והשבת, אביבה'לה, תלבשי את החליפה הכחולה עם הנוצצים, אני את חליפתי ועניבת המשי האדומה וניסע יחד עם הנהג למוזיאון תל אביב.
סמי, מה חדש במוזיאון? רק היינו שם לפני זמן לא רב, כל פעם אנו מגיעים לפתיחות וחגיגות מה פתאום עכשיו, בבוקר?
סמי: לא כלום רק ביקשתי שיציינו בחזית, ליד השם: 'מוזיאון תל אביב לאומנות', את שמותינו: סמי ואביבה עופר.
למה סמי?
כי השארתי לרון צ'ק שמן של 20 מיליון דולר לתוספת בניה במקום. בתמורה דרשתי ממנו הפעם - להנציח אותנו, בעודנו בחיים, באותיות של ברונזה בוהקת בחזית המבנה. (אגב, אביבה, תעמדי על זכותך להיות ראשונה ולו בשם הפוליטיקל קורקט... נ.א.).
הכותל המערבי על שם ...
אין זה סוד שמזה שנים נתון מוזיאון תל אביב בקשיים כספיים. לעיריית תל אביב, כרבות מהרשויות המקומיות, אין עודף תקציבי לטיפוח המקום והצבת כל אוצרותיו למען יראו ויראו.
מה עושים? מחפשים תורמים בארץ ובחו"ל. בארץ נפלה הבקשה על אוזניו הקשובות וכיסו הפתוח של המיליונר סמי עופר שהסכים להעביר 20 מיליוני דולרים למוזיאון, והכל בתמורה לצירוף שמו ושם רעייתו בחזית המבנה.
אלא ששינוי שם המוזיאון עתיר המוניטין מחויב באישור מועצת העיר וכך היה. לפני שהובא הנושא לאישור קם המיעוט הזועם בעיר ובמועצה ועורר מחאה זוטא על מנת להסיר את ההצעה מסדר היום. הם נכשלו. גם נאום התנגדות מרשים למדי של רון לוונטל ועו"ד מרדכי ורשובסקי משפטנים רהוטים ושנונים, ונאום שכנגד של רון חולדאי, לא הניעו את קולות הרוב התומך.
הצ'ק נפדה ובקשת שינוי השם אושרה ברוב של 16 חברי מועצה לעומת ארבעה מתנגדים ונמנעת אחת.
למען הגילוי הנאות ייאמר, כי התרומה אינה בגין הקמת מבנה מיסודו, היא נועדה רק לבניית אגף חדש במוזיאון ותרומת עופר תספיק רק לבניית מחצית מהאגף החדש. יוצא איפוא, שבעבור מחצית בלבד יומר השם בעל המוניטין בהוספת 17 אותיות בוהקות מברונזה: ע"ש סמי ואביבה עופר, בחזית המוזיאון.
מדוע, לדוגמא, לא התנה סמי עופר את עשייתו ועיסוקו בהנצחתו בעודו בחייו במפעלי-ים המלח (הידוע לא רק מהתשבצים גם כ"ים המוות" ו"המקום הנמוך ביותר בעולם"), בלוגו של חברת הספנות 'צים' ובשאר המתקנים והחברות שבבעלותו?
כי מוזיאון זה 'IN', ושם גם לא יקשרו את המוניטין עם חשיפות עבר הנוגעות בבעיות כוח אדם במפעל ומותם של ימאים יפנים. אין ספק שמכובד יותר להתחבר כתורם למוזיאון אומנות מתקדמת כזה של תל אביב.
יש לקבוע מגבלות לקניית מותגים שהם אושיות תרבות, מורשת, ערכים ואמנות קיימים במחיר כספי מכיסם של בעלי ממון. חייבים לבחון את הדברים בראייה עתידית: מה יהיה מחר, אם תבוא גב' הידועה כעשירה ביותר בישראל ותתרום להקמת קומה שלמה מעל האגף שאת מחציתו תרם המיליונר עופר ותדרוש ששמה ושם בן זוגה, יופיעו לפני שמו של עופר ורעייתו ולו רק משום גודלה של התרומה הכספית?
ומה יהיה אם יחליט מיליונר עולה ממזרח אירופה או מיליונר ששב מהגולה לתרום לשיפוץ הכותל המערבי והרחבה שבחזיתו? האם ישנו את השם, בשם השם? (של המיליונר התורם כמובן).
איפוא הגבולות? להזכירם, לפני כמה חודשים סיפר הפרופ' אבישי ברוורמן על תרומה של 200 מיליון דולר לאוניברסיטת הנגב. זוג יהודים אמריקאים צנועים אלו, שהביטו אל מצלמות העיתונאים מבויישים משהו, לא העזו לבקש ששם האוניברסיטה יומר על שמם.
אין לזה סוף, כי זו תחילתה של אופנה. אם נענתה עיריית תל אביב לסמי עופר מדוע שלא תענה בעתיד למיליונר אחר שיתרום לשיפוץ בית התפוצות לדוגמא?
חשוב לחזור לצניעות והסבירות. פעם שמענו על תורמים שהתבקשו להישאר בעילום שם, היום תורמים, מחצינים ומיח"צנים את התרומה וחבל. המשיכו לתרום בשם התרומה. דרשו וזה לגיטימי ואף מחוייב שילוט הוקרה בסמוך לחלק היחסי שנתרם על ידכם.
ואתם, סמי ואביבה הנכבדים, לפני שהמסגרים מתחילים לעבוד, תתקשרו בבקשה לרון ובקשו ממנו להמיר את האותיות בחזית בלוח הוקרה עשוי אף הוא מתכת יצוקה 50X50. גם נכון וגם צודק. לא קניתם את המוזיאון, לא הקמתם אותו מהמסד, רק צ'יפרתם אותו.