תיאוריית הקשר של הנשיא

קריס בראון הוא בועט סולידי. אלה שעוקבים מספר שנים אחרי הענף זוכרים את עונת 2001 העגומה, בה שיחק בפיטסבורג ולבעיטות הכושלות שלו היה חלק מכריע בהדחתם של הסטילרס מהסופרבול. אבל המגרש בפיטסבורג מקולל עבור כל בועט, וב-2002 עבר בראון ליוסטון טקסאנס והיה יציב. הטווח שלו הוא 45-50 יארד, ממוצע לבועט.

אלא שבימים האחרונים נרקמות תיאוריות לגבי היכולת המתמיהה של הקבוצה בדקות הסיום בשבועות האחרונים. פעמיים עמדה יוסטון בשני המחזורים האחרונים בפני הכרעה שהיתה כולה בידיה (וברגליה). ביום ראשון האחרון, מול טנסי, בראון החמיץ מ-31 יארד (טווח פשוט במיוחד), והטייטאנס ניצחו 10:13. לפני כן באותו רבע, אגב, הוא החמיץ בעיטה נוספת.

שבוע לפני כן בראון דווקא דייק בבעיטה, ודקה ו-13 שניות לסיום העלה את הטקסאנס ליתרון 13:15 בבולטימור. אבל סדרת מסירות של הקוורטרבק קייל בולר סייעה לרייבנס לקבל מצב לשער שדה משלהם והם ניצחו.

אז מה הבעייה? בדרך כלל אין אחת כזו. הדברים הללו קורים לא מעט ב-NFL. גם העובדה שבראון בעט רחוק מאוד מהקורות לא אמורה להפריע ביום רגיל. אלא שיותר ויותר קולות ב-NFL סבורים שבראון החטיא בכוונה.

לטקסאנס יש ניצחון בודד בליגה, ואם לא ינצחו בשלושת המחזורים הבאים, הם יבטיחו זכיה במקום הראשון בדראפט. והשנה הפרס גדול במיוחד - הרץ האחורי, רג'י בוש.

בוש, המכונה "הנשיא" בשל שם משפחתו ממכללת USC הוא רץ שמנבאים לו עתיד מזהיר כמו לה דניאן טומלינסון, שנבחר ב-2001 ושינה את פני הסן דייגו צ'ארג'רס. הוא מציב מספרים אסטרונומיים וכל הקבוצות המדורגות נמוך (סן פרנסיסקו, ניו יורק ג'טס, אריזונה וכמובן יוסטון) מעוניינות בו.

בבלוגים ברחבי ארה"ב וגם בכתבי עת מביעים ספקות באשר לרצונה של יוסטון לנצח. יותר מכך, כותרת ה"יוסטון טיימס" ביום שאחרי המשחק בטנסי בישרה על "ניצחון": "הטקסאנס נשארו בחיים בקרב על הנשיא". ה"סן פרנסיסקו כרוניקל", שתומך בפורטי ניינרס במירוץ על בוש, היה אפילו יותר נחרץ: "כל שלושת המשחקים שיוסטון הפסידה הם כאלה שהייתה צריכה לנצח. זה מוזר, מוזר מאוד. אף בועט לא החמיץ כל כך רחוק בעיטה כזו בזמן אמת. אין ספק שבראון הפסיד את המשחק בכוונה".