הסיפור העצוב של ת'ורמן מאנסון

וינסנט ואן גוך, וולפגאנג אמדיאוס מוצארט וזוהר ארגוב כולם אמנים שמתו מוות טראגי בשנות השלושים לחייהם, לאחר מותם הם הפכו לאגדות בתחומם. אמנם, יש שיטענו כי דווקא מותם בטרם עת הפך אותם לגדולים במותם משהיו אי פעם בחייהם, אבל עובדה שאי אפשר להתווכח איתה היא היותם אגדות.

גם ספורטאים, אשר יהיו מי שיגדירו אותם כאמנים של העולם החדש, הופכים לאגדות, בייחוד אם הם מתו מוות טראגי בעודם בשיאם. אגדה אחת כזו נושאת את השם ת'ורמן לי מאנסון(Thurman Lee Munson).

ת'ורמן מאנסון מת בשני באוגוסט 1979, בגיל 32 בתאונת מטוס. זו לא היתה טרגדיה בה ניספו עוד מאות נוסעים, מאנסון מת לבד בססנה הדו-מנועית שלו כשנסע לבקר את משפחתו האהובה בקנטון, אוהיו. רק קילומטרים ספורים מעיר הולדתו, אקרון.

ת'ורמן מאנסון נולד, כאמור, בעיירה אקרון שבאוהיו בשביעי ביולי 1947, כילד הרביעי לדריל ורות' מאנסון, למשפחה שנראתה מבחוץ כמשפחה כל אמריקאית ממוצעת. אביו היה נהג משאית שנסע בין מדינות ואימו היתה עקרת בית. קשה להגיד שבני המשפחה הצטערו שאביהם נעדר מהבית לתקופות ארוכות, שכן הוא היה אב אכזר ומתעלל שהיה משתדל "להשלים את החסר" כשכבר היה חוזר הביתה. אימו של ת'ורמן היתה הצלע החזקה במשפחה ולמרות ההתעללות אותה עברה דאגה שילדיה יגדלו בצורה הטובה ביותר.

הקשיים בבית גרמו לת'ורמן הצעיר "לברוח" לספורט והוא בילה את רוב זמנו הפנוי במגרש, כמו הרבה שחקנים בליגות המקצועניות בארה"ב כבר מגיל צעיר הוא היה ספורטאי מצטיין ושיחק בנבחרת התיכון בכדורסל, פוטבול ובייסבול.

כשסיים את התיכון קיבל מונסון הצעות למלגת ספורט ממספר אוניברסיטאות בארה"ב, אך כמו הילד הטוב שתמיד היה החליט ללמוד באוניברסיטה של קנט סטייט, אוהיו, ונשאר קרוב לאימו ואחיו. בשנים בקולג' הוא סומן כאחד התופסים של העתיד, ובשנה האחרונה שלו כבר נרשם בפנקסם של סקאוטרים מקבוצות רבות בליגה, בניהם גם בפנקסו של הארי הייז הסקאוטר הנודע של היאנקיז.

בשנת 68, לאחר שסיים את הקולג', הוא שיחק בקבוצת צ'טהאם שבליגת קייפ קוד החובבנית, ביוני של אותה שנה הוא נבחר רביעי ע"י היאנקיז בדראפט של השחקנים החובבנים וקיבל 75,000 דולר כבונוס.

את שנת 69 התחיל במיינור ליג, בקבוצת הדאבל A בינגהמטון ועלה לקבוצת הטריפל A סירקיוז לאחר כמה חודשים. באותה עונה חלקו בתפקיד התופס ביאנקיז פראנק פרננדז, שהובא לקבוצה בשנת '67 לאחר שהתופס הקבוע אלסטון הווארד עבר לבוסטון, וג'ייק גיבס שהיה לאורך הקריירה שלו התופס המחליף של היאנקיז. השניים לא הצליחו למלא את נעליו הגדולות של הווארד, והיאנקיז חיפשו בחור צעיר שיעשה את העבודה. לאחר ניסיון לא כ"כ מוצלח עם שחקן צעיר בשם ג'ון אליס הגיע תורו של מונסון.

