גם ניצולי סברה ושתילה מתפקדים לקדימה?

יש אנשים שעבורם מיקומו של אריק שרון בלב הקונסנזוס הישראלי עדיין נראה מוזר. האנשים האנכרוניסטיים הללו, שלמגינת לבם התברכו בתכונה האנושית הנפסדת "זיכרון", נאלצים בחודשים האחרונים להתרגל לתופעה חדשה הקשורה לאיש מהחווה: שרון הוא לא רק דמות לגיטימית, כי אם תו התקן בכבודו ובעצמו. על פי הסטנדרטים הגבוהים שהוא מציב, לכאורה, נמדדת כל דמות אחרת בפוליטיקה הישראלית. שרון הוא "קר רוח" בזמן שביבי "מזיע"; שרון "אחראי" (ספרו את זה ללוחמי מלחמת לבנון), בעוד עמיר פרץ "צעיר" (כולה חמישים פלוס). הכתבים הפוליטיים, גם כאלה שהיו בסביבה בזמן ועדת כהן (האם בעקבות אורנה שמעוני, ממקימות "ארבע אימהות", גם ניצולי סברה ושתילה יתפקדו לקדימה?) ולילות המיקרופונים במרכז הליכוד של שנות ה-80, כותבים ומדברים עליו בהערצה גלויה, משל היה מדובר בגירסה הישראלית לשמש העמים. שרון השתנה, שרון התנתק, שרון ריסק את הליכוד, שרון הוא הדרלינג של כולם.

וכיוון ששרון הפך לאבא הגדול של כולנו, הפכו הפוליטיקאים לבניו הכנועים. איזו זכות דיבור יש להם בכלל, כשמעליהם המנהיג הדגול, האיש שכבר ראה הכל והיה בכל הסרטים? לדידם, דבקות ברעיון אידיאולוגי לפני גיל 75 היא עניין מסוכן. וכך יורד צחי הנגבי מגגות ימית ומדגיש כי טרם הספיק לגבש דעה בשום נושא מהותי, הוא הרי סומך על שרון. מהרגע שנכנס הנגבי תחת כנפיה של "קדימה" הוא זכה גם לעיתונות אוהדת, כזו שלא היתה מנת חלקו מעולם. כתבות התדמית על אודותיו גילו כי גם הוא, כמו המנהיג, "קר רוח" ו"נטול רגשות", וזו אולי הסיבה לכך שהוא חשוב לשרון כבן (והוא אפילו נחשד בשחיתות, החמוד, ממש כמו הילדים הביולוגיים!). גם אוריאל רייכמן, איש אקדמיה מכובד, התגלה כאדם שדעותיו בנושאים הרי גורל הן ברמת העומק של מכולתניק ממוצע, בעוד מנכ"לית משרד החינוך בדימוס, רונית תירוש, השמיעה קולות של עציץ בראיון מגומגמם ומביך ל"7 ימים". אך אל דאגה: שרון יעשה בעבורם את העבודה, יביא את המנדטים וגם יגיד מה לחשוב.

הדעה הרווחת היא ש"קדימה" היא התפתחות מרעננת בפוליטיקה הישראלית, ולו רק משום שהקמתה הביאה לריסוק הליכוד השנוא. התפישה הזאת נובעת מהנטיה האנושית לסמן את ה"בד גאייז" ולהסיק באופן אוטומטי שאויביהם הם בהכרח החבר'ה הטובים. אלא שלאור הואקום הרעיוני סביב שרון, "קדימה" היא מפלגה מאיימת ומסוכנת. מי שיבחר בעמיר פרץ או בבנימין נתניהו יידע מה הוא מקבל (ובמקרה שיבחר בסילבן שלום, הוא פשוט יקבל את שרון). "קדימה", לעומת זאת, היא מפלגה שהמצע שלה הוא אדם אחד, שאיש אינו יודע מהן תוכניותיו המדויקות, פרט לדיבורים עמומים על אודות שלום והקמת משטר נשיאותי.

ההנחה ששרון "יודע מה הוא עושה" מתבססת על כהונתו כראש ממשלה בחמש השנים האחרונות, שנחשבת מוצלחת. האמנם? בימיו כראש ממשלה נהרגו אלפי ישראלים ופלסטיניים, עובדה פעוטה שנשכחה בשל ההתנתקות. חשוב לזכור גם כי שרון העלה לדרגת אמנות את נטילת הרעיונות שאליהם התנגד תחילה נחרצות מגורמים פוליטיים אחרים. כך היה במקרה של גדר הביטחון וכן בתוכנית ההתנתקות, שני הפלוסים היחידים בקדנציה רוויית הדם שלו (שגם הם בוצעו בצורה מקרטעת וגדושה בשגיאות). כשהוא מוקף בחבורה צייתנית עם נטיות ביטחוניסטיות (השלישיה שרון, מופז ודיכטר עלולה להעניק ממד חדש למושג "רשימות חיסול"), שרון יכול לקחת את ישראל לכל כיוון שיבחר, כולל, למשל, מלחמה כוללת עם איראן. למרבה המזל, הוא יעשה זאת בקור רוח, בלי טיפת זיעה מיותרת. אולי עם קצת דם של בוחריו, לא משהו שיגרום לו להתרגש.