של הימין הכלכלי בלבד.