זולפא אלחוסייני, עזה

התסיסה הפוליטית בישראל מעוררת התעניינות רבה אצל הפלסטינים, וכמעט כולם כאן עוקבים אחר אישים כאלה ואחרים שמצטרפים למפלגת שרון החדשה או לעמיר פרץ. אנו מנסים לנתח את הנתונים, למרות שהדברים כמובן לא סופיים, ויש להניח שנמשיך להיות מופתעים מדי יום. אצלנו באוניברסיטה (כפי שסיפרתי באחד המדורים הקודמים, התחלתי ללמוד לתואר שני בלימודי ארץ ישראל בשלוחה העזתית של אוניברסיטת אל קודס), הסטודנטים אומרים שככל הנראה נצטרך לזרוק או לפחות לשים בצד את כל החור שאנחנו לומדים על המפלגות והתנועות הפוליטיות בישראל, מאחר שמה שקורה שם טורף את כל מה שידענו עד כה, ובעיקר את מושג העדתיות .

כמובן שהמתרחש בישראל הוא עניין ישראלי פנימי, אבל יש לו השלכות ברורות על מה שיקרה לנו כאן בעזה. רוב האנשים יודעים ששרון מוביל בסקרים ושיש לו כוונה לפעול על פי תוכנית פוליטית חדשה. אם הוא אכן ייבחר ויש לו תוכניות לקדם את תהליך השלום אז בוודאי שהישראלים יראו בו פרטנר, ואין ספק שינהלו איתו מגעים על בסיס ההסכמים וההחלטות שהתקבלו ושעוד יתקבלו. העיקר שלא יאכזב!

גם בעזה מתכוננים לבחירות. על אף שהפתח לא הפכה למפלגה באופן רשמי עד עכשיו, הרי שהיא נחשבת למפלגת שלטון במונחים של הבחירות הפלסטיניות. מאז הבחירות האחרונות ב-95 רואה האיש ברחוב הפלסטיני את הבחירות שנקבעו ל-26 לינואר 2006 כמבחנה של מפלגת השלטון, שתצטרך להתמודד עם הבעיות הפנימיות שלה. אחרים דווקא רואים בהשתתפות החמאס את האתגר הגדול של הפתח, וההזדמנות שלה להוכיח את כוחה.

פיצוץ הפריימריז במספר קלפיות השבוע בא לאחר הפרות סדר, שאירעו סביב השאלה למי יש זכות הצבעה ומי רשאי להתמודד. כפי שהאירוע הסתיים, הדברים לא נסגרו בדרך הנכונה, כך שבסופו של דבר הפתח התכנס והחליט לסגור עניין בוועדה מסדרת, מחשש שכל תקלה בקלפי מסויים תגרום לניצחון סוחף של החמאס.

רוב האנשים שדיברתי איתם אמרו ששמות המועמדים ברשימת הפתח לא היו ברמה הנדרשת מבחינת מקומם בהיסטוריה של המאבק או מבחינת המצע, והופיעו שם רק כאלה שיכולים לגייס לעצמם מצביעים בפריימריס באמצעות השבט והחמולה, השכונה ואפילו דרך קבוצות חמושות. הבעיה היא שחלק מבני הדור הוותיק אינם מתאימים, ולעומת זאת גם המועמדים מהדור הצעיר חסרי ניסיון במאבק והשכלה. למרות הכל רבים סבורים שבסופו של דבר יגיעו להסכם לפיו ייבחרו אנשים משני הדורות, המבוגרים והצעירים, כי אף צד לא יכול לוותר על הצד השני.

אירוע חשוב ביותר התרחש ברצועת עזה ביום שישי שעבר – פתיחת מעבר רפיח, שהוא השער של עזה לעולם החיצון, ולראשונה מאז 67 הוא מנוהל על ידי הפלסטינים ללא התערבות ישראלית. רוב האנשים שאני מכירה חשדו בדיווחי התקשורת לפני טכס הפתיחה של המעבר ואמרו שבטוח שישראל לא תסכים לדרישות הפלסטיניות. אבל המעבר נפתח, ועל פי עדי ראיה שכבר עברו בו תחת הנהלה פלסטינית-מצרית, הדברים אכן מתנהלים כסדרם ואפילו יותר מזה: הנסיעה, הבדיקות וביקורת הדרכונים הולכת חלק, לא כפי שהיה בימי הישראלים, ובכך אולי הגיע סוף סוף הפיתרון לבעיית הסטודנטים, החולים, הסוחרים וכל האחרים שרצו לעבור.

רבים מהאנשים בסביבתי גאים באותם בחורים מוכשרים שעובדים במעבר, ובמקצועיות שהם מראים בהתמודדותם עם המוני הנוסעים. מצד שני, אנשים שעברו שם סיפרו שהפקחים האירופאים מאוד קפדניים ו"עומדים על הראש" של הפלסטינים. למרות שהחשש מפני מעצר פלסטינים במעבר, כפי שהיה נהוג בעבר, הופרך כבר, הנוסעים הפלסטינים לא מסתירים את הסתייגותם מהמצלמות המוצבות במעבר ומשדרות את כל מה שקורה שם לחדר הבקרה הישראלי-אירופאי-פלסטיני.

בלוג עזה מתפרסם בוואלה! חדשות בימי רביעי מדי שבועיים.