חצי שנה שהה גדליה שדה במחלקה הסגורה בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנל, ועוד שבעה חודשים במחלקה הפתוחה, ועכשיו הוא מתחרפן לו בדירתו השכורה בירושלים. גדליה הוא בוגר הסטודיו למשחק של יורם לווינשטיין. שנינו בני אותו מחזור. בסיום הלימודים הוא רץ מאודישן לאודישן, נלחם על חלומו להיות שחקן. באיזשהו שלב התייאש, והסתגר בדירתו השכורה בשכונת התקווה, שהיתה צמודה לדירתי דאז. הוא מצא נחמה בעישון עשרות ג'ויינטים ביממה. צרך גם סמים הזייתיים שהזיזו לו כמה רהיטים.
יום אחד קם והחליט שהוא המפרי בוגארט. במשך חורף קר וארוך התהלך במעיל גשם וכובע לבד, חיקה את קולו ושפת גופו של האליל ההוליוודי. אחרי השיגעון הבוגארטי תקפו אותו מספר נוסף של שיגועים, לא פחות חמורים. במשך חודשיים הבנאדם, שמוצאו אשכנזי, היה יותר ממשוכנע שהוא מרוקאי, נצר למשפחת מסעדנים מקזבלן שבימים יוצקת חריימה לצלחות נחושת ובלילות מתהוללת בבתי זונות. באותם ימים קרא לעצמו גדליה בוסקילה, דיבר בחי"ת ועי"ן גרוניות, והתהלך בגלבייה ותרבוש אדום. הוא רכש דיסק של להקת שפתיים, למד את המילים בעל-פה, שר בקולי קולות, סלסל ושיגע לי את השכל. כמה פעמים ביום נאלצתי לדפוק על דלתו כדי לבקש קצת שקט. לפרנסתו עבד אז בחצי משרה כמוכר גלידה בחנות קטנה בשינקין. גם לעבודה הגיע בתרבוש ובגלבייה, ערם כדורי גלידה לגביעים ושעשע את הקונים במבטא מרוקאי. בעל העסק היה קרוב משפחה שלו, התחשב במצבו ולא פיטרו.
אחרי חודשיים מאס בעדה, הסיר את הבגדים המסורתיים ועטה על עצמו גלימה של באטמן. רק את הגלימה עטה ולא את המסכה, כי לא רצה בעיות עם שוטרי הסיור בשכונה, שלא העריכו את כוונתו הכנה להציל את העולם. בשעת לילה, כשהלך לקנות סיגריות, הורו לו להסירה, אחרת ייעצר. זה לא שבר את רוחו, היה מצחיק עד דמעות את ילדי השכונה בחיקוים של העטלף האנושי הכל יכול.
כשמאס בכך עטה על עצמו זהות חדשה הפעם של קוסם. לקח קורס קצר, למד הרבה טריקים, רכש תיבת קסמים וניסה לשוב אל הבמה. הוא חבר לבן כיתתנו זבולון משהשווילי, שיותר מאוחר גילם את דמותו של ששי בסדרת הטלוויזיה המצליחה "שמש". השניים תכננו להרים מופע קסמים לילדים, עשו חזרות בדירתו של גדליה, שבאותו זמן קרא לעצמו הודיני הבלונדיני(זה היה בטרם הקריח לגמרי). אבל בסופו של דבר המופע לא יצא אל הפועל. אחרי חודש של חזרות, שרובם ככולם נמשכו חמש עד עשר דקות, הזמן משאיפת השאכטה הראשונה עד הקריסה אל הכורסה, זכה זבולון בתפקיד חייו והפך לכוכב טלוויזיה מפורסם.
גדליה, לעומת זאת, צלל עמוק יותר באוקיינוס הקנביס, חדל לעבוד בחנות הגלידה השינקינאית, בזבז את כל כספו וחזר להתגורר בבית הוריו ברמת השרון. עם הזמן התאהב בירושלמית, נישא, הוליד צאצא, התגרש והתמוטט. לפני כחצי שנה השתחרר מאברבנל, נגמל מהסמים וזכה במאה אחוזי נכות ולסיוע בשכר דירה. הוא רצה להיות קרוב לבנו ולכן שכר דירה בבירה.
