דרוש מפץ כתום

ראש הממשלה שרון שינה את עורו, והפך להיות קבלן הביצוע של תוכניות "השלום" מבית מדרשם של פרס, ביילין ושותפיהם. מפלגתו שועטת אחורה במרץ, ומניפה 2 דגלים: דגל הבריחה ודגל השחיתות. מלאכתו נראית בינתיים קלה, כי המפץ הגדול של השמאל בהנהגתו לא זכה למענה בדמות מפץ גדול מימין, מפץ כתום.

במקום תחושת חירום בימין והתגייסות כללית מול הנחשול של שרון-פרץ-מרצ, עסקני "הימין" ממשיכים במשחקיהם הקטנוניים הרגילים, משחקים לידיו של שרון, ומובילים במו ידיהם לחזון אחרית הימין ולאובדן הארץ והמדינה.

לנוכח אוזלת ידם של מי שחושבים עצמם למחנה הלאומי, אבל שפתם וקהל היעד שלהם הם המחנה הציוני הדתי בלבד, בלי להבין על סף התהום שבכך הם מאבדים הן את עולמם והן את עולמנו, ראוי להיזכר ב"ראיתיכם שוב בקוצר ידכם" של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק:

"... ואם אוזלת יד כולכם גם יחד מהושיע לנפשכם,
האין איש ביהודה, האין אחד בכל-מערכותיכם
גבר חיל, מושל בעוז, גדל-רוח ונגיד-עם,
תקיף ובר לבב, שבט ברזל ותבונות כפים עמו,
אשר יאחזכם בציצית ראשכם וינערכם בחוזק-יד...

איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע!
איכה נעזבתם בדד, אובדי עצה ונתיבה! –
ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה."

לפני כמאה שנים, בשנת תרס"ג, מייד אחרי פוגרום קישינוב הנורא, כתב ביאליק את "על השחיטה", שאל "וכבר אוזלת יד אף-אין תקווה עוד – עד-מתי, עד-אנה, עד-מתי?", קבע כי "כל הארץ לי גרדום" וטבע את מטבעות הלשון האלמותיות, "אם יש-צדק – יופע מיד!" ו"נקמת דם ילד קטן עוד לא-ברא השטן". הציונות קמה כדי למנוע את המצב של "כל הארץ לי גרדום", ולמרות זאת עסקני הימין – בצרות-עין ובצרות-אופקים – מאפשרים את יישום חזון אוסלו וגרוע ממנו, בידי מי שמוביל את ישראל אחורה. אדריכלי אוסלו סולקו כדי ש"לא תהי למוות – לערפאת ומחבליו – ממשלה", ולא כדי שממשלה בראשות שרון תעניק לממשיכי ערפאת ממשלה. לא ברשות הטרור הפלסטינית דרושות רפורמות – מדינה פלסטינית היא אסון לישראל עם ערפאת או בלעדיו – אלא בימין הישראלי המקובע, כאילו לא הוכיח השמאל בראשות שרון עד כמה הוא מסוכן.

נאמני המחנה הלאומי, זו יכולה להיות שעתכם היפה ביותר: אם תבהירו למועמדים המתיימרים לייצג אתכם שדרוש מפץ גדול בימין, שהימין איננו רק הציונות הדתית, שבלי שילוב ידיים אמיתי עם הרוב בקרב נאמני ארץ ישראל שאינם חובשים כיפה, שבלי התלכדות עם הנהגה בראשות בנימין נתניהו, עוזי לנדאו ואריה אלדד - מה שצפוי הוא חזון אחרית הימין, ואריאל שרון יצחק כל הדרך אחורה!

* הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005.