המכונף חסר העכבות

זה היה באביב האחרון. ישבתי עם ע', בת זוגי דאז, באחת המסעדות הפזורות בנמל תל-אביב. שולחנינו עמד מחוץ למסעדה. אכלנו דגים, שתינו יין לבן, התמכרנו למשבי הרוח הנעימים, לריח הים ולרחשי הגלים, וסיכמנו בינינו שאין לנו עתיד משותף. בתום הארוחה היא קמה והסתלקה, ואני נשארתי לסיים את בקבוק היין. לגמתי והתבוננתי במתחם ההומה אדם. אדם מאופר ומחופש למלאך מכונף הגיח מתוך המסעדה. הוא הניח כובע על הקרקע, סמוך לשולחני, והפך לפסל חי.

משהו בפסלים האנושיים הללו מעורר בי רגשות עצב וחמלה. אין לי מושג מדוע ולמה. אולי כי הם נראים לי בודדים נורא, עומדים לבדם בפריז, מסביבם עשרות בני אדם, שרובם ככולם לא עוצרים לידם ליותר מחצי רגע. מבנה הגוף הצנום והנערי של האיש המסתתר מאחורי התחפושת המכונפת נראה לי מוכר.

שלושה שבועות קודם לכן ע' הזמינה אותי למסיבת יום הולדת של ידיד שלה, שהתקיימה בדאנס בר רועש ומלוקק. המסיבה הזו היתה קרחניסתית במלוא מובן הקרחנה. אני סולד מסמים, מתרחק מהם כמו מאש. הסתפקתי בשתיית וודקה ורד-בול. לקראת חצות התקרבו אלינו גבר ואישה. הגבר סיפר לי שקרא את ספריי, ושאל אם אנחנו מעונינים לעשות את זה איתם בחדרי השירותים. "ויש לי קוק בן זונה," הוסיפה העלמה בפיתוי. התבוננתי בהם במבוכה. "מה, ככה זה עובד היום?", שאלתי אותה. "כן, מה אתה לא מכיר את הסצינה?", אמרה השרלילה והעלתה סומק בלחיי. הרגשתי חטיאר גמור, לא מעודכן, אבל דרישתם החמיאה לי מאוד. "מה את אומרת?" שאלתי את ע'. "נשמע מעניין," השיבה. צעדנו לעבר חדרי השירותים, שם ראיתי את פרצופם של הזוג באור פחות עמום. לא הרגשתי משיכה אליהם, וכמוני גם ע'. ע' אמרה להם שהיא לא בעניין של סקס, אבל רמזה לעלמה שלא אכפת לה להסניף שורה אחת או שתיים. הצעירה נכנסה עם ע' לאחד התאים, והבחור הצנום והקירח רשם את מספר הטלפון שלו על פיסת נייר ותחב אותה לכיסי. "אם בהזדמנות אחרת יבוא לכם על אורגיה, אז אשמח אם תתקשרו," אמר בחיוך והלך עם זוגתו להתעלק על זוג אחר.

בקבוק היין נגמר, אבל מזג האוויר הנעים והמתחם ההומה והססגוני הדביקו אותי לכיסא. הזמנתי בקבוק יין נוסף, הפעם קטן יותר. חזרתי והתבוננתי בפסל החי. פניו היו מופנות אלי, והוא כל כך הזכיר לי את הברנש מהמסיבה. מתוך סקרנות קמתי וניגשתי אליו. הנחתי שני מטבעות בכובעו והוא הפר את חוקי המשחק, חייך ואמר, "דודו, מה שלומך?". אחר כך התכופף, אסף את כובעו מהקרקע וביקש לשוחח איתי. הייתי מאוד מופתע מהתנהגותו. "שברת את הכלים, לא?" שאלתי. "לא, זה בסדר, מדי חצי שעה אני עושה הפסקה קלה." התיישבנו לשולחני. "אתה זוכר אותי, נכון?" הוא שאל. "זה אתה מהמסיבה, לא?". "כן, זה אני, סולי, מאוד רצינו לעשות אתכם אורגיה, איפה חברה שלך?"