בשבוע שעבר התקשר אלי ואמר שנמאס לו לחיות בירושלים . "הכל כאן מזכיר יתמות: השבילים, החומות והבדידות," אמר. "אז אולי תחזור לתל-אביב?" הצעתי. גדליה משך באף ואמר בכאב, "יהיה לי קשה להתרחק מהבן, אבל בעיר הזאת אני הולך ומתחרפן, שלשום עשיתי לקרחת שלי פן, ארבעה ימים אני לא מחרבן, והאמת, לחזור לתל אביב אני קצת משתפן.". "גדליה, התחלת לדבר בחרוזים?". שאלתי. "כן, בוסי, מעכשיו תקרא לי גדליה מנוסי". הצעתי לו לשוב ולנסות להשתלב בתחום המשחק. אחרי שתיקה ארוכה אמר, "אני חושב המון על משחק, רוצה שהקהל ייהנה ממני ויצחק, אני מאמין שיש לי כשרון, אבל חושש מעוד כישלון."
יומיים אחר כך שוב התקשר, אמר כי הוא בדירתו של זבולון משהשווילי ביפו וביקש להיפגש איתי. באותו ערב תכננתי ללכת להצגה בסטודיו של יורם, והצעתי לו להצטרף אלי. גדליה התוודה ואמר כי לא יחוש בנוח ליד יורם, חשש שייתפס בעיניו כלוזר. "גדליה, אתה יותר מוכשר מכל כוכב שיצא מהסטודיו," ניסיתי לעודד אותו. "כשאתה נכנס לדמות, אתה שם עד הסוף." "אתה חושב?" שאל. "משוכנע לגמרי," השבתי, "אתה חייב לתת לעצמך עוד צ'אנס. יורם מקים תיאטרון בוגרים בסגנון תיאטרון הספרייה של בית צבי. אני חושב שאתה צריך לדבר אתו על השתלבות מחדש בתחום."
לא היתה בעיה לשכנעו. קבענו להיפגש בשמונה בערב ליד אולם המופעים של הסטודיו בשכונת התקווה. לפני שהנחתי את השפופרת ביקשתי ממנו בכל לשון של בקשה שייצא מהדמות של החרזן וישתדל לא לעשות פדיחה בערב. הוא צחק, ומתוך הצחוק אמר, "יהיה בסדר בוסי, יש לך הבטחה ממנוסי," וניתק. צלצלתי ליורם, ששמח לשמוע שגדליה השתחרר מבית החולים ושהוא מתכנן לשוב ולהשתלב בתחום המשחק. "זה נהדר, דווקא יש לי בשבילו תפקיד קטן, למעשה תפקיד אורח בהצגה 'פריקס', שחוזרת לבמה...זה יתאים לו כמו כפפה ליד," אמר.
התקשרתי לגדליה וסיפרתי לו על שיחת הטלפון עם יורם, והוא צהל משמחה. כמחצית השעה לפני מועד ההצגה עמדתי בפתח אולם המופעים לצידו של יורם. גדליה התקרב, מצחו היה שטוף זיעה למרות מזג האוויר הקריר. יורם לחץ את ידו, ושאל לשלומו. "תודה, מרגיש הרבה יותר טוב," השיב, קינח את זיעתו, והוסיף, "חשבתי על ההצעה שלך לגלם דמות אורח, ויש לי רעיון שזבולון שיבח: אגלם בהצגה דמות של חרזן, שלראשו הגדול כובע קטן... בוקר ולילה הוא להנאתו ממלא חמשירים במחברתו... הוא חי וסובל בירושלים, אבל בתל אביב הוא נוטף מים... אגב, האיש קצת מחורפן וסיסי, וקוראים לו גדליה מנוסי... מה אתה אומר על הרעיון? פריק שואו אמיתי, נכון?" והוא פרץ בצחוק גדול. מדי.
לוינשטיין התבונן בו וצחקק במבוכה. "אני אחשוב על זה," אמר, נשך את שפתיו, נד בראשו, טפח על שכמו של גדליה ונבלע בקהל הרב שצבא על הפתח. גדליה קבר את ראשו בקרקע וקינח את הדמעות שנקוו בעיניו. "בתחום המשחק אני כבר לא אשתלב," אמר בכאב, "אני מתבלבל ומתבלבל, ונראה לי שאני חוזר לאברבנל," והוא הסתובב וצעד לאיטו לעבר תחנת האוטובוס.