הארקייד של אמא ואבא

מי שלא היה בארקייד מימיו – הרוויח! לברי המזל שביניכם שאפילו לא יודעים מה זה ארקייד, נסו לדמיין את הסיטואציה הבאה: חנות בגודל כמה מטרים מרובעים, דחוסה בעשרות ילדים (רק בנים) מזיעים במיוחד, שמצליחים בצורה קסומה לצעוק יותר חזק מהרעש שמייצרות מכונות המשחקים הרבות הצמודות זו לזו לאורך הקירות. חם, מחניק, קלסטרופובי וטראומטי (וואיי, שתי מילים של פסיכומטרי אחת אחרי השניה!).

אבל ככל שזה היה גרוע, הדבר הנורא ביותר היה האסימונים. בשנות השמונים לא היה ניתן להכניס מטבע של שקל ולשחק (כמו במכונות המשחקים הספורות שיש היום). כדי לשחק היה צריך לגשת לבעל הארקייד, לתת לו כסף ולקבל בתמורה אסימונים (תמיד הוא היה נותן 2 פחות מדי, הבן זונה).

ברגע שהכסף הפך לאסימונים לפתע נפתח עולם חדש, עולם שבו ילדים קטנים הופכים לקבצנים ומכל כיוון אתה שומע צעקות "ילד!, תביא אסימון", עולם שבו כל ילד הופך להיות גנב פוטנציאלי שירוקן לך את הכיסים מאסימונים, אם לא תשים לב. ומעל הכל – הפחד משלוש המילים הלועזיות: Game Over. Continue?.

כשאתה ילד, ויש לך 10 שניות להחליט אם אתה רוצה להמשיך לשחק או לא, יש רק תשובה אחת. הסיבה היחידה להפסיק לשחק היתה שנגמר הכסף ונגמרו האסימונים. ואז אתה מוצא את עצמך מסתובב כמו זומבי ברחבי הארקייד וצועק "ילד!, תביא אסימון".

אז עכשיו כל הורה יכול להחזיר את הימים העליזים האלה אליו הביתה, וכל מה שהוא צריך לעשות הוא לגלם את הבעלים של הארקייד. PlayLimit הוא מכשיר שמתחבר לקונסולת המשחקים מצד אחד ולטלוויזיה מצד שני. כדי לשחק בקונסולה צריך להכניס אסימון מיוחד אל המכשיר. כל אסימון שווה 15 דקות של משחק.

המכשיר יצפצף כאשר ישארו לכם 10 דקות, 5 דקות ודקה אחת לשחק. בדקה האחרונה הוא אפילו יספור בשבילכם את השניות ויציג אותן על גבי מסך הטלוויזיה. ברגע שעברו 15 הדקות תופיע הודעה על גבי המסך שהזמן שלכם נגמר. רק ליתר ביטחון, אם אתם צריכים לשירותים באמצע, יש גם כפתור Pause שעוצר את ספירת הזמן הנוראית לאחור. אבל כדי שלא תרמו ותשאירו אותו על Pause בזמן שאתם ממשיכים לשחק, כשהכפתור נלחץ מופיע מסך גדול על גבי הטלוויזיה שאומר – Pause.

עכשיו כל מה שנשאר להורים שלכם הוא להתחיל לשחד אתכם – רוצה עוד 15 דקות של משחק? תשטוף את הכלים. אווווו כבר נגמר? רוצה עוד? לך תעשה שעורים! תגידו ביי ביי לימים הטובים.

מחיר? 100 דולר.