עובד שנחשף לעישון פסיבי יוכר כנפגע תאונת עבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי עובד שמחלתו הוחמרה עקב חשיפה לעישון פסיבי ייחשב לנפגע תאונת עבודה.

התובע, אריה קרמר, בן 60, שיוצג על ידי עו"ד אלון לוריא, עובד במשרד התחבורה בתפקיד מינהלי מ-1970. התובע הועבר ב-1997 למבנה חדש. משרדו החדש של התובע מוקם מול לובי בו ישבה פקידה שעישנה בכבדות. החלון והדלת של משרדו של התובע הופנו ללובי וכך נוצר מצב שעשן הסיגריות של הפקידה נכנס לחדרו.

באותה שנה חלה התובע בשפעת וכשחזר לעבודה לא הצליח להחלים מהמחלה, כיוון שהעשן הפריע לו. כל בקשותיו מהפקידה לחדול מעישון במקום העבודה לא נענו, והיא המשיכה לעשן במקום העבודה מבלי שאיש אסר זאת עליה.

התובע אף פנה לרופא תעסוקתי מטעם קופ"ח מכבי, ולרופא של משרד הבריאות, שקבעו שאין לעשן במקום העבודה ושהעישון עלול להזיק לתובע. בעקבות פנייה זו נקבע חדר מסויים במבנה כ"חדר עישון". חדר זה, בו עישנו עובדים נוספים, פנה אף הוא ללובי הקרוב למשרדו של התובע. בנוסף כשהתובע היה יוצא מן המשרד היו העובדים מעשנים בכל מתחם העבודה, וכשהיה חוזר למשרד היה המתחם ספוג עשן.

התובע נחשף לעשן כבד במשך כחצי שנה ופנה להכרה בו כנפגע תאונת עבודה בטענה כי המחלה ממנה סובל, דלקת גרון כרונית, הוחמרה עקב חשיפתו לעישון של עמיתיו לעבודה.

ביטוח לאומי כפר בקשר הסיבתי הרפואי בין מחלת התובע לבין עבודתו, וטען כי מחלת התובע אירעה על רקע מצב בריאותו הקיים. עוד נטען על ידי ביטוח לאומי כי השפעת העבודה על הופעת מחלת התובע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

בפני בית הדין הובאה חוות דעתו של מומחה רפואי כי לתובע נגרמו פגיעות זעירות (מיקרוטראומות), בגלל חשיפתו לעשן סיגריות כבד במשך חצי שנה, והתוצאה המצטברת של פגיעות אלה היתה מחלתו.

המומחה הרפואי קבע כי לתובע היה רקע אישי של רגישות בדרכי הנשימה, אך חשיפתו לעשן סיגריות במקום העבודה גרמה להחמרת מצבו. להערכת המומחה, 50% מהחמרת מחלתו נתרמו על ידי חשיפה במסגרת עבודתו, הן לעשן הסיגריות והן לזיהום אוויר סביב מקום העבודה, הממוקם באזור תעשייה.

בית הדין, בראשות השופטת עליה פוגל, מזכיר כי תאונת עבודה יכולה להתרחש על דרך של גרימה, או על דרך של החמרה. לטענת בית הדין התובע הצליח להוכיח כי מחלתו הוחמרה בעקבות חשיפה ממושכת לעשן סיגריות, ולכן קבע כי מחלתו תוכר כתאונת עבודה.