האונה השמאלית זה בצד ימין או שמאל?

טעות.
מזה זמן מה אני נע בתחושה שאני חי בטעות, כמו איזה תולעת שמתחפרת לפני המלחמה הגדולה. שום דבר לא הלך טוב, ואפילו החברה שלי אמרה לי שמשהו איתנו לא בסדר. נמאס לה לשמוע ממני על בריחות למקום אחר בין פיגוע לפיגוע.
ככה מתחילים מסעות, התולעת שושי הרגישה לא טוב בבית. היא החליטה לברוח וגילתה שהבית הוא המקום הכי טוב בשבילה. לנסוע בשביל לחזור, לגלות את האושר שלך מחדש, לקבל פרופורציה, ההצגה חייבת להימשך וכל החרא הזה.


חלום.
בסוף סוף סיני, אחרי שההרים והים נגמרים, יש מדבר ממש גדול ועוד כמה הרים וכמה אגמים, ואז, ממש בסוף, יש איזה מן מישור ערבות אפריקאי ענקי. עשב צהבהב ועצים ירוקים, שמש קופחת, רוח מלטפת, מה שקרוי סוואנה.
ושם זו הארץ המובטחת. די. ג'אים באים מכל קצוות תבל לחגוג את היבלעותו של הירח בתוך השמש לכמה דקות. הם ינגנו טראנס לחולמים, שבוע שלם, עשרים שעות ביממה.


אפריק לה בלק קונטיננט.
זה זמביה, ויש פה מלא שחורים, והם לא חברים של אף אחד. גם השיטה לא חברה. היא לא מתגמלת אם אתה נחמד, והיא בטח לא אוהבת אנרכיסטים. היא מבינה רק כסף. שחור עני, לבן עשיר. ככה זה עובד ואי אפשר לשנות את זה, לא משנה כמה סמים תאכל, מופשטים ככל שלא יהיו. כמו בכל מלחמה, המנצח הוא זה שנשאר.


פיש.
בכניסה עומד פיש מפיק הפסטיבל, פורק עוזרי הפקה מהאוטובוס. הוא קורא לכולם פיש, והכינוי דבק בו. ב' משלם לו שלוש מאות דולר לשנינו ולוגם טיפות אחרונות מנביעות קטן. אני שואל אותו אם יש עמדת אינטרנט כמובטח בפירסומים. הוא מיישיר אלי מבט ואומר בעברית שבורת שינים "תשאלו אותי אם יש מים". הינהנתי בהבנה, אבל זה לא הספיק לו. תשאלו אותי, הוא אמר בתקיפות. ב' הגיב לאט. הוא סובב את הפקק חזרה לתוך הבקבוק ושאל: "יש?". "עדין לא", אמר פיש, "עדין לא".


לבנות ולהיבנות.
טרוטי עיניים הגיעו ש' וג' למחנה המתהווה, ומיד התחילו בעבודה. אבן הודפת יתד, זרועות מותחות חבלים. אוהלים חדשים מוקמים, ותיקים מתקשטים בצבעי הודו עד כוש.
הצרפתים ממול (באמת נחמדים) בונים ארמון משופצר היטב. ב' מביט בהם, ולוחש שהוא מעולם לא היה בהודו. אמרתי שגם אני לא, גם לא בדרום אמריקה. ש' הביט לשמים ומלמל, אנחנו ניפול על מוכנות, זה יהיה כמו יום כיפור.
שחורים פורקים את הסאונד, מערימים רמקולים זה על זה. שני מגדלים מתהוים, בינהם מזבח הדי. ג'י. משאית גדולה מותירה אחריה שובל אבק. קוקה קולה הגיעו, סימן שהדילרים כבר פה.