את המשחק הראשון שלו ערך בשמיני באוגוסט 1969 והמשיך לשחק עד סוף העונה, הוא הסתגל מהר לליגה וכשפתח את אימוני האביב כתופס הפותח הדבר לא היווה הפתעה לאף אחד. בעונת 1970 הוא זכה בתואר "רוקי השנה" באמריקן ליג (בבייסבול, אם לא שיחקת מספיק בעונה הראשונה עונת הרוקי עוברת לשנה הבאה) עם ממוצע חבטות 302. ורק 8 טעויות, בשנת 71 קבע שיא מדהים לתופסים לאחר שעשה טעות (Error) אחת בלבד ב 117 משחקים.

אותה עונה היתה קשה עבור מאנסון. אישתו דיאן היתה בהריון בעייתי עם בתם השניה ולא יכלה לבוא לבקרו בניו-יורק, אימו לקתה בשבץ ותגובתו של אביו היתה לעזוב את המשפחה לצמיתות. אבל מאנסון, שלא הלך בדרכי אביו, ידע להתחזק מהצרות שפקדו את משפחתו ובמהלך השנים הבאות הפך למרכז ההגנה של היאנקיז. הקהל אהב אותו וחבריו לקבוצה ראו בו מנהיג, הוא היה ידוע כחובט קלאצ' ושחרור הכדור שלו היה מהמהירים שנראו אי פעם בבייסבול (עובדה זו חשובה ביותר לתופס שכן תפקידו, בין השאר, הוא למנוע גניבות בסיסים).

ב 1976 מונה מונסון לקפטן הקבוצה, תואר שהיה מושבת מאז פרישתו ומותו הטראגיים של לו גריג, כבוד שאפילו ג'ו דימאג'יו, מיקי מנטל ויוגי ברה הגדולים לא זכו לו. מאנסון לקח את העניין ברצינות האופיינית לו, ולאחר שנבחר כ"גולד גלאב" שלוש שנים ברציפות, הוכתר ל MVP של האמריקן ליג עם ממוצע 302. ו 105 RBI והיה ליאנקי היחיד שזכה בשני התארים (השחקן היחיד של היאנקיז עם סיכוי לחזור על ההישג הוא דרק ג'יטר שזכה בתואר רוקי השנה ב 1996). באותה עונה הביא מאנסון את היאנקיז לפלייאוף ול"וורלד סיריס" לראשונה מאז 1964.

את סדרת הגמר הפסידו היאנקיז ב"סוויפ" 4:0 לסינסנטי רדס כשרק מאנסון מפגין יכולת ראויה לציון עם 9 חבטות ב 17 נסיונות (ממוצע 529.). לאחר ההפסד בגמר החליט ג'ורג' סטיינברנר, הבעלים של הקבוצה משנת 1973, שבעונה הבאה הוא זוכה באליפות והביא את החובט הנהדר רג'י ג'קסון שממוקם עשירי בהיסטוריה עם 563 הום-ראנז בקריירה.

רג'י הגיע לקבוצה ככוכב והיה ידוע כאישיות קצת בעייתית, מיד לאחר שהוחתם אמר: "אני הקש שמערבב את המשקה" (באנגלית זה נשמע יותר טוב, כמובן) וערער על מנהיגותו של מאנסון. אוהדיו של מאנסון אמרו "רג'י אולי הקש, אבל ת'ורמן הוא המשקה". עונת 77' התחילה עם מתח בין השניים אבל לאחר שהיאנקיז זכו באליפות ראשונה מאז 62 העסק קצת נרגע ורג'י הבין מי המנהיג האמיתי בקבוצה. גם בעונת 78 זכו היאנקיז באליפות כשניצחו בגמר את הדודג'רס בפעם השניה ברציפות. בעונת 79 כבר הפכו מונסון וג'קסון לחברים ומנסון, שהיה טייס, אף לקח את ג'קסון לסיבובים בססנה החדשה שקנה.

