הגידו כן לזקנים

לפני שנים מספר, כאשר אהוד ברק נכנס למפלגת העבודה ושמעון פרס בוזה בנאום ה"אני לוזר?", חשתי צער רב עבורו. זכרתי לו חסד ילדות, שבהיותו ראש ממשלה הגיע לביקור בקיבוצי, ובעוברו בין שורות הילדים שעמדו לכבדו (ואני ביניהם) ברך אותי לשלום. שינסתי עטי, ישבתי וכתבתי לו מכתב לחזקו. בין היתר כתבתי כי אני יודע, שלהבדיל מאנשי שררה אחרים, הוא אינו נלחם על תארים ועמדות בכדי לזכות בכבוד או בשלטון, אלא הוא מבקש באמת ובתמים להביא לחזון השלום, חזון שבא מנימי נפשו ממש.

פרס המשיך להילחם, וגם שהפסיד בקרבות חשובים (ובמיוחד בקרב עם התקשורת), הוא מנצח סדרתי לטעמי, משום שהוא מוכן להקריב את כבודו, להסתכן בעלבון נוסף, והכל למען אמונתו. הוא השיב לי בתודה ומכתבו שמור עמי.

אחת הביקורות המושמעות ביחס לאריק שרון היא בגין מה שמכונה "הקרבת בנו על המזבח", על כך שראש הממשלה נותן לבנו ללכת לכלא כדי לשלם על חטאיו של האב (שהרי ברור כי לא למען עצמו פעל עמרי).

לפני שנים, בקורס בשירת ימי הביניים, למדתי את "עיקרון החסד" - כאשר שיר ניתן לשתי פרשנויות, האחת טובה והשנייה רעה, מניחים למען המשורר כי התכוון לאפשרות הטובה. האם יש מקום לפרשנות נוספת ביחס לשאלת משפחת שרון?

אומנם, לא פשוט לתפוס כיצד נותן אדם לבנו לסבול בעבור טובתו הוא. יחד עם זאת, אין לי ספק שאדם כמו אריק, שהיה מספיק אמיץ כדי להפנות עורף למשנתו הפוליטית ולבני בריתו הישנים (הן בהתנתקות והן בעזיבת הליכוד, שהיה מבטיח לו כהונה נוספת כראש ממשלה) ושהיה נועז דיו כדי להתפכח מחלומותיו על ארץ ישראל השלמה, הוא אדם שלא ייבהל מסיום דרכו הפוליטית ואפילו מהליכה לכלא כדי להציל את בנו. אך אריק יודע את מה שיודע עמרי (ואיני מגן על איש מהם בהיבט של ביצוע המעשים המיוחסים בכתב האישום) - את מה שהבין גם פרס הפורש ממפלגת העבודה: אין איש אחר בישראל לבד מאריק שרון שיכול לעשות את שהוא עושה, לטוב ולרע.

אריק אינו נותן לבנו ליפול משום שהוא חושש לעצמו. הוא נותן לבנו ליפול משום שהוא חושש למדינתו. מדובר בבן בוגר ושקול הנכון לסבול בשם האב, כאשר שניהם יודעים שזו הדרך היחידה לקדם את תהליך השלום וטובת המדינה, לפי השקפתם. גם אריק וגם עמרי, שחרף כל הקושי עם מעשיו זכאי להערכתי, לא רק כבן ששומר על אביו ביום סגריר אלא כאדם ששומר על מנהיג ועל דרך במחיר ויתור על חירותו ועל מעמדו, הפוליטי והציבורי. להבדיל מיצחק, שאביו הסכים להקריבו למען השם, עומרי הוא בוגר ומוכן לבחור בהקרבה עצמית למען הדרך.

בסרט הנפלא "הסמוראי האחרון" נותן מנהיג הסמוראים קאצומו לבנו להקריב את עצמו עבורו, לסכן את חייו למען שחרור אביו ממעצר ובסופו של דבר לחסום את אוייבי אביו ממנו בגופו ובנפשו. קאצומו עושה כן לא משום שהוא חושש למות, לא משום שהוא חושש לגורלו, לא משום שאינו אוהב אהבת אמת את בנו יחידו - אלא משום שהוא חושש לגורל הדרך, שגדולה משניהם. כשמגיעה העת, הוא מת בעצמו, בחפץ לב, למען הדרך.

אין לי ספק שמשפחת שרון, מושחתת או לא, נותנת את כולה למען הדרך. ואגב, טרם החלטתי למי אצביע, אך סבורני שגם במבט על פוליטיקאים, לא מבעלי המקצוע האהודים בחברתנו, מוטב לעתים להשתמש בעיקרון החסד.

* עו"ד אסף הרדוף הוא דוקטורנט למשפט פלילי ואינטרנט בפקולטה למשפטים בחיפה.