סמים.
משמח, מוריד, מעלה, מדכא, מפעים, משכיב, מרקיד. לא משמין לא מרזה, מעמיד החזה. שבע דולר הזיות. אבקה, כדור או בנוזל?
כולם מסביב אומרים שאקטסזי זה אאוט. הוא משקר ומחרמן בלי סיבה, וש' חושב שהוא גם לא אסתטי. הוא תופס את הלסתות, וזה מגעיל. לטריפ יש ייחוד, הבעה, חקירה. שלווה פנימית, אהבה ושלום אמר לתוך האש. הוא הרים את ראשו והביט בכולם. אני הוזה?


קסם.
המוזיקה החלה בבוקר, אפשר היה לשמוע עד לאוהלים. ג' חילק לכולנו את הסם המתאים והוליך בבטחון לרחבה. על הבמה עומדת גברת בלונדינית מבוישת, די. ג'י. סטלה נוטלה, מחליפה בעדינות תקליטים. מולה, על הרחבה, עומדים מאות. צעד ירדוף צעד, ניתור אחר ניתור, מפץ הגוף ינוע מעצמו. שפשפת קלה תישכך, ציפורן חודרנית תנמנם, שיטה שלמה תקרוס. סדר חדש יקום על רגליו, יכה שורשים. כאן מיישרי הרחבות, ולא נלך עד שהחופש יספג היטב באדמת הסוואנה, ויתפשט לכל העולם. וכן, זה כולל את ירושלים.
סטלה מעודדת, מגבירה את הקצב. טיפות אנרגיה מתוקות נוזלות על רכותיה.
היי סטלה, התתני לנו לטעום מן הנוטלה?


ליקוי חמה.
המוזיקה פסקה בשעת צהריים. אל הרחבה זרמו אלפים, הלומי ל.ס.ד. לסוגיו, חמושים במשקפי אקליפס ומצלמות. ש' פרס שמיכה, הביט היטב סביב וציפה לבאות בפנים מודאגות. אי אפשר לדעת מאיפה זה יגיע, הוא אמר. הנהנתי בהסכמה. ב' ניסה להשכין רוגע ולגם מהבירה שלו בביטול. לפתע החל להחשיך. מיד הרכבנו את משקפי האקליפס, וראינו. הירח החל לכסות את השמש. הפחד החל לנעוץ בי את שיניו, ש' זע בעצבנות. גש ובדוק את הפתחים, פקד עלי ש'. מיד יצאתי לדרכי, אחרי הכל לש' עבר צבאי מרשים. עד מהרה התברר שהמצב רק מחמיר. הירח, ממש בצהרי היום, החל להשתלט בברוטאליות על השמש. החיות מסביב לא הגיבו לזה טוב. ציפורים נעו באי שקט מעץ לעץ, קבוצת יפנים צרחה משמחה. חזרתי אל ש' בריצה. הוא חייך חיוך דבילי שמסגיר את חרדתו מהבאות. מישהו הבטיח שהשמש תחזור?, שאלתי, זה נוסה בעבר? (תתחפר תולעת!)
שקט כבד השתרר סביב. החושך השתלט, האויר הלך והתקרר, רק היפנים המשיכו לצרוח מאחור. מישהו צריך להגיד ליפנים האלה שהולכת להיות מלחמה, אמר ש'.
נראה לי שהם יודעים, אמר ג' תוך שהוא מביט למעלה. תראו יש אקליפס מלא באהבה, השמים זרועים כוכבים.


צ'ילאאוט.
בדים צבעוניים משתרעים בין שמים לסוואנה. כולם מסביב במצב מאוזן.
הדי. ג'י. מנגן דאב, עיניו מנקרות. בסמוך, מול פינת הצ'אי, זוג ספרדים לא יכול להפסיק לזוז.
איה את, יפתי?


השיבה הביתה.
הנה את, בחולצת זארה חדשה וצמודה. נצא במחולות חדר השינה הבטוח, שם אפשוט אותה ממך.
באם רעב יקרקר בך, אשלוף מנות קרב מן התיק הקטן.