פגישות החורף הן בסך הכל, בהגדרתן, מפגש שנתי של כל המנהלים בליגה, כדי לדבר על עניינים מנהלתיים וכספיים והחלטות כמו מס מותרות (לוקשרי טקס) ועוד עניינים בירוקרטיים הקשורים למנהלה. זאת, למרות שאת כל ההחלטות הקריטיות קובעים, בסופו של דבר, הבעלים.
אלא שהנוהג הזה הפך למורכב בהרבה וביום שני הקרוב נראה הרבה, הרבה יותר מזה. הסיבה העיקרית היא שכל קבוצה שולחת את כל הצוותים הבכירים שלה, וכשכולם נמצאים בין הזנב של כולם, קל מאוד לעשות טריידים ולהחתים שחקנים.לסוכנים יש יותר אפשרויות להסתובב בין הקבוצות השונות ולבדוק את השוק. גם אם לא רואים במהלך הפגישות החתמות מיידיות או טריידים, הרבה רעיונות מתחילים שם. סקוט בוראס, סוכן השחקנים הכי נאלח, אולי בארה"ב (נותן קרב טוב לדרו רוזנהאוס מהפוטבול) תמיד מתהלך שם כמו איזה סרסור (הוא גם נראה כך)ומנסה למכור את השחקנים שלו למרבה במחיר.
השנה, השם המעניין בפגישות יהיה איי ג'יי בארנט, המגיש שסיים דרכו בפלורידה מארלינס, כאשר כל הפיצ'רים הפותחים האחרים (לא שיש יותר מדי שמות, אבל יש כמה כמו קווין מילווד, ג'ף וויבר, מאט מוריס וג'רוד וושבורן) מחכים לראות כמה בארנט יקבל, מה שיקבע את ערך השוק שלהם. דוגמא חיה לכך היא בי ג'יי ראיין, שמייד לאחר חתימתו בטורונטו מיהרו המטס והפיליס להחתים קלוזרים.
לפני שניגע בהעברות שבוצעו, מילה על אלה שנשארו: בראיין ג'יילס בסן דייגו ופול קונרקו בשיקאגו וייט סוקס. שניהם ויתרו על כסף כדי להישאר בקבוצות שלהם, מה שאומר שאפילו באמריקה הקפיטליסטית, נוחות לפעמים כן מנצחת.
החתמות השוק החופשי
בי ג'יי ראיין - 47 מיליון דולר, 5 שנים בטורנטו- ההחתמה שלו יקרה מאוד, הרבה יותר ממה שציפו. אבל כדי לבחון אם זה הגיוני, צריך להסתכל מה קרה ביתר שוק הרליברים. נכון שיש פה את שאלת הביצה והתרנגולת: האם שוק הרליברים השתגע בגלל הדיל הגדול של ראיין, או שמא בגלל המצב בשוק, מחירם היה עולה בכל מקרה וטורונטו קפצו על העגלה ראשונים. בהשוואה לשאר החוזים של הרליברים, נראה שההחתמה של ראיין לא רעה בכלל. נכון שאף פיצ'ר לא קיבל 5 שנים מאז שצ'אן הו פארק קיבל ב-2001, אבל ראיין רק בן 30 ורק נכנס עכשיו לשיאו. יש לו את האפשרות להיות אולי הטוב בליגה אחרי שמו ריברה יפרוש.
אם להשוות לבילי ווגנר, שהוא גם ארבע שנים מבוגר יותר וגם עם היסטוריה מפוארת של פציעות, הדיל נראה סביר בהחלט. מלבד זאת, הדיל נועד בעיקר להראות לשאר הליגה, לשחקנים, ובעיקר לאוהדים, שהבלו ג'ייס החליטו לנסות לחזור למרכז הבמה, ממנה נעדרו בתריסר שנים האחרונות. ואל תזלזלו, זה הרבה מאוד לקבוצה שלא היתה תחרותית יותר מדי בשנים האחרונות.
בילי ווגנר - 43 מיליון דולר 4 שנים במטס - המטס, כמו המטס, שוב מוכיחים שהם מעדיפים לשחק את משחק השמות במקום לנסות לשים על המגרש קבוצה הכי טובה ומגובשת. וגנר תותח, בכך אין ספק, ולו החוזה היה לשנתיים, הוא היה טוב מאוד. אבל לתת לשחקן בן 34 שלא נשאר בריא יותר מדי זמן ארבע שנים, זה מוגזם. מצד שני, שוב האפקט של הביצה והתרנגולת נכנס כאן. טום גורדון קיבל 3 שנים, מה שאומר שהשוק השתגע יותר מקבוצות ספציפיות. כך שבמצב השוק הנוכחי, קבוצה שחייבת קלוזר (ובריידן לופר הוא לא קלוזר לקבוצה שרוצה לרוץ בצמרת), ההחתמה לא רעה בכלל.
