טוראי, עבור להקשב

קודם כל, התנצלות לכל חמשת המעריצים השרופים שלי שהפציצו את תיבת הדואר שלי בשאלות לאן נעלמתי (הערת מערכת: יש לו שלושה גג, ואנחנו בטח ובטח לא נמנים בהם. תכל'ס - ממש לא היה לנו כוח אליו). אז לא, השמועות על הצטרפותי לפוליטיקה היו מוקדמות, אם כי אני לא פוסל את זה על הסף. הגיע הזמן שמישהו במדינה הזאת ייתן קצת תקציבים לספורט אמיתי, במקום לשפוך כל כך הרבה מילים על ליגת העאלק בכדורגל.

אני הייתי בחופשה קצרה, ואחר כך השותף שלי יצא לחופשה ארוכה, מה שהכריח אותי לעבוד קשה דווקא באמצע עונת הפוטבול. אבל אני חזרתי, בדיוק בזמן לשיא המתח, ולשאלות הבוערות של השבוע.

1. האם יוסטון הפסידה בכוונה ? קשה לי להאמין, לא בליגה כמו ה-NFL, אבל זה ללא ספק היה מוזר. ההפסדים שלהם, והדרך בה הם מושגים נראים יותר עלובים משבוע לשבוע. העונש שלהם יהיה כמובן אם הם אכן ייקחו את רג'י בוש, כי רץ טוב מאד כבר יש להם. הם צריכים הרבה הגנה, קו התקפה וקוורטרבק. לא שכבוד הנשיא הוא לא משהו מיוחד, אבל יוסטון במצבה צריכה למכור את הבחירה שלה, תמורת משהו כמו בחירת סיבוב ראשון, שני ורביעי.

זה נשמע הרבה, אבל תמורת הנשיא הם יוכלו לקבל את זה. תוסיפו את הבחירות הנוספות שלהם, ומשם הדרך להתחיל לבנות קבוצה.

2. האם אינדיאנאפוליס תעלה עם כל הכוכבים, או לא? האמת - לא ממש מטריד אותי. אני חושב שהם צריכים לנסות ללכת על עונה מושלמת, אבל מי כמוהם יודע שמה שחשוב זה מה שיקרה בינואר וב-6 לפברואר. המטרה היא מאזן מושלם בפלייאוף. ואתם יודעים מה? הם גם לא כל כך ישפיעו על שאר הקבוצות שמתמודדות על מקום בפלייאוף. נכון שאם הם יעלו בהרכב חסר אז לסן דייגו יהיה יותר קל. אבל סן דייגו נאבקת מול קנזס סיטי ופיטסבורג. קנזס עוד תארח את סן דייגו אצלה בבית, ואם היא תנצח אז היא תעבור את הצ'רג'רס. ופיטסבורג? בבית שלהם יש את קליבלנד ובולטימור. זה 4 משחקים יותר קלים מאשר משחק בדום מול המחליפים של אינדי.

3. מי יהיו ראשי הבתים ב-NFC?

מסובך. מאד מסובך. נתחיל במזרח, שם לכחולי המדים יש יתרון של משחק על דאלאס ו-2 על וושינגטון. בשבועיים הקרובים וושינגטון מארחת את שתי הקבוצות הללו, כך ששם תיקבע הזוכה המאושרת.

וזאת לא תהיה הקבוצה הביתית. הסקינס לא ינצחו 2 רצוף, אם הם בכלל יצליחו לנצח ביכולת הנוכחית של ההתקפה שלהם (חוץ מפורטיס החתול מפלצת המצויין). ההימור שלי הוא שדאלאס יסגרו את הפער של משחק אחד, כלומר פה יהיה שובר שיוויון. ופה - אללה קארים.

בבית הצפון קצת יותר קל. שיקגו מובילה במשחק אחד על מינסוטה, שתארח אותה בשבוע האחרון. יכול מאד להיות שלמשחק הזה הם יגיעו בשיוויון, אבל גם אם כן, ולמרות שהמשחק במינסוטה - הדובים ינצחו.

