"סתם מילים, שיעשו משהו במקום"

במתחם הדולפינריום התקיים הערב טקס אזכרה ל-21 חללי הפיגוע במקום, במלאת שלושים יום לפיגוע.

במקום נכחו המשפחות השכולות ותלמידי בתי הספר בהם למדו חלק מהחללים, בעיקר בי"ס שבח. על כסאות גלגלים, סמוך לבמה, ישבו מספר נערות פצועות שעדיין מאושפזות בבתי חולים. "החיים לא יחזרו להיות מה שהיו, הכל השתנה", אמרו לכל מי שניגש ללחוץ את ידן. בטקס נשאו דברים ראש עירית תל אביב-יפו רון חולדאי, שר האוצר סילבן שלום ויו"ר הכנסת אברהם בורג, שדיבר בשבח ההבלגה שנקט ראש הממשלה אריאל שרון לאחר הפיגוע. אף נציג של המשפחות השכולות לא דיבר, בטקס שהתנהל סימולטנית ברוסית ובעברית.

בסיום הטקס הוסר הלוט מעל אנדרטת זיכרון לחללים. בנוסף לאנדרטה הרשמית, הוקמה אנדרטה נוספת עליה נכתב בעברית וברוסית "לא נפסיק לרקוד" ובה הניחו חבריהם של הנופלים שירים ברוסית לזכרם. לרבים מההורים השכולים זה היה הביקור הראשון במקום הפיגוע, וחלקם הגיבו בהתרגשות רבה. כאשר ניגשו ההורים לאנדרטה, התחוללה במקום אנדרלמוסיה מוחלטת - הפצועים לא הצליחו להתקרב, בני משפחות מבוגרים נרמסו בדוחק.

מועדון הדולפי דיסקו, בו אירע הפיגוע, עדיין לא נפתח מחדש. רבים מבני הנוער שהיו במקום בערב הפיגוע, או שהכירו את הנפגעים, נוהגים להגיע לכאן לעיתים קרובות ולהניח זרים על הדלתות הנעולות. הערב הם סיפרו שיש כבר דיסקוטקים חלופיים, ושההורים מפחדים, אבל נותנים להם להמשיך לצאת. "אמא שלי רק מבקשת שאני לא אהיה איפה שכל האנשים" אומרת ויקטוריה פרמן, בת 16. "אפשר להמשיך לצאת, רק צריך שתהיה שמירה יותר טובה. כאן לא היתה בכלל שמירה, בגלל שזה רוסים. אם היו ישראלים היו דואגים לשמור כאן". נטלי גריגורייב, בת 15, היתה חברתו של נורמן דיאז, שנהרג בפיגוע. היא היתה איתו באותו ערב ונפצעה קל ברגלה. על האזכרה הערב היא אומרת בכעס "סתם מילים, שיעשו משהו במקום לדבר כל כך הרבה. שיפציצו אותם. נותנים להם להיכנס ואחר כך הם מפוצצים אותנו. זו היתה פעם ארץ שלהם, עכשיו זו הארץ שלנו".