טום גורדון - זאת דווקא כן החתמה נוראית שמוכיחה כמה השוק איבד פרופורציות. כשגורדון היה בן 36 הוא קיבל רק חוזה של שנתיים מהיאנקיז, בערך של פחות מארבעה מיליון דולר לעונה. עכשיו, בגיל 38, אחרי שהיאנקיז טחנו לו את היד בשנתיים האחרונות ועם היסטוריית הפציעות שלו, הוא קיבל 3 שנים עם 6 מיליון לעונה. נכון שהוא נשאר בריא שנתיים רצוף וזה העלה את המחיר שלו יחסית לפעם, אבל לתת 3 שנים לפיצ'ר בן 38 - מהלך מטורף לגמרי.
קייל פרנסוורת' - 3 שנים, 17 מיליון דולאר - יותר טובה מההחתמה של גורדון, אבל עדיין טעות של היאנקיז. המפציצים מהברונקס, כמו שהוכח בשנה שעברה, הם קבוצה שגם אם הכל לא יילך לפי התוכניות, כנראה ימצאו את עצמם בפלייאוף, כי יש להם קבוצה חזקה מדי כדי שזה לא יקרה. לכן הם צריכים לחפש שחקנים שיעזרו להם בעיקר בפלייאוף. פרנסוורת' הוא כישרון גדול, אבל לא מוכח בשנים האחרונות. חוץ מזה, יש לו היסטוריה של פישולים רציניים כשזה קובע. בשנה שעברה בפלייאוף נגד יוסטון הוא חירבן לאטלנטה את הסדרה, ולפני כמה שנים, כאשר היה בשיקגו קאבס, נגד פלורידה, לא החזיק מעמד (אם כי שם הבעייה היתה פסיכולוגית אצל כל הקבוצה). מכיוון שלא הוכיח שהוא יכול להתמודד עם לחץ, הברונקס הוא הימור גדול מדי עבורו. כמו ג'ף וויבר, חאווייר ואסקז, קווין בראון וגם קרל פבאנו שעבר עונה לא טובה, הוא יכול להתרסק שם. הבול פן של היאנקיז עדיין לא מספיק טוב, והשמות שנשארו בחוץ לא מספיק טובים כדי לחזק אותם. צפו לעוד עונה של צרות למגישים הללו.
אסטבן לואייזה- 3 שנים, 21 מיליון, באוקלנד- בניגוד לשוק הרליברים שהשתגע, זה חוזה שמזכיר את שוק הפותחים של שנה שעברה (שכבר אז היה מטורף לגמרי), כשפיצ'רים כמו ג'רט רייט ואריק מילטון קיבלו חוזים דומים למה שלואייזה קיבל.
מה שמעניין בחוזה הזה, הוא שאוקלנד מעדיפים להוציא את הכסף הלא רב שיש להם דווקא על פיצ'ר ולא על חובט שכל כך חסר להם. אולי ההחתמה הזאת נועדה כדי לאפשר לעשות טרייד על בארי זיטו בשביל חובט. אוקלנד היא קבוצה שצריך לעקוב אחריה בפגישות החורף.
הטריידים (או: הבושות שעושים בפלורידה)
- ג'וש בקט, מייק לואל וגיירמו מוטה מפלורידה לבוסטון עבור 4 פרוספקטים, כולל הנלי רמירז ואנבל סאנצ'ס, הנחשבים בעלי כשרון רב.
הבשורה הרעה לבוסטון בטרייד הזה, הינה שבקט הוא בעיקר פוטנציאל גדול שלא מימש את עצמו בחמש שנים האחרונות. מי שעוקב צמוד אחרי בייסבול, או בעיקר משחק פנטזי בייסבול, סימן את ג'וש בקט כהבטחה גדולה כבר לפני 5 שנים. כל שנה לפני דראפט הפנטזי, הוא היה הסוס השחור, וש"זו השנה שבה הוא פורץ". הבעיה היא שפיצ'ר שחמש שנים לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלו, ייתכן מאוד שאיחר את הרכבת. המקרה של בקט מזכיר את המקרה של אדריאן בלטרה מסיאטל. גם בלטרה נחשב כוכב עתידי כשהיה ילד בן 18. הוא איכזב חמש שנים, עד שהיתה לו עונה מדהימה ב-2004, והעונה הוא שוב חזר לסורו. מתישהו גם לבקט תהיה עונה גדולה, כי כישרון יש לו. השאלה, אם וכאשר, אם זה יקרה בשנת חוזה, שלאחריה ימשיך לאכזב, ממש כמו בלטרה.