הבית הדרומי הוא המסובך מכולם. גם בגלל שטמפה וקרוליינה צמודות עם אותו מאזן, כשאטלנטה מיד אחריהם עם ניצחון אחד פחות, אבל גם בגלל ששתי המוליכות עוד צריכות לפגוש את הבזים. טמפה תארח אותם, קרוליינה תתארח שם. בנוסף, הם כל אחת תפגוש לפחות עוד קבוצה שמתמודדת על הפלייאוף. אל תשימו על ההימור הזה כסף, אבל אני חושב שקרוליינה תשרוד את המאבק הזה, וטמפה תסתפק בווילד קארד.

4. האם ניו אינגלנד חוזרים? לא. הם הרשימו מאד השבוע. רק שזה היה מול בפאלו. קבוצה עם ארבעה נצחונות, בלי מאמן, בלי קוורטרבק ובלי בטחון. קבוצה שהפסידה 9 מתוך 10 המשחקים האחרונים לניו אינגלנד, וגם הניצחון הבודד היה בשבוע הראשון של העונה לפני שנתיים, כששבוע לפני תחילת העונה הפאטס שיחררו את לוייר מילוי ובפאלו מייד לקחה אותו.

נהפטריוטס פגשו 7 קבוצות עם מאזן חיובי, והפסידו 5 פעמים. ויותר מדי פעמים הם פשוט נראו לא טוב, לא מסונכרנים ולא מחוברים. הם יגיעו לפלייאוף, וייפגשו שם את הג'גוארס עם דיוויד גרארד בתור קוורטרבק. וגם את זה צפויים להפסיד.

מי ייקח את ה MVP של העונה הרגילה? או, זו שאלה טובה, אבל יש עוד קצת זמן. חודש לפני הסוף. נתחיל עם הילדים.

הרוקי ההתקפי הכי טוב העונה : רץ אחורי, אבל לא הקדילק המפואר. דווקא אחד שהוא אפילו לא הרץ הפותח בקבוצה שלו - מריון בארבר.

קודם כל, המספרים :

קדילק וויליאמס רץ 223 פעמים, ל-924 יארד, ממוצע של 4.14 לנשיאה ו 5 טצ'דאונים.

מריון בארבר רץ 116 פעמים, ל-470 יארד, ממוצע של 4.06 לריצה ו-5 טצ'דאונים.

אז למה לא וויליאמס? הוא לבש את חולצת ההרכב הראשון מההתחלה, ואחרי 3 משחקים מפלצתיים הוא נעלם לגמרי. כן, הוא היה פצוע, פציעה שאגב מעוררת קצת סימני שאלה לגבי היכולת שלו לעמוד בעומס של עונה שלמה. וגם אחרי שהוא חזר מהפציעה, מה שראינו היו 3 משחקים עם ממוצע של 11 ריצות ל-2 יארד בממוצע. אאוץ'. אחר-כך נראה היה שהוא חוזר לעצמו, אבל סימני השאלה המרחפים באוויר קצת מדאיגים.

בארבר הגיע לקבוצה שיש לה בעל בית בתפקיד הרץ האחורי, ג'וליוס ג'ונס. כל עוד ג'ונס היה בריא אז לא ראינו ולא שמענו ממריון. ואז, אחרי הפציעה, הוא פתח פעמיים ונתן שני משחקים נהדרים. מאז, למרות שג'ונס הבריא, הוא מתחלק איתו בריצות. הוא לא פותח, אבל הוא רץ יותר, ליותר טוב, והוא נראה בתור הרץ האחורי הרוקי הכי טוב שיש.

בארבעת המשחקים האחרונים הוא וג'ונס התחלקו בריצות. ג' ג' רץ 76 פעמים ל-262, ממוצע של 3.44. מריון 41 פעמים ל-171, ממוצע של 4.17. אם הוא היה מקבל את תפקיד הרץ הפותח בלעדית, הוא היה הרוקי המוביל בליגה מבחינת יארדים. כרגע הוא יסתפק בתואר הרוקי ההתקפי הכי טוב.

הרוקי ההגנתי הכי טוב העונה: בתחילת העונה, הימרתי ששחקן שנבחר בסיבוב השני ייקח את התואר הזה. הכוונה היתה לאודל ת'ורמן הסינסינטי. ת'ורמן באמת היה מצויין באופן אישי השנה. אבל ההגנה מסביבו היא אכזבה אחת גדולה. הגנה לא ממשומעת, שעושה יותר מדי טעויות. בתור השחקן שאמור לקרוא את המהלכים ולכוון את ההגנה, ת'ורמן לא יכול לזכות בתואר, למרות 5 החטיפות שלו שמהוות בונוס גדול.