שוב נדהמתי מחוסר העכבות שלו. "אנחנו כבר לא," אמרתי במבוכה. "אוייש, חבל, נראיתם מאוד טוב ביחד," אמר וסיפר שהבחורה שהיתה איתו במסיבה היא יזיזה שלו, שאיתה הוא נוהג לצוד פרטנרים ופרטנריות לסקס משותף. "אתה עושה חיים, אה?" התקנאתי בו. "לא, די, נשבר לי מזה," התוודה, "אני בן 34, בא לי להתמסד, נמאס לי מהזיונים, בשנה האחרונה אני עושה את זה מכוח האינרציה, כמו מכור," והוא קבר עיניו בקרקע. "יש לך בעיה להפסיק עם זה?" שאלתי. הוא הרים את ראשו והביט בעלמה צעירה וממושקפת שעבדה בגלידרייה הצמודה למסעדה. "אתה רואה את הבחורה הזאת?" שאל והצביע לעברה. "מהצהרים אני עובד כאן, וכבר שלוש פעמים היא ניגשה אלי ונתנה לי כוס מים. היא כל הזמן מסתכלת עלי... משהו בתוכי חוזר ואומר לי שהיא היא המיועדת שלי. יש לי הרגשה שאם יקרה בינינו משהו, היא תגמול אותי מההתמכרות לסקס ולחיי הלילה... תיראה איזו ביתית היא נראית, הכי הילדה הטובה של השכנים, ממש מלח הארץ."

"אז מה בדיוק מונע ממך להחליף איתה טלפונים?" השתוממתי. "הפחד," הודה, "הפחד הבן זונה הזה משינוי. ללכת עם אחת כזאת, שבטח מתגוררת עם ההורים שלה בחולון או רמת גן, זה לעשות סוויץ' של 180 מעלות בחיים שלי. " "אני חושב שאתה שופט אותה מוקדם מדי, ולא מהמקום הנכון," הערתי לו והוא הנהן בהסכמה, טפח על שכמי וחזר לעבודתו.

לפני כשבועיים שבתי ופגשתי אותו. ישבתי עם ידידה בבית קפה, והוא לפתע נכנס. "היי, דודו, שלום," הוא קרא לעברי מהסף והתקרב. סיפרתי לידידתי על המפגש ההזוי שהיה לי איתו בדאנס בר והזמנתי אותו להצטרף לשולחננו. בהתלהבות יתרה סיפר שסיים קורס צילום ושבקרוב הוא מתחתן עם אותה עובדת גלידרייה, ששמה ליאת. "אז בסופו של דבר כן נגעת בפחד." "כן, נגעתי, והיא בדיוק כמו שחשבתי, זה לא יאומן. היא כל כך ילדה טובה, מתגוררת עם ההורים שלה בראשון לציון, שונאת חיי לילה, בקושי שותה אלכוהול, אף פעם לא עשתה אורגיות וסמים... כמובן שסיפרתי לה על הרקע שלי ועל הרצון שלי להתמסד, והיא מאוד אהבה את הכנות שלי. מאז הפסקתי עם חיי הלילה המטורפים, ונגמלתי מהסקס הפרוע." "ואיך אתה מרגיש עם זה? יש לך ייסורי גמילה?" שאלתי. "בגדול, לא כל כך... תיראה, אני עדיין אותו סולי, יש בי תשוקות ויצרים, אבל אני לא נותן לזה לשלוט בי..."

המלצרית התקרבה לשולחנינו. סולי הזמין כוסית וודקה קפואה. הוא לגם מהמשקה והתבונן בידידה שלי. "יש לך עיניים מאוד יפות," החמיא לה. "אתם זוג?" התעניין. "לא, אנחנו ידידים טובים," השיבה לו.
"אוייש, חבל, אתם נראים מאוד טוב ביחד. למה שלא תשדרגו את הקשר? אני מוכן להיות אתכם בפעם הראשונה, נראה לי שזה יהיה מגניב." ידידתי ואני התבוננו בו בתימהון. "הרגע אמרת שאתה נאמן לחברה שלך, ושעוד מעט אתה מתחתן איתה," ניסיתי להעמידו במקומו. "לא, לא הבנת, אני לא אשתתף אתכם, אני רק אעמוד מהצד ואסתכל, את זה היא מרשה לי. איזו ילדה טובה היא, אה? אז מה אתם אומרים, תשדרגו את הקשר? אני מכיר הרבה זוגות שהתחילו בתור ידידים, כדאי לכם לנסות, מה איכפת לכם... אם תרצו, אני אצלם אתכם, תהיה לכם מזכרת לכל החיים."