במהלך הקריירה הלא ארוכה שלו הציג מאנסון מספרים יציבים ומצוינים עבור תופסים (שלא נחשבים לחובטים הטובים ביותר, מייק פיאצה הוא יוצא דופן), ממוצע חבטות 292., 179 חבטות ו 80 RBI ל 162 משחקים (עונה מלאה) כמו כן הוא נבחר למשחק האול-סטאר 7 פעמים. בפלייאוף הוא היה מתעלה על עצמו באופן קבוע והשיג ממוצע של 357., 22 RBI ו 19 ריצות בשלושים משחקים לאורך הקריירה.

מאנסון היה ידוע כאיש משפחה אוהב ותמך לאורך שנים באימו החולה ובאחיו, משפחתו שגרה בקנטון היה נוסע לראות בכל אפשרות והחזיק לצורך כך מטוס פרטי. בראשון באוגוסט 1979, מיד לאחר המשחק, טס מאנסון לביתו במזג אויר גרוע, הוא נחת בשלום, אך גילה בעיות במטוס. למחרת, קיבל יום חופשי, הוא נסע לשדה התעופה לבדוק את הבעיה ולהתאמן בנחיתות והמראות, באחת הפעמים שבת פתאום המנוע ומונסון ניסה להגיע למסלול, אך נחת נחיתת חרום כקילומטר מהמסלול, שני החברים שהיו איתו במטוס הצליחו להמלט אך מונסון נלכד בתא הטייס וכשהמטוס התפוצץ הוא נשרף כליל.ת'ורמן מונסון השאיר אחריו אישה ושלושה ילדים: טרייסי-לין, קלי ומייקל.

הקבוצה ואוהדיה הוכו בתדהמה למשמע הבשורה בקשה, כל הקבוצה הגיעה כאיש אחד להלוויה שבה ספד לו חברו הטוב בובי מרסר (היום הפרשן של YES, רשת הטלויזיה של היאנקיז) במשחק באותו ערב ניצחו היאנקיז 4:5 את בולטימור לאחר שפיגרו, בובי מרסר הכניס את כל חמשת הרצים ולא השאיר עין יבשה אחת בכל ניו-יורק כשספד למונסון והקדיש לו את הניצחון בשידור חי לאחר המשחק. גם אביו של ת'ורמן הגיע ללוויה בראיון שהעניק לעיתונות הוא אמר: "הייתי שחקן יותר טוב ממנו, לא היו לי את ההזדמנויות שהיו לו, אבל בהחלט הייתי שחקן יותר טוב".

כשג'ורג' סטיינברנר הודיע לבילי מרטין, מאמן היאנקיז, על מותו של מאנסון, שניהם בכו בטלפון. היה זה אחד הרגעים הבודדיפ בחייו של סטיינברנר שהוא מתמוטט מהתרגשות אמיתית ולא קפריזית. היתה לו חיבה למאנסון לא רק בשל היותו שחקן טוב ומנהיג, אלא גם בשל העובדה ששניהם היו מאותו אזור במקור (סטיינברנר נולד בקליבלנד, קילומטרים ספורים מאקרון).

אחד מהחברים שהיו עם מאנסון במטוס, ג'רי אנדרסון, הרגיש במשך שנים אשמה על שנטש את המטוס עם מאנסון נעול. דיאנה מאנסון מעולם לא נתנה לו להרגיש שהוא הפקיר את חיי בעלה, אך אנדרסון לא סלח לעצמו: "קור הרוח שלו הציל את חיי. אני חב אותם לו".

הסיבה הרשמית לכך שמאנסון לא נבחר מעולם להיכל התהילה של הבייסבול, היא הקריירה הקצרה שלו, למרות שהשוואה של המספרים שלו מול המספרים של תופסים, שנבחרו להיכל התהילה, ב-11 שנותיהם הראשונות בליגה מראים שהוא לא היה פחות טוב. היאנקיז לא שכחו אותו, תמונתו ניצבת בגן ההנצחה ביאנקי-סטאדיום ומספר החולצה שלו, 15, הושבת.

הלוקר של מאנסון בחדר ההלבשה של היאנקיז ניצב מלא בציוד התופס ומוכן למשחק, כאשר שמו ומספרו עדיין עליו, מחכה שיבוא.