ליינבקר אחר שנבחר בסיבוב הזה, 3 בחירות לפני ת'ורמן, הוא לופה טאטופו, שהתייצב במרכז ההגנה של סיאטל ועזר לייצב אותה מאד, דבר שמאד עוזר לסיהוקס בדרך ליתרון ביתיות לכל אורך הדרך. הוא ללא ספק המתחרה הבכיר על התואר. אבל, ממש טיפ-טיפה לפניו, נמצא דומיניק פוקסוורת'. הקורנרבק השלישי שדנבר לקחה בדראפט, ממש בסוף הסיבוב השלישי, הוא הרוקי ההגנתי שלי.

כמו בארבר, הוא משחק בעקבות פציעות. אבל בניגוד לבארבר, הוא משחק בעמדה הרבה יותר קשה לרוקי. לקורנר רוקי זורקים הרבה, כי רוצים לבחון אותו. במיוחד כשלידו משחק שחקן כמו צ'אמפ ביילי שנותן עונת קריירה. בחוקים של היום, שהולכים כל כך לטובת הרסיבר וההתקפה, חייו של קורנר רוקי עוד יותר קשים. ובקבוצה כמו דנבר, ששולחת הרבה שחקנים קדימה לבליץ', ומשאירה את הקורנרים שלה מאחור באחד-על-אחד, זה הכי קשה. דומיניק פוקסוורת' הוכיח את עצמו העונה ולמרות שרוקי אחר, דארנט וויליאמס רשום לפניו בהרכב הפותח, פוקסוורת' עשה פחות טעויות, והוא הרוקי ההגנתי שלי.

הרוקי המאכזב של השנה: יהיה קל לבחור באלכס סמית, אבל לזכותו ניצבת העובדה שאף קוורטרבק לא הצליח בסן פרנסיסקו השנה. הוא עדיין נראה איום ונורא יחסית לבחירת הראשונה בדראפט.

כשמשווים אותו לשני הקוורטרבקים הרוקים שפותחים כרגע, קייל אורטון (סיבוב 4) וצ'רלי פריי (סיבוב 3) המצב נראה עוד יותר גרוע. אצלם לפחות אפשר לראות שיש איזהו שהוא כיוון או תקווה. אלכס סמית פשוט נראה אומלל.

מצד שני, יש את סדריק בנסון. הרץ שנבחר רביעי, בחר לשבות כמעט כל הקדם עונה כדי לקבל חוזה יותר טוב. מה שיצא לו מזה, זה שהקבוצה שלו מתמודדת על יתרון ביתיות לכל אורך הדרך, והרץ שהוא היה אמור להחליף שולט בעמדה ללא עוררין. ברור שלבנסון יש יותר כישרון מלתומאס ג'ונס. בכלל לא בטוח שהוא יהיה רץ יותר טוב ממנו. הוא דווקא קיבל קצת הזדמנות כשג'ונס נפצע, ולא עשה עם זה הרבה. ללא ספק אכזבה.

בסופו של דבר, כשמשווים בין בנסון לאלכס סמית, הכף נוטה בבירור לכיוון הקוורטרבק. סדריק לפחות הראה שהוא יודע לשחק את המשחק הזה. 58 ריצות ל-237 יארד, זה לא מה שמצפים מהבחירה הרביעית בדרפט. גם לא שהוא ייפול לתפקיד הרץ השלישי בשיקגו, אבל סימנים של תקווה יש.

אלכס סמית יצא לזריקה 96 פעמים. 48 פעמים זה נגמר בידיים של שחקן מהקבוצה שלו, 50% השלמה. הוא לא השיג אפילו טאצ'דאון אחד. לעומת זאת, הוא נחטף 9 פעמים ופימבל עוד 3. הוא גם הופל 19 פעמים. הממוצע שלו זה 77 יארד באוויר למשחק. 77 יארד. 9 חטיפות. 3 פימבולים. 0 טצ'דאונים. פריסקו היא קבוצה גרועה, אבל גם דורסי וגם רטאיי נראו לפחות כאילו הם יודעים מה צריך לעשות קוורטרבק בליגה המקצוענית. עושה רושם שיש לנו מנצח. הזוכה בתואר הרוקי המאכזב של השנה הוא השחקן שנבחר ראשון בדראפט. אלכס סמית.