החדשות הטובות של בוסטון בטרייד הזה הן שהם קיבלו שלושה שחקנים עם ניסיון בשביל ארבעה פרוספקטים שאי אפשר לדעת איך ייצאו. היו בעבר טריידים על פרוספקטים שקבוצות מבכות עד היום (כמו ג'ף בגוול מבוסטון ליוסטון בשביל רליבר או טרייד רנדי ג'ונסון מסיאטל ליוסטון שעיצב את המארינרס של סוף שנות ה-90), אבל יש הרבה יותר מקרים שפרוספקטים בעלי שם, לא נהיו שום דבר. לכן, אם מסתכלים על סטטיסטיקות מהעבר, יש סיכוי שהרד סוקס ירוויחו בגדול מהטרייד. רמירז וסאנצ'ס הם שמות, אבל היו לא מעט שמות של פרוספקטים שנעלמו במהלך השנים ובמקרה הטוב הפכו לסתם שחקנים. הרבה פעמים זה קרה לפרוספקטים שבאו מניו יורק ומבוסטון, משום שהתקשורת בערים אלו יודעת לעשות הרבה רעש ולהעלות את ערך הפרוספקטים הללו. שמות כמו פרדי סאנצ'ס, קייסי פוסום, חורחה דה לה רוסה, ריקי לה-דיי, דרו הנסון, אלכס אסקובר, וילי מו פנה ואחרים, כולם נחשבו פרוספקטים טובים מאוד, וכולם הפכו במקרה הטוב לסתם שחקנים.
- ג'ים תומה והרבה כסף לוייט סוקס בשביל אהרון רואנד שעבר לפילי
הוייט סוקס השיגו את תומה במחיר של 7 מיליון דולאר לעונה לשחק DH. אם הוא יישאר בריא וייתן את המספרים שהוא יודע לתת, הם הרוויחו בגדול. העובדה שהוא רק חובט, תעזור לו להישאר בריא. אלא שדבר לא מבטיח שהוא באמת יישאר כזה. השאלה של הוייט סוקס, היא איך הם מתכוונים לסתום את החור שנוצר להם בסנטר פילד.
פילי שיפרה את ההגנה, הביאה שחקן זול וצעיר שעזר רבות לוייט-סוקס לקחת אליפות, והכי חשוב, פינתה מקום לראיין הווארד, שיכול להיות כוכב גדול ולשחק כל יום בבסיס ראשון.
אם תומה יישאר בריא, טרייד טוב לשתי הקבוצות. אם לא - רק לפילי.
קרלוס דלגאדו למטס בשביל פרוספקטים לפלורידה
לואיס קסטייו לטווינס בשביל פרוספקטים לפלורידה
שני טריידים שנועדו להיפטר מחוזים. בושה מה שעושים בפלורידה, ובעיקר הבעלים שלהם, לו זו פעם שניה שהוא מחסל קבוצה. הפעם קודמת היתה בתור הבעלים של מונטריאול, כשגם שם עשה מכירת חיסול לכוכבים כמו פדרו מרטינז ולארי ווקר ב-1994.
המטס הביאו עוד שם גדול. השאלה היא אם דלגדו מתאים לניו יורק. בשנה שעברה הוא ויתר על אותה כמות של כסף, אולי אפילו קצת יותר, בשביל לא לשחק בניו יורק. מלבד זאת, מכיוון שבשנה שעברה הוא קיבל רק 4 מיליון דולר מהחוזה שלו, המטס יצטרכו לשלם לו 16 מיליון דולר בשלוש השנים הבאות, וזה הרבה מאוד כסף בשבילו. הבעיה שהמטס לא הפנימו את הלקח של היאנקיז, שהוצאות מטורפות של כסף, לא מבטיחות אליפות.
באשר לטרייד של קסטייו, מינסוטה קיבלה שחקן בסיס שני לא רע ומהיר, שזה בטח יותר טוב ממה שהיה לה שם קודם. השאלה אם העונה האחרונה רוויית הפציעות והדי ירודה של קסטייו היא יוצאת דופן או שהיא מבטאת ירידה חדה ביכולת. אבל הטווינס לא ויתרו על יותר מדי בשבילו, ככה שאין להם יותר מדי מה להפסיד בטרייד הזה.